דברי הימים ב, פרק ב

דברי הימים ב, פרק ב א: וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף, מלבי"ם: לכן ספר הגרים שנוספו על הגרים שספר דוד. אִישׁ סַבָּל, מצודת ציון: סבל= נושא משא.

רלב"ג: לא יסתור מה שכתוב פה: ומנצחים עליהם 3600, למה שכתוב שם: (ה' ל') 3300 הרודים בעם העושים במלאכה, וזה כי 300 הנשארים היו מנצחים על 3300 והיו 11 תחת כל אחד מהם באופן שהיו הוא ואשר תחתיו 12.

וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף אִישׁ, חֹצֵב, מצודת ציון: כן יקרא כורת האבן, בָּהָר; וּמְנַצְּחִים מצודת ציון: לשון ניצחון ונגישה.

עֲלֵיהֶם. מצודת דוד:רודים ונוגשים עליהם לבל ירפו ידיהם מן המלאכה, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. 

ב וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה, מלבי"ם: שליחות זו נזכרה גם במלכים (ה, טו – כה), ושם בקשת שלמה ותשובת חירם, שונה מפה. עזרא לא כתב כאן שום דבר מהנאמר במלכים, רק סיפר דברים חדשים. במלכים נזכר שחירם שלח לשלמה לנחמו ולחזק עמו הברית והאהבה, ואז שלח שלמה אל חירם ובקש שחירם ישלח לו את עבדיו.

אֶל חוּרָם מֶלֶךְ צֹר לֵאמֹר:  כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ, מצודת דוד: כאומר כן עשה עמדי.

עִם דָּוִיד אָבִי, רלב"ג: פה הספור קצר מאד. הנה כמו שעשית חסד עם דוד ששלחת לו ארזים לבנות לו בית לשבת בו כן אשאל ממך שתעשה לי חסד,  

וַתִּשְׁלַח לוֹ אֲרָזִים, לִבְנוֹת לוֹ בַיִת לָשֶׁבֶת בּוֹ

ג הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת מלבי"ם: אם שלחת ארזים לכבוד מלך ב"ו כ"ש שתשלח לכבוד השם, ובאר שאינו בנין עראי אם מצד התמדת העבודה בו, בכל יום ויום.

ואם מצד נצחיותו שעל זה אמר: לעולם זאת על ישראל נצטוו על זה לעולם.  

לְשֵׁם ה' אֱלֹוקָי, רלב"ג: שיפרסם קדושת ה' ית' לאנשים ושם יהיה מזבח זהב אשר זה מקום להקטיר לפניו קטורת תמיד, הוא בקודש ולערוך שם תמיד נרות המנורה ולחם הפנים על שלחן הזהב ועולות תמיד לבוקר ולערב ולשבתות עולות נוספות ולחדשים והם המוספים אשר בראשי חדשים ובמוספי המועדים.

לְהַקְדִּישׁ לוֹ רש"י: לצורך מה, מצודת דוד: נדרי קורבנות.

לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת סַמִּים רש"י: הוא דרך כבוד וגם מכפיל כי אם להקטיר לפניו.

וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד מצודת דוד: לחם הפנים. וְעֹלוֹת מצודת דוד: להעלות לו עולות תמיד לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב, לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים, מצודת דוד: מוספים.

וּלְמוֹעֲדֵי ה' אֱלֹוקֵינוּ:  לְעוֹלָם, זֹאת מצודת דוד: הדבר הזה קבוע לעולם. כאומר בעבור זה יש צורך לבנות בית חזק ועמיד.

עַל יִשְׂרָאֵל, רש"י:  לכך אני מבקשך לשלוח אלי בנאי טוב וחזק לפי שלעולם זקוק על ישראל להקריב קורבנם בבית זו אשר אני בונה.

ד וְהַבַּיִת מלבי"ם: לכן הבית הזה צריך להיות גדול, כפי גדולת ה', הגדול מכל האלוקים, אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה, גָּדוֹל: מצודת דוד: אעשנו בניין גדול ויפה.

  רש"י: לכן צריך אני שתשלח לי מבוניך וא"ת תקטין את הבית כדי שלא תצטרך לאחרים איני יכול כִּי גָדוֹל אֱלֹוקֵינוּ, מִכָּל הָאֱלֹוקִים, ולכך איני יכול להקטינו ולהמעיטו.

