פרק יח א וַיְהִי, מלבי"ם: סימן זה מועתק משמואל סי' ח' עם הוספות ותיקונים.
אַחֲרֵי כֵן, רלב"ג: ויך דוד את פלשתים עד שהושיע את בני עמון. וַיַּךְ דָּוִיד אֶת פְּלִשְׁתִּים, וַיַּכְנִיעֵם; רש"י: אחר שאמר דוד לבנות בית, א"ל הקב"ה: לא תבנה אתה, אמר דוד: הואיל ואין עלי לבנות הבית אלא בני, אכינה לו הכל לכשיבוא בני לבנות הבית שיהא לו הכל מזומן,
ועתה הניח הכל וסיפר איך נלחם עם אויביו והקדיש שללם לבניין הבית.
וַיִּקַּח אֶת גַּת וּבְנֹתֶיהָ, רלב"ג: ובספר שמואל (א' ח') כתוב: ויקח דוד את מתג האמה, וזה יורה, כי שם המחוז, שהיה כולל גת ובנותיה היה נקרא מתג האמה, מִיַּד פְּלִשְׁתִּים, לפי המדרש, דוד הרג מואבים רבים, כי מלך מואב רצח את הוריו, ובני משפחתו, כשברח משאול, וחשב שהמואבים ישמרו עליהם.
ב וַיַּךְ, מלבי"ם: קיצר פה, כי יראה הקורא יתר הדברים בס' שמואל.
אֶת מוֹאָב; רלב"ג: ובספר שמואל: יבאר שמדדם בחבל, ומדד שני חבלים להמית וחבל אחד להחיות, וַיִּהְיוּ מוֹאָב עֲבָדִים לְדָוִיד, נֹשְׂאֵי מִנְחָה.
ג וַיַּךְ דָּוִיד אֶת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה,מלבי"ם: פה גלה חדשה בזה שהוסיף מלת: חמתה, מזה מבואר שמלך צובה הלך להילחם על חמת, נגד תועי מלך חמת. לכן שלח תועי מלך חמת מתנות לדוד בשל כך, ולכן אמר (בפסוק י) כי איש מלחמות תועי היה הדרעזר, כי יצא ללחום נגד תועי, והטעם שהכה דוד אותו כי הלך להציב יד בנהר פרת, שאם היה כובש את חמת, היה לו יד וכוח בנהר פרת שהוא מגבול א"י.
חֲמָתָה,רש"י: בחמת הייתה המלחמה ובחמת הכם דוד,
בְּלֶכְתּוֹ, לְהַצִּיב יָדוֹ בִּנְהַר פְּרָת, רש"י: כשהלך להפגין כוחו, להשיב גבולו, ולהציב בנהר פרת (את כוחותיו). מצודת דוד: להרחיב גבול ארצו
ד וַיִּלְכֹּד דָּוִיד מִמֶּנּוּ אֶלֶף רֶכֶב, מלבי"ם: בשמואל: (שם, ד) 1700 פרשים, ופירש עזרא: שהיו אלף רכב, והפרשים הנזכרים שם הם ראשי הפרשים, שכל פרש היה מעשר סוסים, ופרש ממונה עליהם, והיו א"כ 7000 פרשים.
וְשִׁבְעַת אֲלָפִים פָּרָשִׁים, מצודת דוד: ובשמואל ב' נאמר: 1700, כי הזכיר רק החשובים שבהם.
רלב"ג: בספר שמואל כתוב: 1700 פרשים. וידמה שיאמר בזה כי פעם אחת שבה ממנו 1700 פרשים ואחר כן כשבא לערי הדרעזר שבה מי שנשאר מהפרשים.
וְעֶשְׂרִים אֶלֶף, אִישׁ רַגְלִי; וַיְעַקֵּר מצודת ציון: הסיר העיקר, והם הרגלים. דָּוִיד אֶת כָּל הָרֶכֶב, רש"י: כי כתוב: לא ירבה לו סוסים, וכתוב (דברים י"ז) ואת סוסיהם תעקר (יהושוע י"א).
וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב, רש"י: סוסים כדי מרכבתו, זה מותר. מצודת דוד: כי אסור להרבות סוסים כמ"ש בתורה.
ה וַיָּבֹא, אֲרַם דַּרְמֶשֶׂק, לַעְזוֹר, לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה; וַיַּךְ דָּוִיד בַּאֲרָם, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ,
ו וַיָּשֶׂם דָּוִיד, מצודת דוד: שם בהם דבר הראוי לשים במדינה כבושה, והם הנציבים האמור בשמואל ב'.
מלבי"ם: וַַיָּשֶׂם שם נציבים, ועזרא לא כתב כך, כי יבואר בסימן י"ט שלחמו ארם עם ב"י, וע"כ פירש שרצה לשים ולא עלתה בידו.
