3 נשים הצילו את משה: יוכבד אם משה, מרים אחות משה, בת פרעה.
שמות ב א. הולדת "משה: א וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיּיִקַּח, אֶת בַּת לֵוִי. לאן הלך? הלך בעצת בתו שניבאה: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל." כשנולד משה, עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתך, (סוטה)
וכיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפח לה על ראשה, אמר: בתי, היכן נבואתך שהבן שייוולד ינהיג את עם ישראל? מיד "וַתֵּתַצַּב אֲחֹותוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ? ומה יהיה בסוף נבואתה? (בבלי, מגילה, יד א, סוטה י"ב).
לידת משה מתוארת באריכות, אך יש פערים בתולדות חייו, כי משה ברח ממצרים כנער צעיר, וכשחזר ועמד לפני פרעה, הוא היה כבר היה בן 80 שנה.
ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, רמב"ן: ידוע כי כל הנשים אוהבות את בניהם, יפים ושאינם יפים, וכלנה תצפנינה אותן בכל יכולתן, ואין צורך לטענה כי טוב הוא. פירוש הטובה הזאת, שראתה בו טוב מחודש וחשבה כי יארע בו נס וינצל, ולכן נתנה אל לבה וחשבה מחשבות בעניינו.
רש"י: כשנולד נתמלא הבית כולו אורה (סוטה).
כי טוב ה' ברא את האור – וירא אלוקים כי טוב, כך כשנולד משה נמלא החדר אור. טוב זה גם חזק, שיכול לשרוד גם בתנאים קשים, וגם נוח שלא מרבה לבכות.
מי עמד על ייחודו של היילוד? האם. והיא גם הראשונה שניסתה להצילו.
וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. ההיריון והלידה היו בחשאי, מה שקרה כנראה ברוב ההריונות והלידות במצרים של היהודיות באותה תקופה. כבשואה, אימהות יהודיות חיפשו דרכים להציל את ילדיהן, בעזרת שוחד, הסתרה במחבוא, הצגתם כגויים, או מסירתם למשפחות שכנים או מכרים.
וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. רמב"ן: כאשר ראתה שלא יכלה עוד להצפינו חשבה שינצל בתחבולה אחרת ועשתה לו תיבת גומא. ואחותו נצבת מרחוק שלא יכירו בה, לדעת מה יעשה לו. וכל זה סיוע לדברי רבותינו שאמרו שהייתה מרים מתנבאת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל (סוטה יב).
כאשר החזיר עמרם את אשתו הייתה מעוברת כבר 3 חודשים. רש"י: שמנו לה המצריים מיום שהחזירה עמרם… והם בדקו אחריה לסוף ט', או שילדה בחודש השישי, לכן: ג וְלֹא יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ.
וַתִּיקַּח לוֹ תֵּיבַת גֹּמֶא, רש"י: דבר רך הוא ועומד בפני רך ובפני קשה. וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; רש"י: זפת מבחוץ וטיט מבפנים כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת. וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹור.
אימו לא רצתה לראות במות בנה: כמו הגר, לכן הניחה אותו בתיבה ביאור, ועזבה את המקום. התיבה הקטנה והשברירית נצבה מול ערי המסכנות הענקיים שבנו לפרעה העבדים, בני ישראל, ובמקום להוקיר אותם על פועלם, התנכל להם.
תיבת משה ותיבת נח, נמשחו בזפת והצילו ממים, אבל נח שניצל בעזרת התיבה הציל רק את עצמו ואת בני משפחתו.
אך משה, דאג כל חייו להציל אחרים: איש עברי מיד איש מצרי, ניסה להפריד בין ניצים. הציל את בנות יתרו ואת עם ישראל מהשעבוד הרוחני והגשמי מצרים.
ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹותוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. רמב"ן: שאמרו שהייתה מרים מתנבאת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל (שם).
מדרך הטבע, תיבה השטה במים, נוטה להיסחף עם הזרם, ומי יודע כמה זמן ולאיזה מרחק נאלצה, מרים לרדוף אחרי התיבה הנסחפת, מצד אחד נזהרה לא להתגלות, ומצד שני לשמור על קשר עין עם אחיה, גם כשהתיבה נחבאת בסּוּף.
בַּסּוּף, נחבא מעיניה, עוד מעט ימשו את משה מימי היאור, והוא ימוש מעיניה.
