פרק כב א וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד זֶ֣ה ה֔וּא בֵּ֖ית ה' הָאֱלֹוק֑ים מצודת דוד: במקום זה יבנה בית ה'.
רלב"ג: פה יבנה בית המקדש והמזבח אשר בניתי יהיה מזבח עולה לישראל
וְזֶה מִּזְבֵּ֥חַ לְעֹלָ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל, רש"י: מכאן ואילך כל המבקש להקריב לה' קרבן, יצא ויקריב על אותו מזבח.
מצודת דוד: לפי שרוב הקורבנות הקבועים עולים בו, נקרא מזבח העולה.
ב וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד לִכְנוֹס֙ אֶת הַגֵּרִ֔ים מצודת דוד: = הגבעונים, אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל,
רש"י: גרים שנתגיירו כי לא רצה להעביד את ב"י בעבודת פרך.
רלב"ג: התבאר בשמואל ב' כ"א, כי שאול אסר על הגבעונים להתייצב בגבול ישראל, ודוד השיבם כדי שיעשו מה שיצטרך לבניין בית המקדש, והעמיד מהם חוצבים לחצוב אבני גזית לבנות בית האלוקים ונזכר בספר מלכים כי שלמה שם מהם 70.000 נושא סבל ו 70.000 חוצבים בהר.
וַיַּעֲמֵ֣ד חֹֽצְבִ֗ים מצודת ציון: כן יקראו כורתי האבנים ממקום גידולם.
מלבי"ם: וַיַּעֲמֵ֣ד חֹֽצְבִ֗ים לחצוב ברזל לרוב, כמ"ש (דברים ח, ט) אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחשת.
לַחְצוֹב֙ אַבְנֵ֣י גָזִ֔ית מצודת ציון: גזוזות, כרותות ומסותתות ישר, לִבְנ֖וֹת בֵּ֥ית הָאֱלֹוקֽים,
ג וּבַרְזֶ֣ל לָרֹב רלב"ג: דוד הכין גם ברזל לרוב לעשות מסמרים לחבר איתם חלקי דלתות השערים, ולחבר לוחות ארזים אשר היו בבניין.
לַֽמִּסְמְרִ֞ים מצודת דוד: לעשות מסמרים שצריכים לדלתות. רש"י: מסמרים לדלתות השערים. מצודת ציון: ליתדות.
לְדַלְת֧וֹת הַשְּׁעָרִ֛ים וְלַֽמְחַבְּר֖וֹת, רש"י: דוד הכין ברזל שמחבר ומחזיק דלתות ושערים. מצודת דוד: לחבר קרש אל קרש.
מלבי"ם: מסמרים למחברות הם העצים שמחברים את הבניין, כמ"ש (לקמן ב' לד, יא) ועצים למחברות, ומחזקים אותם במסמרי ברזל.
הֵכִ֣ין דָּוִ֑יד וּנְחֹ֥שֶׁת לָרֹ֖ב אֵ֥ין מִשְׁקָֽל, מצודת דוד: לא היה אפשר לדעת את משקלם, כי היה רב.
ד וַעֲצֵי אֲרָזִים, לְאֵין מִסְפָּר, רלב"ג: הכין עֲצֵי אֲרָזִים לאין מספר, כי הצידונים והצורים הביאו לדוד עצים לרוב, כי היו בקיאים במלאכה זאת, ומיער הלבנון של ממלכות חורם הביאו אלו העצים.
כִּי הֵבִיאוּ הַצִּידֹנִים וְהַצֹּרִים עֲצֵי אֲרָזִים, לָרֹב לְדָוִיד.
ה וַיֹּאמֶר דָּוִיד, רלב"ג: שלמה בני נער רך, והבית אשר יש לבנות לה' ראוי שיהיה רב גדולה כדי שיהיה לשם ולתפארת לכל הארצות, ויתיישרו כלם מפני זה לעבודת ה' יתברך, ולזה הכין דוד לשלמה לפני מותו מה שראוי לזה הבניין,
שְׁלֹמֹה בְנִי נַעַר מצודת דוד: בשנים, וָרָךְ, מצודת דוד: ענוג ביותר. מלבי"ם: רך בטבעו.
רש"י: אפילו בן מ"ב שנה קרוי נער, דכתיב: ויהושוע בן נון נער לא ימיש (שמות ל"ג) והרי יהושוע לא מלך אחרי משה, כי אם כ"ח שנה, וחי ק"י שנה, נמצא בשנת ל"א שנה כשהיו ישראל במדבר, העיד עליו הכתוב: ויהושוע בן נון נער היה אז בן מ"ב שנה לכן הוצרך לכתוב רך שלא היה כי אם בן י"ב שנה כשמלך.
וְהַבַּיִת, מלבי"ם: הנבנה לה', צריך להגדילו למעלה, כפי גדולת ה' השוכן בו, כי ה' עליון נורא, ושיהיה לשם ולתפארת לכל הארצות, ובפני כל העמים,
לִבְנוֹת לַה' מצודת דוד: הבית אשר עליו לבנות לה', מהראוי להגדיל הבניין לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת, לזה: אָכִינָה נָּא לוֹ צורכי הבניין להקל מעליו.
