דברי הימים א פרק יד, א וַיִּשְׁלַח מלבי"ם: בשמואל (סי' ה) נאמרו מעשים אלה שבפרק זה קודם להעלאת הארון, כי שם רצה לספר מהבאת הארון ב 2 פעמים בספור אחד,
אבל עזרא גלה לנו שהעלאת הארון בפעם ראשונה זה היה תיכף אחר שכבש את מצודת ציון ויחד לנו עיר דוד לשבתו, וכאשר ישב הארון בבית עובד, ג' חדשים, אז קרה שחירם שלח מלאכים לכרות עמו ברית שלום, ועצי ארזים וחרשים לבנות לו בית.
חוּרָם מֶלֶךְ צֹר, רש"י: ב"ר: למוד היה האיש הזה לאהוב את שבט יהודה, כן עשה חירה העדולמי ליהודה, מַלְאָכִים, אֶל דָּוִיד,
מצודת דוד: ובידם וַעֲצֵי אֲרָזִים, וְחָרָשֵׁי מצודת דוד: שלח לו אומנים הבונים קיר אבנים ובנין עצים, קִיר וְחָרָשֵׁי עֵצִים רש"י: = אומנים.
לִבְנוֹת לוֹ, בָּיִת, למה תמך מלך צֹר בדוד? כי דוד נלחם בפלישתים שהתחרו בצי של צֹר על השליטה במי הים התיכון.
ב וַיֵּדַע דָּוִיד, מלבי"ם: מזה שהתאספו כל ישראל ממצרים עד לבא חמת ע"פ פקודתו, ידע שהכינו ה' למלך על ישראל.
(תחלה לא באו כולם להמליכו). וממה ששלח חירם אליו מלאכים, ידע כי נשאת למעלה מלכותו, עד שאף מלכי גוים יאשרוהו.
מצודת דוד: בזה שעם שלא ידעו, עבדהו, ידע שה' הכינו למלך.
כִּי הֱכִינוֹ ה' לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:רש"י: כשראה ששלחו לו מלכי עמים תשורות.
כִּי נִשֵּׂאת לְמַעְלָה מַלְכוּתוֹ, בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: דוד גם ידע שבעבור ישראל נשאת מלכותו, ולא תלה הדבר בעצמו.
ג וַיִּקַּח דָּוִיד עוֹד נָשִׁים, בִּירוּשָׁלִָם; וַיּוֹלֶד דָּוִיד עוֹד, בָּנִים וּבָנוֹת, רש"י: וכל זה חזקו של דוד
מלבי"ם: אז התחיל דוד להוסיף עוד נשים כדי להרבות בנים ובנות.
ד וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיְלוּדִים, אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ בִּירוּשָׁלִָם: רלב"ג: פה מנה מבני דוד 2 יותר ממה שמנה בשמואל: אלפלט ונגה.
שַׁמּוּעַ מצודת דוד: הוא שמעא האמור למעלה ולא חישבם כסדר תולדותיהם כי שלמה היה הראשון, וְשׁוֹבָב, נָתָן וּשְׁלֹמֹה,
ה וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ, וְאֶלְפָּלֶט ו וְנֹגַהּ וְנֶפֶג, וְיָפִיעַ ז וֶאֱלִישָׁמָע וּבְעֶלְיָדָע, וֶאֱלִיפָלֶט.
ח וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים, מלבי"ם: עד עתה היה דוד בעל בריתם ולוחם מלחמת אכיש, רצו לראות אם ייכנע להם, כי הם משלו בישראל, ולכן הלכו לבדוק איך ינהג כנגדם.
ובשמואל (ה, יז): וישמע דוד וירד אל המצודה. ופי' עזרא: שיצא לפניהם, ורצה להקדימם ולתקוף אותם לבל יתפשטו בא"י, ולכן הלך למצודה שבמדבר מעון, הקרובה לארץ פלשתים. אבל הם הקדימו ולכן הגיעו לעמק רפאים הסמוך לירושלים.
כִּי נִמְשַׁח דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל,
רש"י: פלשתים משלו אז עד שבא שאול ודוד כדכתיב: (שופטים ט"ו), ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים,
וכן: (בשמואל א' ד') התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים.
וכן למעלה בפרשה זו: ויראו כל איש ישראל.. ויעזבו עריהם וינוסו ויבאו פלשתים.
באותן ז' שנים שמלך דוד בחברון, לא אמרו דבר ולא חששו כי אמרו מה לנו, שמא שר מינהו לדוד על חברון, אבל כשנמשח למלך על כל ישראל אז עלו הפלשתים לבקש אותו שלא רצו שימלוך, אלא שהם ימשלו בישראל.
וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים, מצודת דוד: כי ידעו על גבורתו לזה עלו כולם לבקשו ולהילחם בו.
לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִיד; וַיִּשְׁמַע דָּוִיד, וַיֵּצֵא לִפְנֵיהֶם, דבר ראשון שדוד עשה, הוא יצא מהעיר, כדי שלא יוכלו להטיל עליו מצור, ושיוכל לתקוף ראשון.