ה וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹוץ עַל הַיְאֹור, רש"י: סרס המקרא ופרשהו, ותרד בת פרעה על היאור לרחוץ בו. רמב"ן: יתכן שהיו ביאור מעלות, (מדרגות) והיא ירדה מארמון המלך לרחוץ במעלה הראשונה אשר ביאור, לא תכנס אל שבולת הנהר.
וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּיבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, רחוק ממנה, מוסתר בסוף. רש"י: אצל היאור.
וְנַעֲרֹותֶיהָ הֹלְכֹת, רש"י: הולכת למיתה, הולכות למות לפי שמיחו בה, והכתוב מסייען, כי למה לנו לכתוב ונערותיה הולכות עַל יַד הַיְאֹור?
אמרו (אמותיה): גברתי, מנהגו של עולם, מלך גוזר גזרה, אם כל העולם כולו לא מקיימים אותה, בניו ובנותיו מקימים אותה, ואת עוברת על גזרת אביך? בא גבריאל וחבטן בקרקע (בבלי סוטה יב עא, שמ"ר א כג).
וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ רש"י: 1. את שפחתה, 2. רבותינו דרשו לשון יד. דרשו את אמתה את ידה שנשתרבבה אמתה (סוטה שם).
וַתִּקָּחֶהָ. ו וַתִּפְתַּח, וַתִּרְאֵהוּ, רש"י: את מי ראתה? אֶת הַיֶּלֶד! זהו פשוטו, ומדרשו: שראתה עמו שכינה (ש"ר סוטה שם).
וְהִנֵּה, הִנֵּה זה תמיד הפתעה והִנֵּה היא לאה. נַעַר בֹּכֶה; רש"י: קולו כנער.
רמב"ן: 1. אולי הזכיר זה ליופיו, כי בעבור טובו ויופיו חמלה עליו, כי הכירה בו שנולד מקרוב ואבריו יפים ומתוקנים כאילו הוא נער.
2. שהיה בוכה כנער, בחריצות וזריזות ולכן חמלה עליו. 3. מדרש: בא גבריאל והכהו למשה כדי שיבכה ותתמלא עליו רחמים (שמו"ר א כח).
4. הילד מיום היולדו יקרא נער.
וַתַּחְמֹול עָלָיו וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. מנין ידעה?
רמב"ן: 1. כי אמרה לבעבור הציל אותו,
2. ראתה אותו מהול, (סוטה יב. שמו"ר א כט). הסירה בגדיו ובדקה אותו בו.
3. שלא יראו במות הילד, שמוהו שם, ואיש מצרי למה יעשה כן? חשבה: איזו אימא תפקיר את תינוקה ביאור, אם לא נשקפת לו סכנה גדולה יותר מחוץ ליאור?
אביה גזר להטביע את הבנים במי היאור, ובת פרעה וודאי הכירה את גזרת אביה, וידעה היטב שהתינוק שהיא מצילה הוא מילדי העברים, ובכל זאת החליטה להצילו, לגדלו בבית פרעה ולאמץ אותו.
למה הצילה בת פרעה את משה?
1. "ותחמול עליו."
2. הספורנו: ראתה כי "טוב הוא", יפה במיוחד…
3. בכיו נגע ללבה, (נ ליבוביץ, הוראת פרשני המקרא 37).
4. אולי התנגדה לגזרות אביה, ושנאה את האכזריות שראתה בביתו.
מורדת במלכות: בת פרעה מרדה נגד הצו המרושע של אביה, והצילה ילד עברי. לכן קראה פה הכתוב: בת פרעה ולא בתיה, כדי להדגיש שדווקא בתו של פרעה, היא שהפרה את צו פרעה.
ז וַתֹּאמֶר אֲחֹותוֹ, אֶל בַּת פַּרְעֹה, סיכנה עצמה כשניגשה לבת פרעה עם הרעיון לגיס את אמה כמינקת, מה שהיה עלול להראות חשוד (הרב אבינרי).
ותיקח בתיה את משה ותיגש אל אישה מיצרית ותאמר: "הינקי לי את הילד". וימאן הילד לינוק את חלבה, ותלך בתיה אל מצריות אחרות ולא שת הילד גם אליהן לב.
רש"י: מלמד החזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק. לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה (בבלי סוטה יב ב).
ראתה זאת מרים, ושאלה: הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִישָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת?
