שמות ז 1. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹוקִים לְפַרְעֹה; רש"י: שופט ורודה לרדותו במכות וייסורים. אני נתתי לך מעלה של מלאך בעיני פרעה.
וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ, רש"י: כתרגומו מתורגמנך וכן כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות והוא מגזרת (ישעיהו נז) ניב שפתים (משלי).
נְבִיאֶךָ, אבן עזרא דחה את דברי האומרים שנביא הוא מלשון ניב שפתיים, אלא הוא שורש בפני עצמו.
ב אַתָּה תְדַבֵּר, רש"י: אתה תאמר פעם אחת כל שליחות ושליחות, כל מה ששמעת מפי, ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה, אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ;
וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצו.
ֹ ג וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת לֵב פַּרְעֹה; למה? רמב"ן: אם השם הקשה את לבו מה פשעו? 1. פרעה הרשע עשה לישראל רעות גדולות חינם, וראוי למנוע ממנו דרכי תשובה.
ב. חצי מהמכות באו עליו ללא הכבדת הלב, וכאשר באו חצי המכות האחרות, רצה לשלח את בנ"י בגלל שפחד מהעונש, ולא בגלל יראת ה', ואם כן החזרה בתשובה שלו לא הייתה שלימה, ולכן חיזק ה' את ליבו שיוכל לסבול מכות אלו.
2. מדרש רבה (שמו"ר ה ו), גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין, תחת שהעבידם בעבודה קשה.
3. רש"י: רש"י: הסיבה שה' הכביד את ליבו של פרעה היא מכיוון שפרעה הרשיע והתריס כלפי ה', והיה גלוי לפני ה', שפרעה לא יחזור בתשובה שלימה, ולכן ה' העדיף להכביד את לב פרעה כדי שהניסים, וגבורת ה' יתגלו לבני ישראל.
4. ספורנו: לו היה פרעה רוצה לחזור בתשובה באמת, לא הייתה לכך כל מניעה, אך פרעה רצה לחזור בתשובה רק כדי להימנע ממכות נוספות.
5. אבן עזרא: ה' גרם להקשחת ליבו של פרעה, אך אם היה רוצה פרעה לחזור בתשובה, הדלת הייתה פתוחה לפניו, והיה יכול להידבק בה' ולהתגבר על הכבדת ליבו.
6. בן לקיש: מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע, כיון ששגר הקב"ה אצלו 5 פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך:
וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹותֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
ד וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, אונקלוס: ה' אמר למשה שכאשר פרעה לא ירצה יותר לשמוע את דברי שליחותו, זהו יהיה הסימן שהגיע הזמן למכת בכורות.
וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי,
אונקלוס, מלשון חיילים, אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בִּשְׁפָטִים, גְּדֹלִים.
אבן עזרא: הסיבה שנקראים צִבְאֹתַי, משום שבני ישראל בארץ הם כמו המלאכים שבשמים.
ה וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹותִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם; רש"י: יד ממש להכות בהם, וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹכָם.
ו וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתָם, כֵּן עָשׂוּ, אונקלוס: טעם הכפילות, פעם כתוב וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן ופעם כֵּן עָשׂוּ, כי שיש 2 דרגות בעשיית משה ואהרון, וכיוונו במעשיהם את מה שחשבו שהם הבינו, ומעבר לכך, הם גם כיוונו שהכוונה האמיתית תיעשה, גם אם הם לא הבינו מהי אותה כוונה אמיתית.
ב. פעם אחת כתוב על המעשה שהיה כפי שה' ציווה אותם ופעם כתוב על הכוונה.
ג. שעל כל דיבור שלהם, ייחדו את שמו של ה', כמו על כל מעשה שלהם.
ספורנו: כוונת הפסוק היא שעל כל דיבור משה ואהרון עשו שמשה ישמע את הדיבור, ואהרון היה מתרגם.
כֵּן עָשׂוּ, משה ואהרון לא הוסיפו ולא גרעו מציווי ה'.
ז וּמֹשֶׁה, בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְאַהֲרֹן, בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם, אֶל פַּרְעֹה.
