שמות ו וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אבן עזרא: כאשר אתחיל להביא מכות על מצרים, אתה תראה שהעבודה תוקל מעל בני ישראל. אך זה לא קרה. למה?
הכלי יקר: 1. עכשיו פרעה הגביר את השעבוד לקראת נפילתו.
2. עוד לא עברו 400 שנות שעבוד, ולכן הגביר פרעה את השעבוד, כדי שרמת השעבוד באותם שנים תהיה כאילו היו משועבדים 400 שנה.
רש"י: (סנהדרין קיא) (אתה) הרהרת על מדותי! לא כאברהם, (בראשית כא) שאמרתי לו: כי ביצחק יקרא לך זרע, ואח"כ אמרתי לו: העלהו לעולה! ולא הרהר אחר מדותי, לפיכך עתה תִרְאֶה, מה? העשוי לפרעה תראה, ולא (תִרְאֶה) העשוי למלכי ז' אומות כשאביאם לארץ. תִרְאֶה רק עכשיו ניסים, אך לא תִרְאֶה את הניסים שאעשה בעת כיבוש הארץ.
אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם רש"י: מפני ידי החזקה שתחזק עליו ישלחם. דיבור זה נאמר למשה במצרים.
וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ. רש"י: על כרחם של ישראל יגרשם, ולא יספיקו לעשות להם צידה, וכן הוא אומר: ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם.
ב וַיְדַבֵּר אֱלֹוקִים, אֶל מֹשֶׁה; רש"י: דבר אתו משפט! על שהקשה לשאול לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי? אוה"ח: הסיבה שכתוב כאן אֱלֹוקִים:
א. אחרי שה' ראה שדיבר עם משה בפנים שוחקות, ומשה הרהר אחר מידותיו, בחר לדבר אתו בלשון אֱלֹוקִים. לשון קשה.
ב. למרות שה' היה צריך לנהוג במשה במידת הדין, מכיוון שמשה הרהר על מידותיו של ה', ה' עדיין נהג עם משה במידת הרחמים.
ג. לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי? אמר לו ה', שהסיבה ששלח אותו היא מכיוון שה' רחמן ורוצה להוציא את בנ"י ממצרים.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי ה'. רש"י: אֲנִי ה', נאמן לשלם שכר טוב למי שמתהלך לפני, ולכן שלחתיך לגאול את בני ישראל ולקיים את הבטחתי לאבות. גם העם וגם פרעה האמינו שיש א-ל, ולכן ציווה ה' את משה לומר להם שה' שלח אותו.
רמב"ן: אמור לבני ישראל: אֲנִי ה', והוצאתי אתכם וידעתם כי אֲנִי ה' המוציא.
היה הדבר תוכחה למשה לאמור לו: הנה האבות שלא הגיעה להם מעלתם בנבואה אליך, ולא ראו רק באל שדי, הם האמינו בי, וגם הקימותי את בריתי אתם, ושמעתי נאקת בניהם בעבורם, אף כי אתה שידעתני בשם הגדול, והבטחתיך בו, שיש לך לבטוח ברחמים, ולהבטיח ישראל בשמי שאעשה עמהם אותות ומופתים.
ג וָאֵרָא, רש"י: אל האבות, אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב, אוה"ח: הסיבה לפירוט 3 האבות: כל אחד מהאבות הייתה לו מעלה:
אַבְרָהָם הכיר בה' בלי שה' עשה לו דבר,
יִצְחָק פשט את צווארו כדי להישחט ע"ג המזבח,
מיַעֲקֹב לא יצא בן רשע.
ובכ"ז ה' התגלה אליהם רק בשם אל שדי, ולא הרהרו אחר מידותיו של ה'.
ב. למרות שה' אמר לאבות שבנ"י יישארו במצרים 400 שנה, הוא לא גילה לאבות שבנ"י יכולים להיגאל קודם אם יתפללו, ולכן בנ"י נגאלו מוקדם יותר ממה שאמר לאבות.
בְּאֵל שַׁדָּי; הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אֵל שַׁדָּי, וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם, לא התגליתי לאבות בשם ה' המורכב מארבע אותיות: י-ק-ו-ק. שם המעיד שה' יקיים הבטחותיו, לא הודעתי .. לפסוק זה פירושים רבים ושונים:
1. כלי יקר: ה' הושיע את האבות בשם אל שדי, אך במידת הרחמים שהיא בשם של ארבע אותיות, לא הושיעם, ולכן היו להם ייסורים.