מרים ראתה שאחיה נלקח בידי בת פרעה ומסרב לינוק ממצריות, ומיד עלה במוחה רעיון מבריק: "ַתֹּאמֶר אֲחֹותוֹ, אֶל בַּת פַּרְעֹה: הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִישָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת הַיָּלֶד?
לָךְ, מרים הציגה כאילו הבאת אם התינוק להניקן, זה אך ורק בשביל בת פרעה: "האלך וקראתי לָךְ?" תיווכה בין הנסיכה ובין אמה השפחה, וגילתה חכמה, אומץ לב, שכל ישר ותושייה רבה.
8.ח וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה: "לֵכִי". "וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, למה נקראה כך?
חזקוני: מלשון העלמה, 1. העלימה שהיא אחותו ומביאה אימו.
2. א"ר אליעזר שהלכה בזריזות כעלמה (בבלי סוטה יב ב) רש"י: הלכה בזריזות.
בת פרעה, לא הייתה כל כך מטומטמת, והבינה כנראה מי זאת האישה שתניק את הילד. אבל מחמלה הסכימה שהאם תטפל בתינוק בביתה. בת פרעה עזרה לאם ולאחות לסכל את תוכנית אביה מלך מצרים.
וַתִּקְרָא, אֶת אֵם הַיָּלֶד". בת פרעה הבינה שזו אם התינוק. ואין אישה שתאמץ תינוק ותסכים להניח לאימו הביולוגית להחזיק בו עד הגמלו, אבל בת פרעה הרחמנית הסכימה שהאם תטפל בתינוק בביתה.
העסקה שהציעה בת פרעה ליוכבד: ט וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה, הֵילִכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, פרעה דרש מהמיילדות העבריות להמית את הנולדים, ובתו בחרה במינקת עבריה להחיות את הילד.
וַאֲנִי, אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ; זו בת מלך, המבטיחה לבת אחת מעבדי אביה כסף, כדי שזו תניק את בנה, שהצילה בשבילה ממות. רמב"ן: וכל איש מצרי שיצטרך בעבודה, ימשול לקחת מהם אנשים שיעשו עבודתו", והעובדה שבת פרעה שילמה למי שיכלה לשעבד ללא שכר מראה על צדיקותה וליבה הרחב.
וַתִּיקַּח הָאִישָּׁה הַיֶּלֶד, וַתְּנִיקֵהוּ. י וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה, וַיְהִי לָהּ, לְבֵן;
הילד עבר: 1. מאמו הביולוגית לאם המאמצת,
2. חזרה לאם הביולוגית להנקה,
3. ושוב לאם המאמצת "ויהי לה לבן". יתכן שהיו ביקורים הדדיים גם אח"כ.
וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ. רש"י: לשון הוצאה.
2 האימהות שיתפו פעולה בהצלת הילד. אבל את שמו נתנה לו בת פרעה, ובכך הפכה אותו לבנה החוקי. בת פרעה פרסמה את אי הצייתנות שלה במתן השם לתינוק: כי מן המים מְשִׁיתִהוּ, במקום: כל הבן הילוד היאורה תשליכהו.
שם מתריס על צו אביה: נתנה לתינוק שהצילה שם המתריס על צו אביה להרוג את כל הזכרים של העבריים, (סימון א בקש שלום ורדפהו 195).
גזרת פרעה התבטלה דווקא ע"י בת פרעה.
מדה כנגד מדה: אמר לה הקב"ה לבתיה בת פרעה: משה לא היה בנך וקראת לו בנך, אף את לא בתי ואני קורא אותך, בת-קה, ויקרא רבה וילנה דה גו א 3 בכך שהצילה ואימצה את משה, איבדה את אביה, וה' אימץ אותה לו לבת.
י' שמות היו למשה: ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, טוביה כי "ותרא כי טוב הוא" טוב-קה, זה השם שנתנה לו אימו. שמעיה, לוי, אמר לו ה' למשה: חייך מכל שמות שנקרא לך, איני קורא אותך, אלא בשם שקראה אותך בתיה בת פרעה, לכן כתוב: "ויקרא ה' אל משה".
מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים. אע"פ שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה כולה, אלא כמו שקראה לו בתיה בת פרעה, ואף הקב"ה לא קרהו בשם אחר, (שמות רבא א 26).
בת פרעה: "ותקרא שמו משה", 770 פעם מוזכר: השם "משה " בתורה.
