דברי הימים א פרק כא

פרק כא א וַיַּעֲמֹד שָׂטָן, מצודת דוד: = היצה"ר הנטוע בלב האדם,  עַל יִשְׂרָאֵל; מצודת דוד: לעשות דבר הרע לישראל.

רלב"ג: בשמואל ב' כ"ד א', כתוב: ויוסף את ה' לחרות בישראל והעניין אחד.

רש"י: אע"פ שפרשה זו אינה לכבוד דוד, נכתבה כאן כי נאמר בסוף הפרשה שבנה מזבח וענהו ה' מן השמים וזה כבוד דוד.

מלבי"ם: פרשה זו נזכרה בשמואל כ"ד, ושם ביארתי, כי ראה דוד שעזבוהו וילכו אחרי שבע בן בכרי ולא בטח בהם עוד שיתאספו לפקודתו בעת מלחמה.

רצה למנותם ולכתוב שמות הגברים, שיהיה כל איש מחויב לצאת לצבא בעת מלחמה, וזה היה הסתה וגירוי, כי באמת היו ישראל שלמים אתו, ושם כתיב: למנות את ישראל ויהודה, ועזרא באר: עקר הכונה היה בשביל ישראל כי יהודה היו נאמנים לו.  

וַיָּסֶת, מצודת ציון: = פיתוי,  אֶת דָּוִיד, לִמְנוֹת, אֶת יִשְׂרָאֵל,

 ב וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל יוֹאָב, וְאֶל שָׂרֵי הָעָם, לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן; וְהָבִיאוּ אֵלַי, וְאֵדְעָה אֶת מִסְפָּרָם

  ג וַיֹּאמֶר יוֹאָב, מצודת דוד: כי היה נראה משאלת המלך שחשב כי רבים הם ולכן התאווה לדעת מספרם, ולזה אמר יואב: מי ייתן ועוד יוֹסֵף ה עַל עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים יוסף ה' ועוד יכפילו ויחזרו ויכפילו עד 100 פעם.

הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים;

מצודת דוד: הלא אדוני המלך יודע שכולם עבדים לאדוני ואם עוד יתרבו, הרי ברוב עם הדרת מלך, ולמה יבקש לדעת מספרם, למה יהיה זה סיבה לעשות שממה בישראל, כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין.

 מלבי"ם: א"ל שהם נאמנים למלך וא"צ לכ"ז, וגם שתהיה אשמה שהספירה מביאה נגף, לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי, לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל?

 ד וּדְבַר הַמֶּלֶךְ, חָזַק עַל יוֹאָב; וַיֵּצֵא יוֹאָב, וַיִּתְהַלֵּךְ בְּכָל יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹא, יְרוּשָׁלִָם

  ה וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם, מצודת ציון: לתוספת ביאור כפל.

אֶל דָּוִיד; וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים מצודת דוד: אף שיואב נתן למלך רק מספר מועט, כאמור בשמואל ב' האמת הוא שהיו אלף אלפים.

וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ, רש"י: ובשמואל ב' כ"ד: כתיב 800000 ואיש יהודה 500000 משמע שלא היו מישראל כ"כ כאשר נאמר כאן, אלא לפי שהקצף היה מאת הקב"ה על דוד, לא כתב שם מספר כולם שמנה, ואף יואב לא מנה כל השבטים, ככתוב: כי נתעב דבר המלך את יואב אבל כאן משום כבוד דוד מזכיר מספר וחשבון שמנה כי זהו כבודו שחיל כבד כזה היה בשבטו.

 וכן מוכיח כמו שפירשתי שאפי' אותו קצת מישראל שמנה לא כתב כל מספרם בשמואל, אבל כאן כתב כל אותו מספר שמנה שכתוב: ויהי כל ישראל ובשמואל לא כתיב כל ובפירוש מוכיח כאן לפנינו שכתוב: יואב בן צרויה החל למנות ולא כלה, ויהי בזאת קצף על ישראל, ולא עלה המספר כמספר דברי הימים למלך דוד.