רלב"ג: אני בונה בית גדול כי גדול אלוקינו מכל האלוקים כי הוא שליט על הכל ולפי גדולתו ראוי שיהיה גם הבית הנבנה גדול ונכבד כדי שיהיה עדות על גדולתו.

ה וּמִי יַעֲצָר כֹּחַ מצודת ציון:  ענין עיכוב, מלבי"ם: אם היה צריך בית לשבת בו היה די שיהיה הבית כבית הראוי למלכות, אבל מאחר שאי אפשר לבנות לו בית לשבתו, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, והבית הוא רק לכבודו להקטיר שם לפניו, א"כ צריך שיגדל כבוד הבית כפי גדולת מי שלכבודו נבנה.  

 לִבְנוֹת לוֹ בַיִת,  רש"י: לפי שאמר והבית אשר אני בונה גדול, שמא יהא גדול כל סיפוקו? ולא כך, כי מי יעצור כוח לבנות לו בית הראוי לו?

  רש"י: אמר, והבית אשר אני בונה גדול, שמא יהא משמע לך גדול כל סיפוקו? ואין זה, כי מי יכול לאזור כוח לבנות לו בית הראוי לו?

 כִּי מצודת דוד: המזבח עשוי כ"א להקטיר בו לפניו. הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם מצודת דוד: הם השמים העליונים הנראים מעל השמים.

לֹא מצודת דוד: לא יחזיקוהו כי הוא מקום העולם ואין העולם מקומו,  יְכַלְכְּלֻהוּ; מצודת ציון: ענין החזקה.

רש"י: לכן אמר: וּמִי אֲנִי מצודת דוד:  כאומר הנה עם כל גודל הבית אל תחשוב שיהיה לשבתו, כי מי יעצור כוח וגו'. מצודת דוד: אני מלך, אך מי אני נגדו הלא כמוני כאין.

אֲשֶׁר אֶבְנֶה לּוֹ בַיִת, ומה שאני בונה לו, לא כלום כִּי אִם לְהַקְטִיר לְפָנָיו

רלב"ג: ומי יאסוף כוח לבנות לו בית. אבל יחויב שישתדל בכל מאמצי כוחו לבנות הבית באופן שיהיה יותר גדול ויותר נכבד.

 כי השמים ושמי השמי' לא יכילו שעור מעלת ה' ית.

ו וְעַתָּה מלבי"ם: הוסיף עוד לשאול, שישלח לו איש חכם לעבוד בזהב ובכסף, שלא שאל בפעם הראשונה הנזכר במלכים. ושישלח לו עצי ארזים, ותחילה בקש רק אומנים לכרות ארזים בא"י ובקש עצי אלגומים, שלא שאל תחילה,  

שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל, וּבָאַרְגְּוָן  רש"י: =ארגמן.רלב"ג: ארגמן בעד הפרוכת. וְכַרְמִיל, רש"י: =תולעת שני.

וּתְכֵלֶת, וְיֹדֵעַ, לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים: רש"י: דוגמת פיתוחי חותם שיודע לחתום ולצייר באבנים.מצודת ציון: חריתת צורות באבנים.

רלב"ג: עשיית הציורים בעצים או באבנים או במתכות בדרך שיהיו בולטים או שוקעים.

עִם הַחֲכָמִים, מצודת דוד: לעשות מלאכה עם החכמים אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר הֵכִין, דָּוִיד אָבִי.

ז וּשְׁלַח לִי עֲצֵי אֲרָזִים בְּרוֹשִׁים וְאַלְגּוּמִּים, מצודת ציון: הפוך מאלמוגים והוא מין עץ יקר וחשוב. 

מֵהַלְּבָנוֹן   רלב"ג: מהלבנון שב אל עצי ארזים והברושים כי האלמוגים יילקחו מהים כי הוא עץ צומח בקרקע הים.

מצודת דוד: אשר בארצך. כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי, אֲשֶׁר עֲבָדֶיךָ יוֹדְעִים לִכְרוֹת עֲצֵי לְבָנוֹן; לפי הקצב הנכון למלאכת הבניין.

וְהִנֵּה עֲבָדַי, עִם עֲבָדֶיךָ, מצודת דוד: לסייע להם.