מאמצים רבים מנסים להסתיר, כי ילדם מאומץ, אך בתיה גידלה את בנה כיהודי, ופרסמה את ספור הצלתו בשם: משה. וכשגדל מיד יצא לראות בשלום אחיו, מנין ידע שאלו אחיו? זו אחת מתוצאת החינוך שבתיה העניקה לו.
הייתה בת פרעה מנשקת ומחבקת אותו כאילו הוא בנה ולא הייתה מוציאה אותו מפלטרין של מלך לפי שהיה יפה. והיו הכול מתאווים לראותו, לכן חששה מעין הרע (שמות רבא וילנה א דה כו).
נשק החלשות: טריקים והתחכמויות: הנשים הערימו על פרעה: "והיה פרעה מנשקו ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו, כמו שעתיד לעשות כשיהיה גדול, (וכן הקב"ה אמר לחירם: ואוציא אש מתוכך" זו בת פרעה שמגדלת מי שעתיד להיפרע מאביה)".
והיו יושבין שם חרטומי מצרים, ואמרו: מתיראין אנו מזה שנוטל כתרך ונותנו על ראשו, שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך. מהם אומרים להורגו. מהם אומרים לשורפו, והיה יתרו יושב ביניהם ואומר: "הנער הזה אין בו דעת, אלא בחנו אותו והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת, אם יושיט ידו לזהב, יש בו דעת והרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת אין בו דעת ואין עליו משפט מוות, מיד הביאו לפניו ושלח ידו ליקח הזהב ובא גבריאל ודחה את ידו, ותפש הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לפיו ונכווה שם, וממנו נעשה כבד פה וכבד לשון. כמו במגילת אסתר, גם כאן, הקב"ה מנהל בסתר את הענייניים, כדי להציל את משה.
בפרק זה, לרוב המשתתפים אין שמות: "בת פרעה" "אחותו" "אישה מנקת" "אימו" "המיילדות", משום שמגמת הפרק להעצים את דמותו של התינוק, היחידי שנקרא פה בשם: משה! הוא העיקר!
למה גדל מושיע ישראל דווקא אצל בת פרעה, המשעבד והמבקש להשמיד את עם ישראל? 1. רחמנית: בת פרעה גדלה בארמון מוקפת רשעה, והייתה רחמנית ואנושית ואולי כך חינכה גם את משה. החמלה שחשה בת פרעה לתינוק חסר הישע, שינתה את גורל משה, ואפשרה לו בבגרותו לתפקד כמנהיג וכמושיע.
2. אילו גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יראים ממנו ויחבבוהו כאחד מהם. אם היה גדל בין העבדים, בני ישראל לא היו מקבלים אותו, בבחינת "אין נביא בעירו". אך הפרידה מאימו אולי גרמה שבעתיד יוותר גם על אשתו.
3. ראב"ע: אולי סבב ה' שיגדל משה בבית המלכות .. ולא תהיה נפשו שפלה, ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג את המצרי, בעבור שעשה חמס, והושיע בנות מדין מהרועים.
יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה, רש"י: והלא כבר כתיב, ויגדל הילד? אמר רבי יהודה בר"א: א. הראשון לקומה, ב. השני לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו.
וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, רמב"ן: שגדל והיה לאיש. כי מתחלה אמר ויגדל הילד (לעיל פסוק י), שגדל עד שאימו הביאה אותו לבת פרעה ויהי לה לבן, כי לפני מלכים יתייצב, ואחרי כן גדל, ויהי לאיש דעת.
2. וטעם וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו? כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו.
כבוגר, לא חיפש מעמד בארמון, ולמרות שגדל בארמון, לא ייחס את עצמו לנסיכי מצרים, אלא לעבדים שעבדו עבודת פרך.
משה יילד עצמו מחדש: יצא מהארמון המפנק, והמענג, ממעמדו הרם והמוגן, והזדהה עם העבדים הנדכאים, הנרמסים, אחיו. הגדיר את עצמו כשייך למעמד הסובלים ולא לגורמי הסבל, וכך יילד עצמו מחדש, והפך למנהיג.
משה למד מאמו למרוד. כשגדל, לא חיפש מעמד מיוחס בארמון. הוא בחר לצאת מארמון פרעה המוגן, וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, לראות בסבל אחיו, הלך לחפש את אחיו, ולחשוב איך לעזור להם.
וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, מנין ידע האיש שגודל בארמון פרעה כי העבדים העבריים הם אחיו? "ומנין ידע אח"כ שמרים ואהרון הם אחיו?
1. אולי בת פרעה לא הסתירה זאת מפניו. 2. אולי שמר על קשר עם מיניקתו.
וַיַּרְא בְּסִבְלֹותָם; לא סתם יצא, אלא יצא כדי לחפש את אחיו, ולראות בסיבלותם, רש"י: "נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם", (להשתתף בצערם).
וַיַּרְא בְּסִיבְלֹותָם; רגיש לסבל הזולת – חיפש לגלות איך לעזור לאחיו.
וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם; רמב"ן: והנה נסתכל בסיבלותם ועמלם ולא יכול לסבול (מה שהיום קוראים: אמפטיה), ולכן הרג המצרי, המכה הנלחץ.
וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, רש"י: (ש"ר) נוגש היה ממונה על שוטרי ישראל והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם, מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. רש"י: מלקהו ורודהו.
ובעלה של שלומית בת דברי היה, ונתן עיניו בה, ובלילה העמידו והוציאו מביתו, והוא חזר ונכנס לבית, ובא על אשתו, כסבורה שהוא בעלה, וחזר האיש לביתו והרגיש בדבר, וכשראה אותו מצרי שהרגיש בדבר, היה מכהו ורודהו כל היום.
יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, רש"י: ראה מה עשה לו בבית, ומה עשה לו בשדה.
ולפי פשוטו, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; רש"י: שאין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר, ובמקום שאין איש, היה אתה איש.
וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וירא כי אין איש וַיַּךְ, אֶת הַמִּצְרִי.
למה היה צריך, נסיך מבית פרעה, "להביט כֹּה וָכֹה ",ולוודא שלא רואים שהוא מכה מצרי? אולי כי ידע שהוא עברי, ורק בן מאומץ של בת פרעה, ולכן חשש. וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל, שלא ידעו שהמצרי מת, אבל טמן גם את המצרי שבתוכו בחול.
יג וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִיצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ? יד וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ? רש"י: והרי עודך נער! שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, רש"י: מכאן למדים שהרגו בשם המפורש. כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?
רמב"ן: אמר, מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ? אם בעבור שאתה חפץ להרגני כאשר הרגת המצרי אתה מוכיח אותי ואומר: לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ? וַיִּירָא מֹשֶׁה,
מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי? מכאן שגם בני עמו ידעו שהוא עברי, ולא בן המלוכה המצרית, כמו שאומר המדרש: "הלא בנה של יוכבד אתה, ואיך קוראין אותך בנה של בת פרעה? …נודיע עליך מה שעשית למצרי", (שמות רבה פרשת אל ל מהדורת שאנן 91).
רש"י: מדרשו, דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר: מעתה שמא אינם ראויין להיגאל? וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. (שמות רבה פרשת אל ל מהדורת שאנן 91). מיד הבין משה שהוא בסכנת מוות. רש"י: ומדרשו, נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל ע' אומות להיות נרדים בעבודת פרך אבל רואה אני שהם ראויים לכך. טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה, רש"י: הם הלשינו עליו, אֶת הַדָּבָר הַזֶּה,
וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה. מה שמע פרעה? 1. האם שמע על הרצח,
2. או רק עכשיו נודע לו שמשה עברי? ולכן נאלץ משה לברוח למדין?
וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה; רש"י: מסרו לקוסטינר להורגו ולא שלטה בו החרב, הוא שאמר משה: ויצילני מחרב פרעה.
מיד הבין משה שהוא בסכנת מוות. וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה.
הכשרת משה למנהיגות, התחילה בכך, שהוא בחר לצאת מארמון פרעה ולראות את אחיו, להציל את העברי המוכה, ואת הבנות החלשות.