שֹׁלֵף חֶרֶב, וִיהוּדָה, אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב

  ו וְלֵוִי, וּבִנְיָמִן, לֹא פָקַד, בְּתוֹכָם: מצודת דוד: יואב לא פקד את לוי ובנימין לכן לא היה החשבון שנתן למלך פה מתאים, כי החשבון פה היה עם לוי ובנימין.

כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ, מצודת דוד: למה לא פקד את לוי ובנימין. אמר: כי דבר המלך היה מאוס בעיניו ולכן השתמט ואמר הלא גם בימי משה לא פקדו את לוי בתוך ב"י ובנימין לא ספר כי היה די שנתמעטו בימי פילגש בגבעה.

אֶת יוֹאָב,   רש"י: יואב ידע שתהיה אשמה לעם לנגף, לפיכך אמר: יכול אני להציל שבטים אלו מן המניין, לוי, אם יאמר דוד למה לא מנית אותו, אשיב: כי לא התפקדו בתוך ב"י, וכן אמר לבנימין: הלא בפילגש בגבעה נגפו ואם יינגפו עתה מה ישתייר מהם?

ז וַיֵּרַע בְּעֵינֵי הָאֱלֹוקִים, עַל הַדָּבָר הַזֶּה; וַיַּךְ, אֶת יִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: בשל זה בא הנגף שבחר דוד. רלב"ג: אחר שבחר דוד שיפול ביד ה'. מלבי"ם: כבר התחיל איזה חולי בעם.  

ח וַיֹּאמֶר דָּוִיד, אֶל הָאֱלֹוקִים, חָטָאתִי מְאֹד, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה; מצודת דוד: למנותם בלא כופר נפש. מצודת דוד: כי נמנו בלא כופר נפש, וְעַתָּה,

הַעֲבֶר נָא, מצודת דוד: לא ימותו ת וא"כ ממילא יעבור העוון כי לא יהיה נגף,

אֶת עֲווֹן עַבְדְּךָ, רש"י: עוון זה בשני ווי"ן כלומר העבר נא על העוון המלא שעשיתי, כִּי נִסְכַּלְתִּי, מְאֹד, מצודת ציון: = סכלות ושטות. 

מצודת דוד: אני עשיתי סכלות גדול מאד, למנותם בלא כופר נפש, ומה פשעם שימותו במגפה, ואם לא ימותו לא ימצא בי עוון.

ט וַיְדַבֵּר ה אֶל גָּד, חֹזֵה דָוִיד, מצודת דוד: כי כל נבואותיו היו לדוד, לֵאמֹר:

י לֵךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִיד לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', שָׁלוֹשׁ, אֲנִי נֹטֶה עָלֶיךָ: מצודת דוד: בחר אחת משלש,  מלבי"ם: א"ל דע שהתחייבת להיענש ב 3 עונשים: רעב וחרב ודבר, רק ע"י שתבחר אחת ברצון אעשה לך, ואענישך רק באחת אשר תבחר, ועז"א גד קבל לך, ור"ל קבל הדין ברצון.  

בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֵנָּה, וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ.

  יא וַיָּבֹא גָד, אֶל דָּוִיד; וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר ה': קַבֶּל לָךְ

  יב אִם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים רָעָב, מצודת דוד: חמור העונש הבא בשל מניין בלי כופר.

רלב"ג: בשמואל: אם 7 שנים רעב. מלבי"ם: ובשמואל: 7 שנים רעב, ומאחר שזה היה בסוף ימי דוד, באר עזרא שלא היה אפשרי שיהיה רק ג' שנים, כי בתוך כך מת, ושלמה הייתה לו הבטחה שיהיה שלום ושקט בימיו. כי שם אמר נוסך לפני צריך והוא רודפך, באר שפי' שישיג אותך בחרבו, לא רדיפה לבד.

מ"ש שם 3 ימים דבר, פי' שלא יהיה כדבר הרגיל, רק חרב ה' ומלאך משחית חוץ מדרך הטבע.  

וְאִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נִסְפֶּה מצודת ציון: = כיליון, מִפְּנֵי צָרֶיךָ וְחֶרֶב אוֹיְבֶיךָ לְמַשֶּׂגֶת, מצודת דוד: להשיג אותך,  

וְאִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים חֶרֶב ה', מצודת דוד: קל יותר עונש מוגבל זמן ובהשגחת המקום,

וְדֶבֶר בָּאָרֶץ, מצודת דוד: כפל הדבר פעמים ושלש במ"ש כדרך המקרא.

וּמַלְאַךְ ה' מַשְׁחִית בְּכָל  גְּבוּל יִשְׂרָאֵל:  וְעַתָּה רְאֵה, מצודת דוד: בראיית הלב ובהבנה,

מָה אָשִׁיב אֶת שֹׁלְחִי דָּבָר.  מצודת דוד: זה המקום, הקב"ה.

יג וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל גָּד, צַר לִי מְאֹד;  רש"י:  אתה אומר בחר לך הקל שבהם, קשה לי וצר לי מאוד. משל לאדם שאמרו לו: הנך מת, ובאיזה קבר רצונך שתקבר אצל אביך או אימך? אמר להם: אוי לאזנים שכך שומעות.

מצודת דוד: הלא כולם קשים מאד, ועם כל זה אפלה ביד ה', כי רחמיו מרובים ורחם ירחם.

אֶפְּלָה נָּא בְיַד ה', רש"י: בדבר ששווה בכל עשירים ועניים, כִּי רַבִּים רַחֲמָיו מְאֹד, רש"י: אולי ירחם, אבל אויבינו לא ירחמו עלינו.  וּבְיַד אָדָם, אַל אֶפֹּל, מצודת דוד: כי גם ברעב יצטרכו לבני אדם, והם לא ירחמו.

 יד וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר, בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּפֹּל, מִיִּשְׂרָאֵל, שִׁבְעִים אֶלֶף, אִישׁ

  טו וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹוקִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם, מלבי"ם: ה' שלח ידו והמלאך שהוא יד ה' המשחית בעת הדבר.

לְהַשְׁחִיתָהּ, וּכְהַשְׁחִית רָאָה ה' מצודת דוד: כאשר הרבה להשחית ראה ה' בעניים. מלבי"ם: צווה לו שירף ידיו שלא ישחית את דוד, כי המשחית לא יבחין בין טוב לרע,

וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה,  וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ; מצודת דוד: די במה שמתו, והרף ידך מלהשחית עוד,

וּמַלְאַךְ ה' עֹמֵד, עִם מצודת דוד: סמוך לגֹּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי.  טז וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה'

עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם, מצודת דוד: עמד באוויר, רלב"ג: דרך המופת להראות המלאך בזאת התמונה בהקיץ.

מלבי"ם: נסתלק מן הארץ אחר שלא נתן לו רשות לנגף, ולא עלה לשמים שגם ע"ז לא ניתן לו רשות. ויען שתחלה הייתה חרבו שלופה נגד הר ציון, כשא"ל ה': הרף ידך הפכה לצד ירושלים שהיה שם תחלה, ועל זה אמר נטויה על ירושלים.  

 וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, מצודת ציון: הוצאה מתערה, נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם;

  רש"י: ומה שכתוב יהושע ה' והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו.. הלנו אתה אם לצרנו? יהושוע עמד ואחוריו כנגד צריו, ובא מלאך כנגדו, אמר לו: הואיל ואתה עומד לנגדי, הלעזרינו או לצרינו? גם אתה עומד כנגדן אבל פה ראה חרב המלאך נטויה על ירושלים וידע בעצמו שבא לנגף את ישראל.

וַיִּפֹּל דָּוִיד וְהַזְּקֵנִים מְכֻסִּים בַּשַּׂקִּים, עַל פְּנֵיהֶם

יז וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹוקִים הֲלֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת בָּעָם, וַאֲנִי הוּא אֲשֶׁר חָטָאתִי וְהָרֵעַ הֲרֵעוֹתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן, מצודת דוד: בני העם, מֶה עָשׂוּ;

רש"י: הם כאותו צאן המובא לשחיטה שאינן יכולים להינצל משחיטה כי לשחיטה הן עומדים,

ה' אֱלֹוקַי, תְּהִי נָא יָדְךָ מצודת דוד: מכת ידך זו הדבר. בִּי וּבְבֵית אָבִי, וּבְעַמְּךָ, לֹא לְמַגֵּפָה, מצודת דוד: לא תשלוט להביא מגפה.