ספורנו: כאן דיברה התורה בשבח מֹשֶׁה ואַהֲרֹן שלמרות זקנותם, הזדרזו לעשות את רצון ה'.
אבן עזרא: בכל המקרא לא מצאנו נביאים שיתנבאו בגיל כל כך מופלג חוץ ממֹשֶׁה ואַהֲרֹן. ולמֹשֶׁה ואַהֲרֹן ניתנה התורה, כאשר שאר הנביאים, מטרתם היא לשם תוכחה או לעתיד.
ח וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר ט כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר: תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת; רש"י: אות להודיע שיש צורך במי ששולח אתכם,
אונקלוס: אין הכוונה שפרעה ידרוש מוֹפֵת, אלא שתבינו מדבריו שהוא מסתפק, (אז) תעשו אות. אוה"ח: בפירושו השני כתב שסיבת עשיית המוֹפֵת לא הייתה כדי לחזק את אמונתם, אלא כדי לעשות את המופת לעיני פרעה.
רש"י: יש הבדל בין אות למופת. אות כדי להוכיח את גדולת השליח, ומופת כדי להוכיח את גדולת המשלח. בנ"י האמינו בה' והיה צורך באות כדי להוכיח שמשה הוא באמת שליח ה'. פרעה לא האמין כלל בה' ולכן היה צורך במופת.
וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן, קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין,
כלי יקר: המטה מסמל את שלטון משה, וכאן נאמר לאהרון להשליך את מטהו כדי שיבינו שגם אהרון הוא שליט.
י וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל פַּרְעֹה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּוה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין. רש"י: נחש.
יא וַיִּקְרָא, גַּם פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן, רש"י: לחישות שאומרים אותו בלט ובחשאי ורבותינו אמרו (סנהדרין סז) בלהטיהם מעשה שדים, בלהטיהם מעשה כשפים. ויש לדמות לו (בראשית ג) להט החרב המתהפכת דומה שהיא מתהפכת על ידי לחש.
רש"י: לומר ע"י מכשפות אתם עושים כן (מנחות פה) תבן אתם מכניסים לעפריים, עיר שכולה תבן, אף אתם מביאים מכשפות למצרים שכולה כשפים.
רמב"ן: אמרו רבותינו (סנהדרין סז) שהם מעשה כשפים ועל ידי מלאכי חבלה הם נעשים. עשיית דבר ע"י מלאכים שנקראים לוהטים.
אות אמיתי: יב וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן, אֶת מַטֹּותָם, רש"י: (שבת צז) מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן. האות האמיתי.
יג וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם: כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ה', אוה"ח: הסיבה שה' היה צריך לומר למשה שפרעה הכביד את ליבו, היא משום שפרעה לא ענה בכלל למשה, וה' אמר למשה שהסיבה שלא ענה, היא משום שהוא הכביד את ליבו.
יד וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה; מֵאֵן, לְשַׁלַּח הָעָם טו לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה,
רש"י: לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה, ואומר שאינו צריך לנקביו, ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו, כך שיכל להתאפק לאורך כל היום ולומר על עצמו שהוא אלוה.
אבן עזרא: מנהג מלכי מצרים היה לצאת בחודש הקיץ אל היאור כדי לראות בכמה עלה קו המים של היאור.
רשב"ם: דרך השרים היה לקום בבוקר ולטייל.
וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ, עַל שְׂפַת הַיְאֹור; וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ, תִּיקַּח בְּיָדֶך,
טז וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, ה' אֱלֹוקֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ,
אונקלוס: הטעם להקדמה שה' שלח אותו, הוא משום שפרעה היה יכול לטעון שאין זה דרך ארץ שמשה מגיע אליו בשעה שעושה את צרכיו, ולכן אומר לו משה שה' שלח אותו.
ב. משה לפרעה: ה' עכשיו הולך להענישו בשל דברים שכבר אמר לו לפני כן.
לֵאמֹור, שַׁלַּח אֶת עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר; וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ, עַד כֹּה, רש"י: עד הנה. ומדרשו: עד שתשמע ממני מכת בכורות שאפתח בה בכֹּה, כֹּה אמר ה': כחצות הלילה, כלומר, מכת בכורות.