  ח וּלְהָכִין לִי מלבי"ם: הוסיף שיכינו לו עצים לרוב" יותר מהצריך לבית ה'", שיהיה לו גם לבניין ביתו, כי אני בונה בית מלכות.

עֵצִים, לָרֹב:  מצודת דוד: צווה להכין לי, כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה, מלבי"ם: יותר מהבית שבנה חירם לדוד. 

גָּדוֹל וְהַפְלֵא, רלב"ג: פלא גדול. מצודת דוד: בשל הגודל יש צורך בעצים רבים.

ט וְהִנֵּה לַחֹטְבִים,  מלבי"ם: במלכים שלמה נתן לחירם 20000 כור חיטים לביתו ו 20 כור שמן כתית, וזה לא העתיק עזרא כי ידענוהו משם.

עזרא הוסיף שנתן לחוטבים בשכרם 20000 כור חיטים.

מצודת דוד: ולתוספת ביאור אמר לְכֹרְתֵי הָעֵצִים, נָתַתִּי חִיטִּים מַכּוֹת מלבי"ם:  חיטה טחונה לעשות ממנה קמח, וגם לאומנים נתן שעורים ויין שלא נתן לחירם.

לַעֲבָדֶיךָ, רש"י: כתותים להוציא חיטים מהשיבולת. רלב"ג: חיטים טחונים, חיטים כתותים. מצודת דוד: טחון.

כֹּרִים מצודת ציון: מידה של שלשים סאים, עֶשְׂרִי אֶלֶף, וּשְׂעֹרִים, כֹּרִים עֶשְׂרִים אָלֶף; וְיַיִן, בַּתִּים רש"י: לשון בת מדה.

עֶשְׂרִים אֶלֶף, רלב"ג:  בת = 3 סאים כמו איפה. בס' מלכים לא הזכיר מה שהיה נותן שלמה לעבדי חורם שנה בשנה אך הזכיר מה שהיה נותן שלמה לחורם ללחם ביתו בעבור מה שהיה עוזר לו בזאת המלאכה,

וְשֶׁמֶן, בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף. מצודת ציון: בַּת היא מדת הלח מחזקת 3 סאים. 

י וַיֹּאמֶר חוּרָם מֶלֶךְ צֹר בִּכְתָב, מלבי"ם: מה שה' הפכו למלך הוא באהבתו את עמו, ולכן ברך את ה' שנתן לדוד בן חכם, כי שלמה לא הזכיר בפירוש שיבנה לו בית למלכותו רק רמזו ע"י מה שהאריך בלשונו וכפל כי הבית אשר אני בונה גדול.

וַיִּשְׁלַח אֶל שְׁלֹמֹה: בְּאַהֲבַת ה' אֶת עַמּוֹ, מצודת דוד: ה' אוהב את עמו לכן המליך אותך עליהם להיות להם לפאר ולעזר, נְתָנְךָ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.

יא וַיֹּאמֶר, חוּרָם בָּרוּךְ ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ בֵּן חָכָם, יוֹדֵעַ שֵׂכֶל וּבִינָה, אֲשֶׁר יִבְנֶה בַּיִת לַה',

מצודת דוד: יבנה בית לה' ובית הגון למלכות ישראל ואם הוא יהיה הבונה אז זה יהיה בתכלית הפאר והיופי.

וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ, רלב"ג: שלמה הודיע לו כי רצונו גם לבנות בית למלכותו.

  יב וְעַתָּה, מצודת דוד: מדברי המכתב ששלח לשלמה והתחיל לומר באהבת ה', לזה הפסיק וסמך לו שאמר אז לעומדים לפניו ברוך ה' וגו' וחזר לדברי הכתב.

שָׁלַחְתִּי אִישׁ חָכָם, רלב"ג: היה בן ישראלית ואביו מעם צור. מלבי"ם: זה הנזכר כאן לא הוזכר במלכים, שם ששלח שלמה אחריו אחר שגמר כל בנין הבית.

אחר 7 שנים מת.

יוֹדֵעַ בִּינָה לְחוּרָם אָבִי,   רש"י: אומן חכם שעבד אצל אבי וגם אצלי. מצודת דוד: כלחורם ולאבי, ור"ל יודע בינה ואומן מובהק שלי ומאז היה אומן מובהק של אבי.

 וקראו אבי בלשון חשיבות על רוב חוכמתו כי אב הוא ענין שר וחשוב.