2. רש"י: מכיוון שלא כתוב: הודעתי, הכוונה היא שה' לא ניכר (נודע) לאבות בשם של ארבע אותיות.
3. רס"ג: לא התגליתי להם רק בשם ה', אלא גם בשם אֵל שַׁדָּי וגם בשם ה'.
4. אבן עזרא: אֵל שַׁדָּי ושמו של ה' הם אותן שמות, רק שאל שדי הוא שם תואר לחוזק ותקיפות ה', ואילו שם ה' יכול להיות גם שם התואר וגם שם עצם.
מצאנו שה' התגלה לאבות גם בשם ה', ולכן אין לומר ששם ה' היה זר לאבות.
ואותה שבועה שנשבעתי לאברהם באֵל שַׁדָּי, אמרתי ליעקב אני אל שדי, פרה ורבה וגו' (בראשית לה) הרי שנדרתי להם ולא קיימתי, (ועכשיו אקיים).
רשב"ם: אל שדי מורה שה' מבטיח לעתיד, הבטחה שהאבות לא ראו בקיומה.
אבן עזרא: מכיוון שנבואת ה' אל האבות הייתה במראות הלילה, התורה קוראת לכך וארא. אל שדי לפי פירוש ר' שמואל הנגיד, הכוונה היא לתקיף וחזק.
ספורנו: אל שדי, שם המורה שהמצאתי את המציאות, ואילו שם של ארבע אותיות מראה על שינוי הטבע.
5. רבי ישועה: האבות באמת לא הכירו את שם ה', ורק משה לאחר מכן כתב שמות אלו.
6. רמב"ן: ה' התגלה לאבות בשם שבו עזר לבחיריו, ולישראל יתגלה בשם ה', כיון שיעשה נפלאות כדי להוציאם ממצרים.
7. ספורנו: ראוי שה' ייתן לבנ"י את כנען, כדי להקים את עם ישראל לעמו של ה', על ידי שימוש בשם ה' שלא נראה לאבות.
ד וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם, רש"י: וגם כשנראיתי להם באל שדי הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם, לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻורֵיהֶם, הסיבה השנייה לכך שה' ייתן לבנ"י את ארץ כנען והיא בגלל הברית שה' כרת עם האבות.
אבן עזרא: אני שלחתי אותך כדי לומר שאקיים עכשיו את בריתי לאבות (סיום גלות).
רש"י: כאן התשובה לשאלת משה, מדוע ה' הרע לעם? כי ה' צריך לקיים את ההוצאה ברכוש גדול, שהיא יכולה לקרות רק אם מצרים יגבירו את השעבוד. וכמו שאני ה' עומד וקיים, כך השבועה קיימת ועומדת.
רש"י: שאמר משה: לָמָה הֲרֵעֹתָה? אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין. יש לי להתאונן על מיתת האבות. הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי, ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת מה שמו? ומה אומר אליהם?
וכשביקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קרקע עד שקנה בדמים מרובים, וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר, וכן ביעקב (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה לנטות אוהלו, ולא הרהרו אחר מדותי, ואתה אמרת למה הרעות?
רמב"ן: יש בדבר משום תוכחה למשה רבינו, שלמרות שהתגלות ה' אל האבות הייתה במדרגה נמוכה יותר מהתגלות ה' אל משה, בכל זאת לא הרהרו אחרי ה', ואילו משה כן הרהר. אוה"ח: ה' אמר למשה שהוא יגאל את ישראל בגלל שבועתו לאבות, ולכן משה לא צריך להתרשל ממילוי המשימה גם כאשר יראה שהדבר מתארך.
ד לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻורֵיהֶם, אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ, רש"י: לאברהם בפרשת מילה נאמר: ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך (בראשית יז).
ליצחק: כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם (בראשית כו).
ה וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, רש"י: כמו שהצבתי והעמדתי הברית, יש עלי לקיים. שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הנואקים, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת בְּרִיתִי, אותה ברית, כי בברית בין הבתרים אמרתי: וגם את הגוי אשר יעבדון דן אנוכי..
הסיבה השלישית שה' יגאל את ישראל: שמעתי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
אבן עזרא: ה' יגאל את ישראל מכיוון שהם צעקו אל ה' וחזרו בתשובה. אוה"ח: חוץ מהשבועה לאבות, יש עניין שבני ישראל התחננו אל ה' ומידת הרחמים של ה' גרמה שעם ישראל ייגאלו.