רלב"ג: ובשמואל כתוב (ש"ב ה'): וישמע דוד וירד אל המצודה. והכל אחד כי הוא ירד אל המצודה אשר אצלה היו הפלשתים
ט וּפְלִשְׁתִּים, בָּאוּ; וַיִּפְשְׁטוּ, מצודת ציון: מלשון התפשטות ותפיסת שטח כדרך הנלחמים, בְּעֵמֶק רְפָאִים,
י וַיִּשְׁאַל דָּוִיד בֵּאלֹוקִים, רש"י: ע"י אורים ותומים, לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה, מלבי"ם: כי ההולך מהמדבר אל ירושלים, הוא עולה.
עַל פְּלִשְׁתִּים, וּנְתַתָּם בְּיָדִי; וַיֹּאמֶר לוֹ ה' עֲלֵה, וּנְתַתִּים בְּיָדֶךָ,
יא וַיַּעֲלוּ בְּבַעַל פְּרָצִים, רש"י: נקרא אח"כ: בַעַל פְּרָצִים כי שם פרץ האלוקים את אויביו שנסו ונפרצו זה מעל זה.
מצודת דוד: בבעל פרצים – הוא עמק רפאים ואמר על שם סופו שקראוהו בעל פרצים.
מלבי"ם: בשמואל (כ): ויבא דוד בבעל פרצים, ונוכל לפרש שבבוא דוד לבעל פרצים, הלכו פלשתים לקראתו ויתגרו בו, ופירש עזרא שהפלשתים עלו מהעמק לבעל פרצים, שעל ההר לירושלים, דוד בא מאחוריהם ויכה אותם: עזרא פירש שקראו השם ע"פ דוד שנתן שם זה.
וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִיד, וַיֹּאמֶר דָּוִיד, פָּרַץ הָאֱלֹוקִים אֶת אוֹיְבַי בְּיָדִי כְּפֶרֶץ מָיִם,
רש"י: כגלי מים שנפרצים ממקומם ונופלים למקום אחר. מצודת דוד: פתאום כמים שוטפים פורצים גדר,
עַל כֵּן, קָרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים, יב וַיַּעַזְבוּ שָׁם, אֶת אֱלֹוקֵיהֶם; וַיֹּאמֶר דָּוִיד, וַיִּשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ.
מלבי"ם: בשמואל (כא): את עצביהם, ופירש עזרא: שעצבים אלה היו אצלם כאלהות ממש. ודוד, נשא אותם לירושלים, ועזרא פירש ששרף אותם.
יג וַיֹּסִיפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים, וַיִּפְשְׁטוּ בָּעֵמֶק יד וַיִּשְׁאַל עוֹד דָּוִיד, בֵּאלֹוקִים, וַיֹּאמֶר לוֹ הָאֱלֹוקִים, לֹא תַעֲלֶה אַחֲרֵיהֶם:
מצודת דוד: לא תלך בדרך המלך, אך הסב מהם ללכת בדרך עקלתון ותבוא עליהם ממול אילני הבכאים אשר גדלו שם.
הָסֵב, מֵעֲלֵיהֶם, רש"י: אמרה מדת הדין לפני המקום: רבש"ע למה העברת את שאול מלפני דוד? אמר לה: על שלא המתין לשמואל 7 ימים כאשר צווהו, אמר לה הקב"ה אנסה עתה את דוד! והכל שמר דוד.
וּבָאתָ לָהֶם, מִמּוּל, מלבי"ם: בשמואל (כג): לא תעלה, הסב אל אחריהם, ועזרא פירש, שלא תעלה אחריהם כבפעם ראשונה רק הסב אל הצד.
הַבְּכָאִים, מצודת ציון: = אילני תותים.
רלב"ג: ובשמואל כתוב: לא תעלה, הסב אל אחריהם ממול בכאים.
אל תעלה להילחם עמם שיהיו פניך כנגד פניהם, כי יראו אותם בבואך ונשמרו ממך אך אחריהם הסב.
תסב סביב מחנם כך שתבוא ממול הבכאים ואז לא ירגישו בך ותכם, וזה יהיה כשמעך בראשי הבכאים כקול צעדה, אז יחשבו פלשתים בבואך כי קול הצעדה אשר בראשי הבכאים הוא ולא יהיו נשמרים ממך.
טו וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ מצודת דוד: כאשר תשמע קול צעדה, אז תלחם כי אז יצא האלוקים לפניך, אז שלח מלאכו להכות בהם (ועם שאין מעצור לה' להושיע מבלי תחבולות הסיבוב ומבלי קביעות זמן מ"מ אמר כן לנסותו הישמור מצותיו בדבר המלחמה או יקל בעיניו כאשר הקל בהם שאול?.
אֶת קוֹל הַצְּעָדָה, מצודת ציון: מלשון צעד ופסיעות, בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז, תֵּצֵא בַמִּלְחָמָה: כִּי יָצָא הָאֱלֹוקִים לְפָנֶיךָ, לְהַכּוֹת אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים,
טז וַיַּעַשׂ דָּוִיד, כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ הָאֱלֹוקִים; וַיַּכּוּ אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, מִגִּבְעוֹן מצודת דוד: בדרך מנוסם מגבעון עד בואם לגזר, מצודת ציון: מגבעון – ובשמואל (ב' ה') נאמר גבע והיא היא
וְעַד גָּזְרָה,
יז וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד, בְּכָל הָאֲרָצוֹת; וַָה' נָתַן אֶת פַּחְדּוֹ, עַל כָּל הַגּוֹיִם.