יח וּמַלְאַךְ ה מלבי"ם: אמר גד לדוד להקים מזבח, קבל נבואה זו מהמלאך המשחית עצמו.

אָמַר אֶל גָּד, לֵאמֹר לְדָוִיד:  כִּי יַעֲלֶה דָוִיד, מצודת דוד: דוד יעלה אל הגורן לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַה', בְּגֹרֶן, אָרְנָן הַיְבֻסִי,

יט וַיַּעַל דָּוִיד בִּדְבַר גָּד, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּשֵׁם ה

כ וַיָּשָׁב אָרְנָן, מצודת דוד: החזיר פניו, מלבי"ם: המלאך התראה עתה במקום הגורן ששם מקום הרפואה, וארנן התחבא מפניו, וכשדוד בא עדיו, יצא ממחבואו.  

וַיַּרְא אֶת הַמַּלְאָךְ, מצודת דוד: המשחית, רלב"ג: זה לאות שהיה נראה לכל האנשים שם, והנה מרוב הפחד 4 בניו התחבאו.

וְאַרְבַּעַת בָּנָיו עִמּוֹ, מִתְחַבְּאִים, מצודת דוד: אשר היו עמו התחבאו מפחד המלאך.

רש"י: מפני המלאך לקיים הפסוק :ישעיהו כ"ז לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדיך חכי כמעט רגע עד יעבור זעם ואומר: שמות י"ב איש מפתח ביתו עד בקר.

וְאָרְנָן, דָּשׁ חִטִּים רש"י: לפי שאמר לפנינו והחיטים למנחה שלא תתמה וכי היאך היו שם חיטים?

כא וַיָּבֹא דָוִיד, עַד אָרְנָן; מצודת דוד: סמוך לגורן.

וַיַּבֵּט אָרְנָן, וַיַּרְא אֶת דָּוִיד, וַיֵּצֵא מִן הַגֹּרֶן, וַיִּשְׁתַּחוּ לְדָוִיד אַפַּיִם אָרְצָה

כב וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל אָרְנָן, תְּנָה לִּי מְקוֹם הַגֹּרֶן, וְאֶבְנֶה בּוֹ מִזְבֵּחַ, לַ ה'; בְּכֶסֶף מָלֵא תְּנֵהוּ לִי, מצודת דוד: במחיר כסף שלם כל משקלו.

 וְתֵעָצַר מצודת דוד: כדי שתיעצר הַמַּגֵּפָה, מצודת דוד: מצודת ציון: = מניעת, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל הָעָם

 כג וַיֹּאמֶר אָרְנָן אֶל דָּוִיד קַח לָךְ,מצודת דוד: את הגורן, וְיַעַשׂ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו;מצודת דוד: יעשה עולות כטוב בעיניו רְאֵה נָתַתִּי הַבָּקָר לָעֹלוֹת.  רלב"ג: קצר בספור זה בשמואל, ופה השלים אותו.

וְהַמּוֹרִגִּים  מצודת ציון: = לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים דקות ובו דשים את התבואה.

לָעֵצִים, רש"י: נסרים שדשים בהם התבואה, דומה למורג חרוץ חדש, מצודת דוד: להבעיר אש על המזבח, וְהַחִטִּים לַמִּנְחָה הַכֹּל נָתָתִּי

כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד, לְאָרְנָן, לֹא, כִּי קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא:  כִּי לֹא אֶשָּׂא אֲשֶׁר לְךָ, לַה, מצודת דוד: לא אקח משלך לתת לה',

וְהַעֲלוֹת עוֹלָה, מצודת דוד: וללא אעלה עולה מהדבר הניתן לי בחִנָּם.

כה וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן, בַּמָּקוֹם, מצודת דוד: בעבור כל השדה סביב הגורן.

שִׁקְלֵי זָהָב, מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת, רש"י: זָהָב, ובסוף שמואל כתיב: בכסף, שקלים 50, הא כיצד? נטל מכל שבט ושבט 50 שקלים הרי 600 שקלים כדי שיהיה חלק לכל ישראל במזבח.