אם לא היה בעל לב טוב וחוש צדק מפותח, לא היה יכול להפוך למנהיג.
| פעלו למען משה. | משה פעל למען הזולת. | |
| הסתרה | ותרא כי טוב הוא, ותצפנהו 3 ירחים | ויך את המצרי ויטמנהו בחול. |
| חשיפה | ולא יכלה עוד הצפינו | וירא משה, ויאמר אכן נודע הדבר. |
| מים | תיבת גומא.. ותשם בסוף על שפת היאור. | ויברח…וישב במדין על הבאר. |
| הצלה | ותרד בת פרעה.. ותחמול עליו. | ויקם משה ויושיען, וישק את צאנם. |
| אוכל ובית | ותניקהו. ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה. | קראנה לו ויאכל לחם.. לשבת את האיש (ע"פ דוד טי) |
ג. בריחה למדיין: שוב נזרק מביתו החם ונדד גלמוד ובודד בניכר, עד שהגיע אל כהן מדין. וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן, רש"י: נתעכב שם, כמו, וישב יעקב, רש"י: וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר, למד מיעקב שנזדווג לו זווגו על הבאר.
"ולכהן מדין": והלא ה' שונא עבודה זרה, אלא יתרו הרהר לעשות תשובה, עד שלא בא משה, קרא לבני עירו ואמר להם: "עד עכשיו הייתי משמש אתכם, עכשיו זקן אני, בחרו לכם כומר אחר, עמד והוציא כלי עבודה זרה ונתן להם, עמדו ונידוהו. לאחר שעזב העבודה הזרה, ביקש מהרועים לרעות צאנו, ולא קיבלו
"הרועים התנכלו לבנות, משום שאביהן מאס באלילים". (שמות רבא א לב).
טז וּלְכֹהֵן מִדְיָן, רש"י: רב שבהן, ופירש לו מע"א, ונידוהו מאצלם.
רמב"ן: לא יזכיר הכתוב שמו. היו לו שמות רבים: 1. יתרו,
2. אחרי התחתן במשה כתוב וישב אל יתר חותנו. 3. אחרי שנתגייר נקרא חובב. בן רעואל, זה הסבא. כי הכהן לא ימצא בבית, ותבאנה אל הזקן.
שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה = מלשון דלי, שהיו שואבים מים בדלי.
רמב"ן: כי היו הרועים בכל הימים באים וממלאים הרהטים ומשקים צאנם בתחילה, ואחרי כן היו הנשים האלה משקות שלהן, ואירע כי היום הזה קדמו הנשים ותבאנה ותדלנה, כי היו חושבות להשקות צאנם בתחילה טרם בא הרועים, והנה באו הרועים ויגרשום מן הרהטים להשקות הם תחלה כמנהגם בכל הימים, ומשה חרה לו על החמס והצילן כי כיון שהן מלאו הרהטים הרי המים שלהן, וגם דלה דלה להם, כי לא הספיקו הרהטים לכל צאנן.
וזה טעם מדוע מיהרתן בא היום? ואמרו: איש מצרי הצילנו מיד הרועים, שמגרשים אותנו בכל יום תמיד בבאנו לרהטים בתחילה.
וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן. יז וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם. משה עוזר לחלש, גם אם הוא לא עברי:
| מצרי מכה עברי. | חמל על העברי. |
| עברי מכה עברי. | חמל על המוכה. |
| המדיינים גוזלים מדיניות. | חמל על בנות יתרו המדיניות. |
וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם, הרי כבר ראה מה שקרה לו כשהושיע את העברי המוכה! אך היה למשה חוש צדק חזק, שהניע אותו לבוא לעזרת הנצרך, גם אם בכך הוא סיכן את עצמו.
יח וַתָּבֹאנָה, אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן; יש אומרים שרעואל היה סבן, ובני בנים נקראים בנים. וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם? יט וַתֹּאמַרְןָ: אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן. כ וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ? לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת האִישׁ? רש"י: הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב שהמים עולים לקראתו.
ויאמר: מדוע מיהרתן בא היום? ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים, וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן. הבנות ספרו: המים עלו לקראת האיש, ויתרו הבין שמשה, הוא מזרע יעקב", (רש"י).
ויאמר ואיו? למה זה עזבתן את האיש, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. רש"י: שמא ישא אחת מכם? "ויאכל לחם" = אולי יישא אחת מכן לאישה, (אצל פוטיפר: כי אם את הלחם אשר הוא אוכל). מיד רצה צפורה – כצפור והביאה אותו, (שמות רבה).
טכסי אירוסין (כמו מפגשי אליעזר ורבקה, יעקב ורחל, גם משה פגש את ציפורה ליד הבאר. באר היא סמל לפוריות וחיים.
1. ארץ זרה: החתן מגיע לארץ זרה.