לְהַגְדִּיל לְמַעְלָה רש"י: גדל מאד, שהגביהו שלמה עד 120 אמה כדכתיב: (במלכים א' ו') והאולם על פני היכל הבית…
לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל הָאֲרָצוֹת, אָכִינָה נָּא לוֹ; וַיָּכֶן דָּוִיד לָרֹב, לִפְנֵי מוֹתוֹ,
ו וַיִּקְרָא, לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ; וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת, לַה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל.
זוַיֹּאמֶר דָּוִיד, לִשְׁלֹמֹה: בְּנִי אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי, לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי
ח וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה', זה אחרי נבואת נתן (סי' יז י) ובטרם שנולד שלמה.
לֵאמֹר, דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ, מלבי"ם: שפך דם שלא לצורך, במלחמות הרשות.
רד"ק: דם לרב שפכת. לא מצאנו שאמ' לו זאת ה'; אבל דוד אמ' כן בלבו כי לכן מנעהו ה' לבנות הבית. או שנתן הנביא אמ' לו כן; ואע"פ שלא נכתב בשמואל, נמצא כמהו רבים. ובאמרו דמים רבים שפכת ארצה לפני, נראה כי דם נקיים היה בדמים אשר שפך, כדם אוריה (ש"ב יא,יד ואי'). גם בדמי כהני נב (ש"א כב,יח-יט) היה הוא הסיבה, כמו שאמר "הנה אנכי סבותי בכל נפש בית אביך" (ש"א כב,כב).
כיון שנזדמן לו שפיכות דמים לרב, מנעהו מלבנות בית המקדש, שהוא לשלום ולכפרת עונות ולעתרת תפלה, כמו שמנע להניף ברזל במזבח ובבית המקדש: לפי שהברזל עושים ממנו כלי הריגה, לא יעשו ממנו כלי שלום.
וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ: רלב"ג: ידמה שלא היה רצון ה' יתברך שיבנהו דוד להגלות לפניו שעתיד להיחרב, ואולי יאמרו כי בעוון דוד שהרג נפשות רבות מהגויים עשה ה' יתברך כן לבית הזה ולישראל,
מלבי"ם: היה מוכרח להילחם מלחמות מצוה או עם אויבים שהתגרו בהם.
לֹא תִבְנֶה בַיִת, לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים, שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי, מצודת דוד: עם שנלחם מלחמות ה', מנעו ממנו לבנות את הבית, כמו שמנעו להניף ברזל על המזבח, כי עושים ממנו כלי משחית.
מלבי"ם: תנאי בנין הבית הוא בעת מנוחה, וע"י איש מנוחה כמ"ש ב:(ש"ב ז).
ט הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה, מצודת דוד: יחפוץ במנוחה ולא יתגרה במישהו.
וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו, מלבי"ם: לא יהיה מוכרח להילחם מלחמות חובה, ומפרש שיהיה איש מנוחה כי שלמה יהיה שמו.
מִסָּבִיב: מצודת דוד: אתן לו מנוחה מאויביו ולא יתגרה מי בו.
כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, וְשָׁלוֹם, מצודת דוד: זיכרון שמו הוא לאות של שָׁלוֹם, וָשֶׁקֶט מצודת ציון: = מנוחה, אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו, מלבי"ם: ע"מ שינוח אמר: ושלום ושקט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל.
י הוּא יִבְנֶה בַיִת, לִשְׁמִי, וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן, וַאֲנִי לוֹ לְאָב; מלבי"ם: בארתי (ש"ב ז, יד – טו) שהבטיח לו שישגיח עליו בל יסטה מצדקתו עד שיופסק החסד מעמו, כי יוכיחהו תכף בהעוותו וישיבהו אל הטוב, וז"ש ע"י שאהיה לו לאב אכין את כיסא מלכותו עד עולם.
ובכך שבחר ה' בציון, תתקיים גם מלכות דוד לעולם, כמ"ש (יב – יג) גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך כי בחר ה' בציון, עמש"ש.
רלב"ג: בהעוותו אוכיחהו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, כאשר ייסר איש את בנו וחסדי לא אסיר ממנו. וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם.
יא עַתָּה בְנִי, יְהִי ה' עִמָּךְ; וְהִצְלַחְתָּ, וּבָנִיתָ בֵּית ה' אֱלֹוקֶיךָ,מלבי"ם: אחרי ההבטחה הזאת ודאי יהי ה' אלוקיך עמך, בשני דברים אלה, א] והצלחת, כמ"ש והנחותיי לו מכל אויביו מסביב. ב] ובנית, כמ"ש הוא יבנה בית לשמי.
כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר עָלֶיךָ
יב אַךְ מלבי"ם: הכול תלוי בדבר אחד: אם ייתן לך ה' שכל ובינה, להנהגת העם בצדק ובמשפט, ויצווך על ישראל, ואם לשמור את תורת ה' אלוקיך.
יג אָז תַּצְלִיחַ אִם תִּשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה ה' יִתֶּן לְךָ ה' שֵׂכֶל וּבִינָה, רלב"ג: לשפטם משפט אמת וצווך גם לשמור תורת אלוקיך ואז תצליח כמו שהזכרתי לך, אם תשמור לעשות כל מצות התורה.
וִיצַוְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: ייתן בליבך בינה לדעת לצוות על ישראל המעשה אשר יעשון, ובתת הבינה לך, הרי כאלו הוא מצווך על ישראל.
וְלִשְׁמוֹר אֶת תּוֹרַת ה' אֱלֹוקֶיךָ, מצודת דוד: גם ייתן לך בינה לשמור את התורה.
אֶת מֹשֶׁה עַל יִשְׂרָאֵל; מצודת דוד: כאומר: אִם תִּשְׁמוֹר וגו' אָז תַּצְלִיחַ.
מלבי"ם: עיקר ההצלחה תלויה בזה. ונגד מ"ש: ולשמור את תורת ה' אלוקיך, אמר: אם תשמור לעשות כל החוקים, ע"מ לעשות בפועל, ולא רק מצות שכליות, גם חוקים, מצות שאין להם טעם, ומשפטי התורה, וצווהו שיתחזק ויאמץ בזה ואז לא תירא ולא תחת.
חֲזַק וֶאֱמָץ, מצודת ציון: = ענין חוזק. מצודת דוד: בדבר הנהגת המלוכה. אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, מצודת ציון: = פחד ושבר.
יד וְהִנֵּה בְעָנְיִי מצודת דוד: עם שאני נחשב לעני מול הצורך הראוי לבניין בית ה', הנה. רלב"ג: מעת עניי החילותי להכין זה לביתה ה', מלבי"ם: הקדשתי כל עשרי לה', עד שאני עני ואביון כי כל נכסיי מוקדשים לשמים. רד"ק: לא היה לדוד עשר גדול, והיה מוציא הוצאות במלחמות.
הֲכִינוֹתִי לְבֵית ה', זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים,
וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל, כִּי לָרֹב הָיָה; וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי, וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף. מצודת דוד: וע"כ האמור למעלה הוא חוזר.
טו וְעִמְּךָ לָרֹב, מלבי"ם: הכינותי חומרים הנחוצים למלאכה וגם פועלים. בין חוצבי אבנים מן ההרים, ובין חרשים, לסתת ולפסול אבנים, ובין כל חכם בכל מלאכה, האומנים הגדולים בכל מלאכת חרש וחושב.
עֹשֵׂי מְלָאכָה חֹצְבִים, רלב"ג: הגרים שהזכיר, אך חָרָשֵׁי אֶבֶן וָעֵץ, היו קצתם מישראל וקצתם מהצורים כנזכר במלכים א' ה' ל"ב.
וְחָרָשֵׁי אֶבֶן וָעֵץ; וְכָל חָכָם, בְּכָל מְלָאכָה,
טז לַזָּהָב מלבי"ם: לזהב אין מספר, רמז כי יש עוד סגולה (המוזכר לקמן כט, ד) עד שאין מספר גם לזהב ולכסף, ואתה אין חסר לך דבר רק שתקום ותעשה, ושיהיה ה' עמך, כי אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו.
לַזָּהָב כֶּסֶף וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל, אֵין מִסְפָּר; קוּם וַעֲשֵׂה, וִיהִי ה' עִמָּךְ
יז וַיְצַו דָּוִיד לְכָל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל, לַעְזֹר לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ.
יח הֲלֹא ה' אֱלֹהֵיכֶם עִמָּכֶם, מלבי"ם: המנוחה מהאויבים הוא תנאי לבניין המקדש, כמ"ש (דברים יב, י – יא) והניח לכם מכל אויביכם … והיה המקום אשר יבחר ה'.
וְהֵנִיחַ לָכֶם מִסָּבִיב: כִּי נָתַן בְּיָדִי, אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה', וְלִפְנֵי עַמּוֹ
יט עַתָּה, תְּנוּ לְבַבְכֶם וְנַפְשְׁכֶם, לִדְרוֹשׁ, לַה' אֱלֹוקֵיכֶם; וְקוּמוּ, וּבְנוּ אֶת מִקְדַּשׁ ה' הָאֱלֹוקִים, מצודת דוד: אתם תסייעו לבנות הבניין.
לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וּכְלֵי קֹדֶשׁ הָאֱלֹוקִים, רלב"ג: כמנורה והשולחן ושאר כלי הקדש. לַבַּיִת הַנִּבְנֶה לְשֵׁם ה'. מצודת דוד: כי בעת ההבאה כבר יהיה בנוי.