ו לָכֵן, רש"י: לָכֵן – ע"פ אותה השבועה, אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה', רש"י: הנאמן בהבטחתי, אוה"ח: וידעתם כי אֲנִי ה', הוא תנאי שבנ"י ינחלו את ארץ ישראל.
וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם, רש"י: כי כן הבטחתיו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
4 לשונות גאולה: וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, וְלָקַחְתִּי.
הרמב"ן: וְגָאַלְתִּי, עד שהם יאמרו שהם מוכנים לוותר על ישראל תמורת נפשם, וגאולה היא מלשון מכירה.
ספורנו: וְהוֹצֵאתִי, בנ"י לא יעבדו עוד את המצרים,
וְהִצַּלְתִּי, יציאת מצרים, וְגָאַלְתִּי, קריעת ים סוף, וְלָקַחְתִּי, מעמד הר סיני.
כלי יקר: וְהוֹצֵאתִי מהעינוי, וְהִצַּלְתִּי, בזכות עקדת יצחק נגאלו מהעבודה. וְגָאַלְתִּי, בזכות אברהם שהלך מארצו ומולדתו, ניצלו מהגרות, וְלָקַחְתִּי, בזכות יעקב שסבל עינוים לאורך כל חייו, נגאלו מהייסורים, והשכינה תחזור לישראל.
רמב"ן: שלא ימשלו בהם כלל להיות להם במקומם למס עובד.
וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם, כי יעשה בהם שפטים עד שיאמרו המצרים: הנה לך ישראל בפדיון נפשנו, כי טעם גאולה כעניין מכר. בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה:
וטעם אגאל אתכם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה. שתהיה ידו נטויה עליהם עד שיוציאם,
הבטיחם שיוציא אותם מארצם ולא יסבלו עוד כובד משאם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים אטיל עליהם עונשים קשים. ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם,
בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר (להלן יט ה) והייתם לי סגולה.
| רמב"ן: | ספורנו: | כלי יקר: | |
| וְהוֹצֵאתִי, | בנ"י לא יעבדו את המצרים, | בנ"י לא יעבדו עוד את המצרים, | מהעינוי, |
| וְהִצַּלְתִּי, | בני ישראל לא יעלו מיסים למצרים, | יציאת מצרים, | בזכות עקדת יצחק נגאלו ישראל ממצרים. |
| וְגָאַלְתִּי, | ה' יעניש את המצרים, | קריעת ים סוף, | בזכות אברהם שהלך לא"י ניצלו |
| וְלָקַחְתִּי. | במעמד הר סיני. | מעמד הר סיני. | בזכות יעקב נגאלו מהייסורים, |
ספורנו: בגלל שלוש סיבות הקב'ה גאל את ישראל: א. ה' לקח את בנ"י לעם, ב. ההבטחה לאבות ג. צעקת בנ"י.
וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹוקִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹוקֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם = רש"י: טורח משא מצרים, אתם תראו את הניסים הגדולים, ואז תדעו שאני ה' עשיתי לכם ניסים אלו כדי להוציא אתכם משעבוד מצרים.
רמב"ן: אגאל אתכם שיראו כל העמים ותדעו כי אני ה' אלוקיכם העושה בעבורכם אותות ומופתים מחודשים בעולם, כי אתם חלק השם.
ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל הָאָרֶץ, משה לא הבין מדוע היה צורך בהרבה מופתים? וה' הסביר: הצורך במופתים אלו נובע מכך שהעולם אינו מכיר את שם ה' בעולם.
כשם שהאבות לא הכירו את שם ה'. הצורך בגילוי שם ה' בעולם, נבע מכך שעם ישראל צריך לכבוש את ארץ ישראל מידי שבעת העמים (שישמעו על הניסים).
אונקלוס: ה' יבא את בניהם של יוצאי מצרים להיכנס לארץ ישראל.
ספורנו: כאשר ב"י יהיו ראויים, יכניס אותם לארץ ישראל.
אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי, רש"י: הרימותי להישבע בכיסאי.
רמב"ן: הרמת היד אינה שבועה אלא פעולה שגורמת לכך שהמעשה ייעשה.
דרך משל, כאדם שיישא ידו אל השמים וישבע.
מה ה' נשבע? לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אני אתן לכם את ארץ ישראל לירושה, אֲנִי ה'.
ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, רש"י: לא קבלו תנחומין
מִקֹּצֶר רוּחַ, כאדם הנמצא בצער, ולא רוצה לשמוע דבר מאנשים אחרים.
מִקֹּצֶר רוּחַ, רש"י: כל מי שהוא מיצר רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו. וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.
רמב"ן: לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מִקֹּצֶר רוּחַ, כאדם שתקצר נפשו בעמלו… וקֹּצֶר רוּחַ, הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה. ועֲבֹדָה קָשָׁה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו.
י וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹור, אוה"ח: לֵּאמֹור היינו, שמשה יאמר לפרעה שה' שלח אותו.
יא בֹּא דַבֵּר, אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ,
רש"י: פשט: ציווה אותם על דבר שליחות לפרעה ואל ב"י.
מדרש: אל בני ישראל הכוונה שינהיגו את בני ישראל בנחת, ולפרעה, שציווה אותם לחלוק כבוד למשה. צווה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם
יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי ה' לֵאמֹור: הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, רש"י: זה אחד מעשרה ק"ו שבתורה (ב"ר פ' ל"ב).
רמב"ן: כי לא עשית דברי נשמעים להם, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה?
וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם. רש"י: אטום שפתים.
אונקלוס: משה חשב שה' צירף אליו את אהרון רק לדיבור הראשון.
רמב"ן: איני הגון שאדבר לפני פרעה, המלך הגדול.
ב. מתחלה לא צווה אותו שידבר הוא אל פרעה, רק אמר: ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו: (לעיל ג יח), והיה אפשר שידברו הזקנים והוא יחריש. והיה בוש מלדבר גם אל העם, ואמר: לא איש דברים אנכי (שם ד י).
הקב"ה השיבו: ודיבר הוא לך אל העם (שם שם טז), וכן עשה בבואם מתחלה, כמו שאמר (ל) וידבר אהרן את כל הדברים האלה אשר דבר ה' אל משה, ויעש האותות לעיני העם.
ג. בהתחלה אהרון דבר אל בנ"י, בפעם השנייה, משה דיבר אל העם והעם לא שמע לו.
ד. ה' אמר: יהיו דברים שרק משה יאמר ללא אהרון, ואז ענה משה: וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.
יג וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, רש"י: לפי שאמר משה: וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם, צירף לו הקב"ה את אהרן להיות לו לפה ולמליץ.
וַיְצַוֵּם, ה' ציווה למשה ואהרון ללכת אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם, רש"י: ציוום: לחלוק לו כבוד בדבריהם. לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
רמב"ן: משה: הן וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם, והשם אמר אליו ראה נתתיך אלוקים לפרעה (להלן ז א), כי אתה תבוא לפניו עם אהרן, ושם תצווה את אהרן, ולא ישמע פרעה דבריך, ואהרן בשליחותך ישמיענו דבריך.
כאשר האלוקים מצוה לנביא, והנביא משמיע דבריו ומוכיח בהם: והנה זו מעלה גדולה למשה, זכה בה בענוותנותו שהיה בוש לדבר בעורלת שפתיו.
וכן אמר (להלן יא ג) גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, מדה כנגד מדה, שהיה ירא, שלא יהיה נבזה בעיניהם. יד אֵלֶּה, רָאשֵׁי בֵית אֲבֹותָם: בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל, חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן. טו וּבְנֵי שִׁמְעוֹן, יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר, וְשָׁאוּל, בֶּן הַכְּנַעֲנִית; אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן. טז וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי, לְתֹולְדֹותָם: גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי; וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה יז בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם
יח וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר, וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל; וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת, שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה יט וּבְנֵי מְרָרִי, מַחְלִי וּמוּשִׁי; אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי, לְתֹולְדֹותָם.
כ וַיִּיקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּודָתוֹ, (אחות קהת) לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה;
דעת מקרא שאל: למה דווקא רק 3 שבטים אלו נמנו?
1. רש"י: מטרת הכתוב הייתה רק לייחס את משה ואהרון.
2. האבן עזרא: מדרש: כי 3 אלו גונו על ידי יעקב לפני מותו. ב. ספק אם הכוונה היא שמשה ואהרון היו ראשי האבות או שהכוונה היא לראשי האבות של כל בני ישראל, ובסוף הפסוק הקודם, מוזכר במפורש בנ"י.
