דברי הימים ב פרק א

דברי הימים ב פרק א א וַיִּתְחַזֵּק שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מלבי"ם: עד עתה נשען על כוח ועצת אביו ועתה התחזק בעצמו. ופה מודיע שגדלו למעלה בענייני נפשו הרוחנית, שזה ע"י שה' אלוקיו עמו.  

עַל מַלְכוּתוֹ, רלב"ג: ידמה שרמז בזה החיזוק אל מה שהסיר כל מי שאפשר שיהיה לו לשטן והם אדוניה בן חגית ויואב בן צרויה והרג שמעי בן גרא כי אז הממלכה נכונה ביד שלמה כמו שכתוב בס' (מ"א ב' מ"ו) גם התחזק שהיה מושל בכל הממלכות וכלם הגישו לו מנחה.

וַה' אֱלֹוקָיו עִמּוֹ וַיְגַדְּלֵהוּ לְמָעְלָה. מצודת דוד: כי היה ה' עמו, לכן התחזק. רש"י: מפני שה' אלוקיו עמו.

ב וַיֹּאמֶר מלבי"ם: יקדים הנשיאים וראשי האבות לפני שרי האלפים והמאות, כמו שתראה למעלה (דה"א סי' כז, וסי' כח), כי פקודת המלך תצא אל ראשי השבט והאבות, והם יפקדו לשרי האלפים אשר תחתיהם. אולם בזה שהיה לכבוד ה' שלח פקודתו לשרי האלפים בעצמם, ואח"כ שלח לגבוהים מהם שיתאספו גם הם.

שְׁלֹמֹה, מצודת דוד: אמר להם ללכת עמו אל הבמה אשר בגבעון.

לְכָל יִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: אמר לשרים שבהם, לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת רש"י: מי הם אותם כל ישראל הם שרי האלפים כדכתיב (לעיל כח) ויקהל דוד את כל שרי ישראל. ומה אמר להם? שיבאו עמו לבמה אשר בגבעון.   וְלַשֹּׁפְטִים וּלְכֹל נָשִׂיא לְכָל יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי הָאָבוֹת, מצודת דוד: שהם ראשי האבות.

ג וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה מלבי"ם: ויאהב שלמה את ה' ללכת בחקות דוד אביו רק בבמות הוא מזבח ומקטיר וילך המלך גבעונה לזבח שם, וכבר גליתי שם במלכים שאחר שהעלה שם העולות בגבעון ולן שם, לקח את מזבח הנחושת וכלי אוהל מועד מגבעון והביאם ירושלים.

וְכָל הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן, רש"י: דרך הפסוקים לקצר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה. אמר לו להקיא ויקא.

כִּי שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בַּמִּדְבָּר.

ד אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹוקִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד מצודת דוד: במקום שהכין לו, רלב"ג: באשר הכין לו דוד.

כִּי נָטָה לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלָ‍ִם. מצודת דוד: הטה ופרש.

ה וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר שָׂם לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' וַיִּדְרְשֵׁהוּ, מצודת דוד: הקריב עליו קורבנות.

שְׁלֹמֹה וְהַקָּהָל.

ו וַיַּעַל שְׁלֹמֹה שָׁם עַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר לְאֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו עֹלוֹת אָלֶף, מצודת דוד: לפי שהפסיק בדברים, אמר שוב: ויעל, וכן דרך המקרא.

ז בַּלַּיְלָה הַהוּא מלבי"ם: סיפור זה נזכר במלכים (א' ג), בספר זה כשחוזר סיפור שנמצא בספרים הקודמים, כדי להשלים או לפרש משהו, וכל מה שאין לו בו חידוש יקצר.

פה הוסיף: עתה ה' אלוקים יאמן דברך עם דויד אבי, שלא נמצא שם, ללמד כי אם לא ייתן לו ה' לב חכם לשמוע משפט לא נתקיים דברו והבטחתו לדוד שבנו ימלוך תחתיו, כי תכלית המלוכה הוא לעשות משפט ולהנהיג את העם בחכמה.

נִרְאָה אֱלֹוקִים לִשְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ, רש"י: בחר ושאל כל מה שתרצה ואני אתן לך .

ח וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לֵאלֹוקִים אַתָּה עָשִׂיתָ עִם דָּוִיד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל וְהִמְלַכְתַּנִי תַּחְתָּיו.