יג בֶּן אִשָּׁה רש"י: אלמנה. מִן בְּנוֹת דָּן, רש"י: משבט דן.  וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי, רש"י: וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי,  יהודי שישב בצור. מצודת דוד: מתגורר בצור.

ומה צריך לייחס מאיזה שבט היה אביו ואימו? זהו שכתוב (ראשית ל) דנני אלהים וגם נפתולי אלוקים. אמרה רחל: אם לאה תתפאר בבצלאל בנה שיעשה המשכן יצטרך להשתתף במלאכתו אחד מבני דן.

 ואם שלמה בן אחותי יבנה ב"ה ביה"מ יצטרך לשתף מבני דן ונפתלי.

ואע"פ שאימו אלמנה צריך אדם לתפוש אומנות אביו.

יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף בַּנְּחֹשֶׁת בַּבַּרְזֶל בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים בָּאַרְגָּמָן בַּתְּכֵלֶת וּבַבּוּץ מצודת ציון: = פשתן. וּבַכַּרְמִיל, וּלְפַתֵּחַ כָּל פִּתּוּחַ, וְלַחְשֹׁב כָּל מַחֲשָׁבֶת מצודת דוד: להמציא מלאכות יקרות הבאות ממחשבת הלב. ויאמר על מעשה האריגה מחילוף הצורות בעבר מזה (חוטים) מן העבר מזה, (לבד רקום).

אֲשֶׁר יִנָּתֶן לוֹ, מצודת דוד: – לעשות אותה עִם חֲכָמֶיךָ, וְחַכְמֵי, אֲדֹנִי דָּוִיד אָבִיךָ.

יד וְעַתָּה הַחִטִּים וְהַשְּׂעֹרִים הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן, אֲשֶׁר אָמַר אֲדֹנִי יִשְׁלַח, לַעֲבָדָיו.

מלבי"ם: מה שהבטיח לתת לכורתי העצים, כי מה שהבטיח לחירם עצמו כבר נזכר באגרת הראשונה של חירם במלכים שם (פסוק כג) ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי, ששלמה נתן לו.

טו וַאֲנַחְנוּ מצודת דוד: עבדי, נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן, כְּכָל צָרְכֶּךָ, וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת, רש"י: = דוברות. מצודת ציון: = דוברות, קורות קשורות יחד להשיטם במים אל מקום המבוקש, רפסודות הוזכרו בתלמוד ירושלמי (ברכות פרק ד'). 

מלבי"ם: קושרים עצים יחד להוליכם על הים ונקרא גם אסדה.

עַל יָם יָפוֹ; רש"י:  על חוף הים. מצודת דוד: היה קרוב ללבנון ועל הים ההוא השיטו את העצים.

וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם, יְרוּשָׁלִָם. מצודת דוד: עבדיך יעלו אותם מהמים לשאתם לירושלים.

טז וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה, רש"י: למעלה ככתיב (לעיל כ"ב) ויאמר דוד לכנוס את הגרים.  כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים מצודת דוד: = גבעונים,

אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רש"י: מתחילה כשספרם דוד נקראו שם גרים ביו"ד אחת אבל שלמה ספרם בשעת מעשה כשבנה, ולכך כתיב מלא.

אַחֲרֵי הַסְּפָר, אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו; רלב"ג: אחרי שמנה אותם דוד אביו וידמה כי כאשר כנס דוד את הגרים לעשות את בית המקדש אז מנה אותם.

וַיִּמָּצְאוּ, מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת

מלבי"ם: ספר 70000 סבל, וזה היה אחרי שספר דוד, ויחדם לבניין המקדש.

  יז וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף, מצודת דוד: כבר נאמר למעלה, אך  חזר ואמר לסומכו לספור הבנייה.

  סַבָּל, רש"י: חזר ומזכירן ומזכיר המספר כי הפסיק העניין, לכן יש לומר אף עתה ולא יפסוק עד שיכלה כל הבניין.

וּשְׁמֹנִים אֶלֶף, חֹצֵב בָּהָר; וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת, מְנַצְּחִים מצודת ציון: מלשון ניצחון ונגישה. מצודת דוד: רודים ונוגשים בעם לעבוד ולא ירפו ידיהם מהמלאכה, לְהַעֲבִיד אֶת הָעָם.