רמב"ן: בעבור שזאת מכה, ומעתה יחל להכותו. אמר לו: רשעו גורם לו להביא עליו עונש שלא שמע למצות בוראו. והנה פרעה לא היה אומר להם בפירוש שלא ישמע ולא ישלח, רק בפעם הראשון שאמר לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח (ה ב), ולא היה גוער בהם רק שומע דבריהם ושותק, כי יפחד מהמכות מעת שעשו לפניו מופת התנין ובלע מטותם.
יז כֹּה, אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי,
אונקלוס: למרות שהמטה היה בידו של אהרון, עדיין נחשב הדבר כאילו המטה בידו של משה, כיוון שמשה ואהרון עשו את האות יחד.
עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, אוה"ח: ע"י הכאת היאור, פרעה יידע שה' הוא האלוקים. ב. ע"י הכאת היאור, יידע פרעה שה' נוהג עימו במידת הרחמים, שהרי ה' היה יכול להרוג אותו מיידית.
וְנֶהֶפְכוּ לְדָם, רש"י: הסיבה שה' בחר להתחיל את המכות מהיאור, לפי שאין גשמים יורדים במצרים, ונילוס עולה ומשקה את הארץ ומצרים עובדים לנילוס (ליאור) לפיכך הלקה את יראתם, ואח"כ הלקה אותם.
המכה הראשונה שהביא משה על המצרים הייתה מכת דָם, ומי היאור הפכו לדָם, למה?
כשפרעה ביקש להשמיד את עם ישראל ציווה: וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, שמות א 22. כשנולד משה, אמו פחדה מפני הצוררים שיבואו להטביע את בנה, מה עשתה: וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר.
אֲחֹותוֹ לא העזה לעמוד לידו ולכן: וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. שמות ב 3-4.
אבל משה לא פחד מפרעה, וניצב לפניו עם אחיו, וניבא: וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹר; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר. שמות ז 18.
המצרים שזרקו תינוקות עבריים ליאור ומלאו את מימיו בדם תינוקות, נאלצו עכשיו לראות איך מי השתייה שלהם, הבאים מהיאור, הופכים לדם.
פרעה ניסה להשמיד את ישראל במַּיִם ובסופו של דבר, הוא ועמו מתו בים:
יח וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹור; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹור,
רש"י: המצרים לא יוכלו למצוא רפואה למים שביאור, שיהיו ראויים לשתייה. הספורנו: המצרים התאמצו לחפור מסביב ליאור כדי לחפש מים.
יט וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, זאת הנבואה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ,
רש"י: משה לא היה יכול להכות ביאור מפני שהיאור הגן על משה כאשר הושלך משה לתוכו.
עַל מֵימֵי מִצְרַיִם, אבן עזרא כתב בשם רס"ג, שמֵימֵי היינו שיש שני סוגי מים, מים מתוקים ומים מרים, אך האבן עזרא דחה פירוש זה, וכתב שמֵימֵי הוא מלשון סמיכות.
עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹורֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵוה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם;
רמב"ן: אין הכוונה שילך אהרון ויכה בכל מקום במצרים שיש שם מים, אלא הכוונה היא שאהרון ירים את ידו לכל כיווני השמים, וכך כל המים שבמצרים ייהפך לדם.
וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים כ וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּוה ה' וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה,
וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה, וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו; אוה"ח: משה ואהרון חיכו, ולא הכו ביאור, עד שגם עבדי פרעה הגיעו אל היאור, שהרי פרעה בהתחלה יצא אל היאור לבדו לעשות שם את צרכיו.
ההתגשמות: וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְדָם, רמב"ן: הכה המים אשר ביאור לעיני פרעה, ונהפכו כל המים שביאור לדם לעיניו, ויהי הדם עוד בכל ארץ מצרים.
כא וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹור, וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר; וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם כב וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלָטֵיהֶם;
רש"י: לחש שאומרים אותו בלט ובחשאי ורבותינו אמרו (סנהדרין ס"ז) בלהטיהם מעשה שדים, מעשה כשפים. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה',
רש"י: לומר ע"י מכשפות אתם עושים כן (מנחות פ"ה) תבן אתם מכניסים לעפריים עיר שכולה תבן, אף אתם מביאים מכשפות למצרים שכולה כשפים.