ט עַתָּה ה' אֱלֹוקִים יֵאָמֵן דְּבָרְךָ עִם דָּוִיד אָבִי כִּי אַתָּה הִמְלַכְתַּנִי רש"י: המלכתני על עם רב כ"כ אני צריך חכמה וכוח לצאת לפניהם וללחום מלחמותיהם.

 והואיל ועלי לשאול מה שבליבי אשאל מה שאני צריך וזה שתתן לי חכמה. עַל עַם רַב כַּעֲפַר הָאָרֶץ.

י עַתָּה, מצודת דוד: הואיל וכן, שאלתי לתת לי חכמה לדעת לצאת ולבוא לפני העם הזה.

חָכְמָה וּמַדָּע תֶּן לִי וְאֵצְאָה לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה רש"י: גם מלך צריך לב חכם שידע לשפוט העם ואני נער ורך אפי' ל 1000 אנשים חכמים היה קשה לשפוט. עם גדול כזה אי אפשר בלא עסקים רבים שבאים לדון ואין לו זמן לעיין בדינם שעוד זה לא סיים דבריו והנה בא אחר וצועק ומי יוכל לפסוק לכולם ביום אחד אם לא חכם ונבון אשר רוח אלוקים בו וזה אני שואל שתתן לי חכמה לשפוט עמך.

וְאָבוֹאָה כִּי מִי יִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַזֶּה הַגָּדוֹל. מצודת דוד: א"א לשפוט עם כזה מבלי עזר מן השמים.

יא וַיֹּאמֶר אֱלֹוקִים לִשְׁלֹמֹהמלבי"ם: רק שממה ששאל בחלום זה מראה שכבר היה לבבו מלא רעיונות אלו בהקיץ וחשב תמיד ע"ז שייתן לו ה' חכמה ומדע, וענה בחלום לפי מה שחשב ע"ז בהקיץ.

 יַעַן, מצודת ציון: בעבור אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת מצודת דוד: השאלה הזאת, עִם לְבָבֶךָ רש"י: אין אדם שואל דבר זה אלא מי שיש יראת שמים בליבו כנאמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוקים (שמות י"ח).

וְלֹא שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר נְכָסִים מצודת דוד: = כולל מטלטלים ומקנה ושדות, וְכָבוֹד וְאֵת נֶפֶשׁ שֹׂנְאֶיךָ רש"י: לנצחם.

וְגַם יָמִים רַבִּים לֹא שָׁאָלְתָּ וַתִּשְׁאַל לְךָ חָכְמָה וּמַדָּע אֲשֶׁר תִּשְׁפּוֹט אֶת עַמִּי אֲשֶׁר הִמְלַכְתִּיךָ עָלָיו.

יב הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע רש"י: מה ששאלת נָתוּן לָךְ, מצודת דוד: נתון לך מאיתי.

וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן לָךְ רש"י:  אשר לא שאלת אתן לך.  אֲשֶׁר לֹא הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה כֵּן. רלב"ג: השמיט פה מה שאמר בס' מלכים שאם ילך בדרכי ה'ית' יאריך ימיו כי סמך בזה על מה שנכתב בס' שמואל ולזה תמצא בהרבה מהספורים הנזכרים בזה הספר שקיצר בהם.

רש"י: מוסב על עושר וכבוד אשר לא שאלת כי החכמה שאני נותן לך בה תלוי גם עושר גם כבוד גם אריכות ימים וזהו שכתוב במלכים (א' י"א) ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעושר ולחכמה.

יג וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה, מצודת דוד: מהדרך אשר הלך לבמה, שב ובא לירושלים מלפני אוהל מועד.

מלבי"ם:פירש עזרא שאז פרק את אהל מועד, שעז"א ויבא מלפני אוהל מועד, והביא את הבמה אשר בגבעון לירושלים, ושם הקריב על מזבח הנחושת או על במת יחיד (שהיה מותר אחר שנתפרק המשכן).

אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלַ‍ִם רלב"ג: בא אל הבמה שבגבעון לזבוח זבחים לה' ולתת לו תודה, על מה שיעד לו מהטוב, ובא לירושלים, וסר מלפני אהל מועד אשר היה בגבעון, ומלך על ישראל, לפי מה שנתפרסם להם מחוכמתו בעניין הזונות אשר באו לפניו כמו שנזכר בספר מלכים (ג'). שלמה מלך על כל ישראל כי הכירו כלם כי חכמת אלוקים בקרבו לעשות משפט.

מִלִּפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּמְלֹךְ מצודת דוד: קבלוהו למלך באהבה רבה בעבור רוב החכמה הנתונה בו בלילה ההוא, עַל יִשְׂרָאֵל.

יד וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה מלבי"ם: תחילה היה לשלמה רק 1400 רכב לצורך מרכבו, ואח"ז הוסיף תמיד לקנות סוסים עד שלבסוף היה לו 40000 אורוות סוסים.  

רֶכֶב וּפָרָשִׁים רלב"ג: פרשה זאתכתובה בס' מלכים.

וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב. מצודת דוד: הערים המיוחדות להעמיד בהם רכבים.

רש"י: הניח קצת מאותם פרשים ורכב בערי הרכב, ועל שם רוכבי המלך קוראים להן: ערי הרכב וקצתם הניח וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם. מצודת דוד: ומקצתם היו עמו בירושלים

טו וַיִּתֵּן מצודת דוד: עזבם בחוצות, כי היו רבי משקל והיו נשמרים כי לא היה אפשר לשאתם ולגנבם.

הַמֶּלֶךְ מלבי"ם: פסוק זה בא ללמד לנו הדרש שדרשו חז"ל שהקשו ע"ז והכתיב (מ"א י, כא) כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה, ופירשו שמ"ש שנתן את הכסף כאבנים היה אחר שנשא את בת פרעה.

אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב בִּירוּשָׁלַ‍ִם כָּאֲבָנִים רש"י: מרוב כסף וזהב שהיה לו לא היה מקפיד על נתינת כסף וזהב בכל העיר לעשות שולחנות וכסאות.

וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים מצודת ציון: מין אילני תאנים,

אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב מצודת דוד: גדלים בעמק הרבה מאוד.

טז וּמוֹצָא הַסּוּסִים מלבי"ם: זה נאמר במלכים שלא במקומו, כי זה היה בתחילה בעת שהיו לו רק 1400 רכב, אבל אח"כ לא הספיקו לו סוסי מצרים, וע"כ כתבו עזרא כאן שמדבר בתחילת מלכותו. אחר כתב שהיה לו 4000 אורוות סוסים ומוציאים סוסים ממצרים לשלמה ומכל הארצות.

מצודת דוד: מקום מוצא הסוסים ממצרים ומן קוא שהוא שם מקום והסוסים מצויים שם,

אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם רש"י: כל מוצא סוסים אשר לשלמה לא היה כי אם ממצרים.

וּמִקְוֵא, מצודת ציון: תרגום יונתן לא תרגם מלת זו ולכן נראה כי קוא שם מקום והמ"ם הוא במקום מן. רש"י: ומקוא אסיפת הסוסים במצרים.

סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ מִקְוֵא יִקְחוּ בִּמְחִיר. מצודת ציון: בערך הדבר ושוויו.

מלבי"ם: לא קנו סוסים לאחרים. קנו כל האוסף של הסוסים, וכל הנולדים שם היו של סוחרי שלמה, וכך היה בידם להעלות את המחיר.

מצודת דוד: שלמה שלח סוחרים שייקחו סוסים מקוא במחיר ולפי ערך שויו של כ"א.

יז וַיַּעֲלוּ וַיּוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, מצודת דוד: אבל למצרים לא שלח סוחרים כי אנשי מצרים עצמם היו מעלים לו מרכבה שהם ד' סוסים בעבור 600 שקל כסף כי כן היה המקח קצוב ביניהם.

מֶרְכָּבָה בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה מצודת דוד: מזה נשמע שלמרכבה ד' סוסים.

וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים מצודת דוד: גם להם מכרו אנשי מצרים במקח הקצוב הזה עם שהיו קרובים להם ולא היה להם מרחק רב להוליך הסוסים,

 וּמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יוֹצִיאוּ, מצודת דוד: אנשי מצרים עצמם הוציאו הסוסים להביאם למקום הקונה אותם.

יח וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה מלבי"ם: פסוק זה הוסיף עזרא ללמד שעל בנין בית ה' כבר הכין דוד ארזים לרוב, ולא היה צריך לשלוח לחירם שישלח לו ארזים מן הלבנון.

וזה ששלח אל חירם, היה מפני שרצה לבנות גם בית למלכותו, וע"ז לא הספיקו הארזים שבא"י והאומנים שהכין דוד.

לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ. מצודת דוד: לפי הראוי וההגון למלכותו.