2. באר: פגש נערה ליד באר, (רבקה הוכיחה לאליעזר שהיא הנבחרת, יעקב היה צריך להתגבר על מכשול האבן, סמל לחיי המאבק שלו, ולמרות עייפותו מהדרך גלל את האבן והשקה את העדר).
3. מושיע נערה: (הגן על צפורה ואחיותיה מהרועים, יעקב שאב לצאן לבן).
4. שאיבת מים, (לנערה, או היא שאבה לו).
5. הנערה רצה הביתה ומספרת על הזר, שפגשה ליד הבאר.
6. הזר מוזמן לסעודה.
7. מחליטים על נישואים בין האורח והנערה.
צפורה: היפה בבנות יתרו, וההצטיינה בנדיבות וצניעות, (המדרש). וכשראה משה את צפורה, מיד ביקש לשאתה לאישה.
1. צפורה סיפרה לו: כל המבקש לשאת את אחת הבנות, אבי מצווה עליו לעקור אילן מגנו, אילן שעבר מאדם הראשון, לחנוך, לנח, לאבות, ליוסף, ויתרו גנב אותו מארמון פרעה, ועל האילן חקוק שם ה' המפורש, ומי שלא מצליח לחלץ את האילן, האילן בולעו". משה הצליח לעקור את האילן.
2: כשהגיע משה למדין, זרק אותו יתרו לבור, מתוך נאמנות לפרעה. ציפורה דאגה למשה למזון במשך 10 שנים, ואז אמרה לאביה: כדאי לראות מה קרה לאסיר? אם הוא חי לאחר כל השנים האלו ודאי שהוא צדיק גדול, שאלוקיו הצילו. כשראה יתרו שמשה חי, הוציא אותו מן הבור, ולא ידע שהאסיר ניצל בזכות ציפורה בתו, (שמות רבה).
3. כשראה את משה, הבין יתרו שזה האיש שיחריב את מצרים, וזרק אותו לבור. צפורה הייתה מאכילה אותו בסתר.
אחרי 7 שנים כשהראתה לאביה שהאיש עודנו חי, הסכים שיינשאו, ואמר: אתה תוציא את ישראל ממצרים, ותחריב את מצרים, (מדרש ויושע 43).
4. ותען צפורה את אביה, הלא שמעת כי אלוקי העברים, גדול ונורא ומפליא לעשות, להם בכל עת, הציל את אברהם מאור כשדים, ואת יצחק מחרב, ואת יעקב מהמלאך שנאבק בו, ואת משה הציל מיאור מצרים, ומילטו מחרב פרעה. וייטב הדבר בעיני רעואל, ויעש כדבר בתו, וישלח את משה אל הבור לראות מה ייעשה לו…. ויראו והנה משה עומד על רגליו, ומתחנן אל אלוקי אבותיו, ויוציאוהו מן הבור, ויגלחו, וישנו בגדיו, ויאכל לחם, (ילקוט שמעוני פרשת שמות רמז קסח).
כא וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ: משה הרשים מאד את יתרו, שהבין שמי שהציל את בנותיו אינו סתם אדם, אלא "אִישׁ", ומיד ביקש לקרבו אל בתו, וביקש ממנו לגור אצלם. גם משה גילה שיתרו הוא אִישׁ מיוחד, ולכן הואיל לשבת אתו, ומפה התפתחה חברותם, הערכה הדדית שנמשכה שנים ארוכות.
אם הישיבה בבית פרעה לימדה את משה מנהיגות, הישיבה בבית כהן מדין עזרה למשה לפתח את הצד הרוחני שלו. כך הוכשר להנהיג את העם.
וַיִּיתֵּן (הכהן הנזכר למעלה) אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה. צפורה ניתנה על ידי אביה, בלי לבקש הסכמתה, לא כמו שבקשו את הסכמת רבקה.
משה, שנתן תורה לישראל, נשא לאישה עובדת אלילים? ההסברים:
1. זה היה לפני מתן תורה: רש"י: משה נשא אותה לפני מתן תורה ומאחר שהייתה נוכחת בשעת מתן תורה נחשבה לגיורת והותרה לבן ישראל.
2. צדקנית: "הלכה בדרך ה' ובדרך הצדקניות: שרה, רבקה, רחל ולאה, ועשתה כאשר ציווה עליה משה".
3. ככהן המטהר בדם ציפור (יונה): טיהרה כל בית אביה מעבודה זרה, ככהן המטהר בדם ציפור.