אבן עזרא: לטיהם, מלשון לט, מלשון סתר, דברים שעושים בסתר. ועוד שאל:
מהיכן היה לחרטומים מים להפוך לדם?
הרי אהרון הפך את כל המים שבמצרים לדם? וענה שאהרון לא הפך את מי התהום למים, והחרטומים חפרו והוציאו את מי התהום כדי להופכם לדם.
אהרון הפך את כל המים שבמצרים לדם, והחרטומים הפכו רק את המים שהיה לפניהם לדם,
אהרון הפך גם את המים שנבעו אחרי כן לדם, ואילו החרטומים הפכו לדם רק את הדם שהיה לנגד עיניהם,
מכתו של אהרון החזיקה שבעה ימים ואילו מכת החרטומים החזיקה רק עד שפרעה חזר אל ביתו.
ספורנו: המים שביאור ממש הפכו לדם, על כל תכונות הדם, ואילו הפיכת המים לדם על ידי המצרים הייתה רק אחיזת עיניים.
כג וַיִּפֶן פַּרְעֹה, וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ; וְלֹא שָׁת לִבּוֹ, גַּם לָזֹאת, רש"י: למופת המטה שנהפך לתנין ולא לזה של דם.
רמב"ן: וְלֹא שָׁת לִבּוֹ לזאת שהייתה מכה, והיה לו לירא פן תהיה בו יד השם מעתה.
רשב"ם: הכוונה היא על חיזוק הלב, כמו שפרעה כבר חיזק את ליבו פעם אחת בהפיכת המטה לנחש, כך הוא חיזק את ליבו פעם נוספת במכת הדם.
כד וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, מַיִם לִשְׁתּוֹת: כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת, מִמֵּימֵי הַיְאֹר כה וַיִּמָּלֵא, שִׁבְעַת יָמִים, אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר,
רש"י: מנין שִׁבְעַת יָמִים, שלא שב היאור לקדמותו. כל מכה הייתה עומדת בעינה שבוע אחד ואז היו שלשה שבועות ללא מכות.
רמב"ן: קשור בוַיִּמָּלֵא, שִׁבְעַת יָמִים, שחפרו מצרים סביבות היאור ולא יכלו לשתות ממימי היאור עד מלאת שבעת ימים אחרי ההכאה.
כו וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, בֹּא אֶל פַּרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח אֶת עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי, כז וְאִם מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ:
רש"י: ואם סרבן אתה. מאן כמו ממאן מסרב. הִנֵּה אָנֹכִי, נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים, רש"י: נֹגֵף היינו מכה. אבן עזרא: נֹגֵף היינו משחית.
כח וְשָׁרַץ הַיְאֹור, צְפַרְדְּעִים,
אבן עזרא שאל: האם צְפַרְדְּעִים הם כמו שאנחנו מכירים, או שמא מדובר בדג טורף.
כלי יקר: הסיבה שה' הביא על פרעה צְפַרְדְּעִים, היא מכיוון שהמצרים אמרו שאינם מכירים את ה', לפיכך הביא עליהם ה' צְפַרְדְּעִים, שמסרו את נפשם כדי לקיים את דבר ה'. וְעָלוּ, רש"י: מן היאור.
למה קודם: וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִיטָּתֶךָ, ואח"כ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ, רש"י: הצְפַרְדְּעִים התחילו לעלות דווקא בביתו של פרעה היא מכיוון שפרעה הוא זה שהתחיל בעצה של להעביד את בני ישראל, ויאמר אל עמו.. וממנו התחילה הפורענות (סוטה יא).
ט וּבְכָה וּבְעַמְּךָ, וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ, הצְפַרְדְּעִים. רש"י: (סנהדרין פ) בתוך מעיהם נכנסים ומקרקרים. המצרים לא הקשיבו לצעקות התינוקות שנזרקו ליאור, ולבכי של אימהותיהם ואבותיהם, ולכן סבלו עכשיו מקרקורי הצפרדעים במעיהם