רלב"ג: בשמואל: הגורן והבקר והמוריגים קנה ב 50 שקלי כסף ופה המקום אשר סביב הגורן שנבנה בו בית המקדש קנה ב 600 שקלי זהב ככתוב בזה המקום ובזה יותר זה הספק.

מלבי"ם: בשמואל א', קנה את הגורן ואת הבקר ב 50 שקל, ופי' חז"ל שכאשר ראה שירדה האש ורצה לייחד מקום זה לבית המקדש ולכן קנה כל המקום סביב, ונתן שקלי זהב. ועוד פי' שגבה 50 שקלי זהב מכל שבט.  

כו וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַה', וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים; וַיִּקְרָא, אֶל ה, וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, מצודת דוד: הענות הייתה בכך שירדה אש, עַל מִזְבַּח הָעֹלָה. 

רלב"ג: אחשוב כי הרצון פה שהוא לא שם אש על המזבח, אך התפלל לה' יתברך וענהו באש שהוריד מן השמים, לאכול את העולה ואת זבחי השלמים.

כז וַיֹּאמֶר ה' לַמַּלְאָךְ, וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ,   רש"י:  ה' אמר לו להשיב חרבו, וישב חרבו אל נדנה, וכן ויאמר ה' לדג, ויקא את יונה.

רלב"ג: ומזבח העולה שעשה, הכל היה בעת ההיא בבמה אשר בגבעון, ולא יכול דוד ללכת שם לדרוש אלוקים בבמה הגדולה, כי נבעת מפני חרב המלאך ולזה מיהר דוד לקרא את ה' שם, וכאשר ראה כי ענהו ה' יתברך שם, אז הכיר וידע כי זה הוא המקום אשר בחר ה' לשום שמו שם.

כח בָּעֵת הַהִיא בִּרְאוֹת דָּוִיד כִּי עָנָהוּ ה', רש"י: פרשה זו לא נכתבה בשמואל, ומשום כבוד דוד נכתבה כאן, כי בנה מזבח, וכל פסוקי פרשה זו, דבוק פסוק אל פסוק כאילו כולו פסוק א',

מלבי"ם: אמר: זה הוא בית ה', וזה נודע לו, א] מזה שראה כי ענהו ה', וירדה אש מן השמים ונעצרה המגפה. ב] מזה שזבח שם, שזה היה עפ"י ה', הגם שמשכן ה' ומזבח העולה היה בעת ההיא בגבעון, ולא יכול דוד ללכת כי הבטיחו המלאך, והוכרח להעלות דווקא שם, ושם לא נבעת מן המלאך, מכל זה ידע שזה מקום המיועד לבית הבחירה, וע"כ ויאמר דוד: זה הוא בית ה'…

בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי; וַיִּזְבַּח, שָׁם  מצודת דוד: היה רגיל לזבוח שם קורבנותיו.

כט וּמִשְׁכַּן ה' אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר, וּמִזְבַּח הָעוֹלָה בָּעֵת הַהִיא:  רש"י:  מזבח משה עדיין בעת ההיא עמד בַּבָּמָה, מצודת דוד: הבית שבה עמדו המשכן והמזבח, נקרא במה, על שם הבמה שעמד בה ושם המזבח, בְּגִבְעוֹן.

ל וְלֹא יָכֹל דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו, מצודת דוד: ולכן זבח קורבנותיו על המזבח שעשה בגורן ארנן.

 לִדְרֹשׁ אֱלֹוקִים: רש"י: אז כשצווה לו הקב"ה להעלות קרבן, דוד לא יכול ללכת לפניו לדרוש אלוקים, לפני המזבח אשר בגבעון, כי נבעת מפני חרב מלאך ה', והלך דוד כדברי ה' ובנה מזבח, וענהו ה'.

 כִּי נִבְעַת מצודת ציון: = בעתה וחרדה, מצודת דוד: תש כוחו מעתה ללכת לגבעון, מִפְּנֵי, חֶרֶב מַלְאַךְ ה'.