4. "צפורה אשת משה" לקח טוב: מכאן שהייתה ראויה לו.
5. מילה: יתרו עזב את העבודה הזרה ומל את ילדי מדין, וממנו למדה בתו כיצד יש למול.
6. כושית: "מה כושית משונה בעורה, אף ציפורה משונה במעשיה הטובים".
7. בת כהן מדין, וכנראה היה קשר רוחני בין ערכיה ובין ערכי משה.
השוואת משה ליוסף:
| יוסף | משה |
| נשא לאשה, נוכרייה, בת כהן און.נולדו לו 2 בנים.מנשה, כי נשני א-ם מבית אבי,אפרים, הפרני א-ם בארץ נוכרייה.שנאת אחיו הורידה אותו למצרים.הוריד את בני יעקב למצרים. | נשא לאשה, נוכרייה, בת יתרו, כהן.נולדו לו 2 בנים.גרשום, גר הייתי בארץ נוכרייה.אליעזר, אלוקי אבי היה בעזרי.נאלץ לברוח ממצרים למדין.הוציא את בני ישראל ממצרים. |
אבל מה שונה אצלם? שנאה, אחי יוסף ראו אותו מרחוק, והחליטו להרוג אותו. 22 שנה הניחו ליעקב להתאבל ולא גילו לו שיוסף נמכר לעבד במצרים.
במשך 22 שנים, חיזק יוסף את מידותיו, ורכש יכולת לסלוח, אבל הוא לא נהנה באותן שנים לא מאהבת משפחה, ולא מתמיכה משפחתית. הוא היה בודד.
יוסף חי שנים רבות בידיעה ששנאת אחיו אליו, כה גדולה, עד שבקשו להורגו, והם לא ניסו לחפש אותו במצרים במשך 22 שנים.
אהבה למשה, מרים אחותו השגיחה עליו מרחוק, דאגה להביא אליו את אימו שתהיה לו למינקת והצילה את חייו. וגם אהרון אחיו, שמח בליבו לשמוע כי אחיו חי, והוא ליווה אותו בכל הפעמים שמשה הלך אל פרעה (16 פעמים) והיה לו לפה.
משה גדל עם אהבת 2 נשים, אימו ובת פרעה, משה גדל עם תמיכה ודאגה של אח ואחות. אהבה ודאגה זו חיזקו אותו, ואפשרו לו לצמוח ולהפוך למנהיג.
| משה יצא ממצרים. | משה נכנס לבית יתרו. | |
| תיקון עוול י"ב. | ויך את המצרי | ..משה, ויושיען, וישק את צאנן |
| שאלות י"ג. | ויאמר לרשע: למה תכה רעך? | ויאמר: מדוע מיהרתן?… ואיו? |
| ישב ט"ו. | וישב .. מדין, וישב על הבאר. | ויואל משה לשבת את האיש. |
כב וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם. כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָוכְרִיּיָה. השם מעיד על מי שנתן אותו ועל מה שהוא הרגיש כשנאלץ לגלות מארצו.
גרשום: השם מזכיר לנו גם שציפורה ומשה נפגשו כאשר הרועים גרשו אותן,
ואחר כך משה גרש את ציפורה אשתו.
"ושם האחד אליעזר, כי אלוקי אבי היה בעזרי ויצילני מחרב פרעה".
מי נתן לילדים את שמם? משה. בתנ"ך לרוב הנשים נתנו שם לילד, כמו לאה.
היום נהוג שאם יש למשפחה מספר ילדים, האב והאם מתחלקים בשמות, אבל במקרה של צפורה, בעלה משה נתן את השמות לשני הילדים."
משה ניצל תמיד בידי נשים:
1. – שפרה ופועה לא המיתו אותו בעת הלידה,
2. – אימו הצפינה אותו במשך 3 חודשים והחביאה אותו בתיבה, כדי להצילו.
3. – אחותו השגיחה עליו מרחוק.
4. – בת פרעה חמלה עליו, גידלה אותו בארמון פרעה, המקום האחרון שם יחפשו ילד יהודי כדי להרוג אותו.
5. – אחותו דאגה לו למינקת – אימו,
6. – ציפורה מלה את בנה בדרך, והצילה בכך את חיי בעלה.
התינוק שבת פרעה הצילה הפך לרועה של עם ישראל, למי שגאל אותם ממצרים, נתן להם את התורה והוביל אותם 40 שנה במדבר, לארץ ישראל.