3. רמב"ן: לא רצה הכתוב להתחיל למנות מלוי, כדי שלא נחשוב שמעתה לוי הוא שנחשב לבכור בגלל מעלתם של שמעון ולוי.
4. ספורנו: לא היה ניתן למנות מנהיג מבניהם של ראובן ושמעון מפני שלא היה אדם ראוי להנהגה מצאצאיהם.
5. רמב"ן, הסיבה שלוי נמנה יחד עם כל צאצאיו היא מפני כבודם של משה ואהרון וכן בגלל שכל צאצאי לוי היו צדיקים, וממילא היה ראוי להאריך בהם.
הסיבה שנמנו כל שנות לוי, 1. אבן עזרא: לכבודם של אהרון ומשה.
2. רש"י: כדי לחשב כמה שנים היו ישראל במצרים.
וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה,
. כא וּבְנֵי, יִצְהָר, קֹרַח וָנֶפֶג, וְזִכְרִי, אבן עזרא: התורה מנתה את בני יצהר בגלל חטא קֹרַח. . כב וּבְנֵי, עֻזִּיאֵל–מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן, וְסִתְרִי
. כג וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה; רש"י: אֲחוֹת נַחְשׁוֹן – (ב"ב קי ש"ר) מכאן למדנו: הנושא אישה צריך לבדוק באחיה.
רמב"ן: כאשר הזכיר אם הנביאים לכבודם, לומר: 1. היא בת לוי איש צדיק, 2. הזכיר אם הכהונה שהיא מיוחסת מזרע המלוכה, אחות הנשיא הגדול.
3. נרמז שנעשה בה נס.
וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא, אֶת אֶלְעָזָר, וְאֶת אִיתָמָר. כד וּבְנֵי קֹרַח, אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף; אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי. כה וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, לוֹ לְאִשָּׁה, רש"י: מזרע יוסף ויתרו.
וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת פִּנְחָס; אבן עזרא: הטעם שהוזכר כאן חתונת אֶלְעָזָר, היא לכבודו של פִּנְחָס.
אֵלֶּה, רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּים לְמִשְׁפְּחֹתָם כו הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה,
רש"י: אלו שהוזכרו למעלה, שילדה יוכבד לעמרם, הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה, יש שמקדים אהרן למשה ויש שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד.
אבן עזרא: לפני השליחות לפרעה, הקדים את אהרון כי היה גדול בשנים וגם בגלל שהיה נביא לפני משה.
לאחר שהתחילה השליחות, הקדים תמיד את משה כי משה היה במדרגה גבוהה יותר.
אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל צִבְאֹתָם. רש"י: כל צבאם לשבטיהם.
כז הֵם, הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, רש"י: הם שנצטוו, הם שקיימו.
לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; הוּא מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, רש"י: הם בשליחותם ובצדקתם מתחלה ועד סוף.
כח וַיְהִי, בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. רש"י: מחובר למקרא שלאחריו, לעומתו סבר רמב"ן: יתכן שהכתוב מוסב למעלה, זה שהם המדברים אל פרעה מלך מצרים, בעת אשר דבר ה' אל משה בארץ מצרים.
כי בעבור שאמר הוא אהרן ומשה, אשר אמר ה' להם: הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים היה נראה שהדבור לשניהם בשווה, ועתה פירש שהיה הדבור למשה והמצווה לשניהם שיוציאום.
כט וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹור, רש"י: הוא הדבור עצמו האמור למעלה: בא דבר אל פרעה מלך מצרים, אלא מתוך שהפסיק העניין כדי ליחסם (לספר על ייחוסם) חזר העניין עליו להתחיל בו.
אֲנִי ה', רש"י: כדאי אני לשלחך ולקיים דברי שליחותי, דַּבֵּר, אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ,
ל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי ה', רש"י: היא האמירה שאמר למעלה הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה? ושנה הכתוב כאן כיון שהפסיק העניין וכך היא השיטה כאדם האומר נחזור על הראשונות,
הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה?
רמב"ן: ייתכן שביום שה' דיבר אל משה במצרים, יצאו משה ואהרון לדבר אל פרעה. אוה"ח: לו היה משה מתחזק ללכת אל פרעה, היה משה זוכה להיכנס לארץ, ולא היו בני ישראל עוברים צרות במדבר.
כלי יקר: התורה רצתה להדגיש את מעלת משה רבינו שנבואתו הייתה ביום.