בַּאֲרַם דַּרְמֶשֶׂק,רש"י: נציבים (ובשמואל ב' שם) כתיב: וישם דוד בארם דמשק נציבים. וַיְהִי אֲרָם לְדָוִיד, עֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה; וַיּוֹשַׁע ה' לְדָוִיד, בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ,
ז וַיִּקַּח דָּוִיד, אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר הָיוּ, עַל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר; וַיְבִיאֵם, יְרוּשָׁלִָם
ח וּמִטִּבְחַת וּמִכּוּן עָרֵי הֲדַדְעֶזֶר, מלבי"ם: בשמואל: (ח) ומבטח ומברותי, ובימי עזרא נשתנה שמם.
לָקַח דָּוִיד נְחֹשֶׁת רַבָּה מְאֹד; רש"י: כיון שאמר דוד לבנות הבית, ואמר הקב"ה לו: לא אתה תבנה הבית כי אם בנך, מספר והולך היאך הכין לו הכול לבנות הבניין,
רלב"ג: מהנחושת ההיא עשה שלמה את ים הנחשבת, ועמודי הנחושת ששם האחד: יכין, ושם השני: בועז, ושאר כלי הנחשבת כמו המכונות והכיורים וכל מה שהיה שם מנחושת.
בָּהּ עָשָׂה שְׁלֹמֹה, אֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת הָעַמּוּדִים, וְאֵת, כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת,
ט וַיִּשְׁמַע, תֹּעוּ מֶלֶךְ חֲמָת: כִּי הִכָּה דָוִיד, אֶת כָּל חֵיל הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה
י וַיִּשְׁלַח אֶת הֲדוֹרָם בְּנוֹ רלב"ג: בספר שמואל נקרא שמו: יורם. אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרְכוֹ, עַל אֲשֶׁר נִלְחַם בַּהֲדַדְעֶזֶר וַיַּכֵּהוּ כִּי אִישׁ מִלְחֲמוֹת תֹּעוּ,רש"י: בעל מחלוקתו היה.
וכן כתוב למעלה: ויך דוד את הדרעזר. וכי מה עניין להם לחמת לערוך בו מלחמה? אלא הדרעזר מלך צובה הלך להילחם עם תעו מלך חמת ואז בא דוד והכהו, וכל כלי זהב וכסף ונחושת הביא לדוד.
מצודת דוד: הדרעזר היה שונא ונלחם עם תועו.
הָיָה הֲדַדְעָזֶר; וְכֹל, כְּלֵי זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת, מצודת דוד: כל מה שהיו מזומנים בידו.
יא גַּם אֹתָם, הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לַה, עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, אֲשֶׁר נָשָׂא מִכָּל הַגּוֹיִם מֵאֱדוֹם וּמִמּוֹאָב רלב"ג: בספר שמואל אמר: מארם, והנה קצר זיכרון ארם פה.
וּמִבְּנֵי עַמּוֹן, וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק
יב וְאַבְשַׁי מצודת דוד: ובשמואל ב' נאמר שדוד הכה בם. כי כל ניצחון המלחמה נקרא ע"ש המלך. ובתהלים נאמר שיואב הכה בהם, וארז"ל שב' מלחמות היו, ולא זה האמור כאן.
מלבי"ם: בשמואל (פסוק יג), אמר שהכה את ארם.
בֶּן צְרוּיָה, הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא הַמֶּלַח, שְׁמוֹנָה עָשָׂר, אָלֶף,
יג וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִיבִים, וַיִּהְיוּ כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִיד; וַיּוֹשַׁע ה' אֶת דָּוִיד, בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ
יד וַיִּמְלֹךְ דָּוִיד, עַל כָּל יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מצודת דוד: בין איש לאחיו, וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ, רש"י: הפסיק להילחם והיה שופט תמיד ישראל בצדקה. מצודת דוד: נתן צְדָקָה משלו לכל עמו הנצרכים לקבל צְדָקָה.
טו וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, עַל הַצָּבָא; רש"י: לפי שמשך ידו מלהילחם, הניח את יואב להילחם כל מלחמותיו, כל זה מוסב על עשה משפט וצדקה, ומה שכתוב, ויואב על הצבא הוצרך שלא תאמר: הואיל ודוד עשה משפט לכן ישראל לא נלחמו עוד, לכך נאמר: ויואב על הצבא.
וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד, מַזְכִּיר, רש"י: היה מַזְכִּיר איזה דין בא לפני המלך תחילה, דוגמא להביא את ספר הזיכרונות דברי הימים (אסתר ו' א').
מצודת דוד: מַזְכִּיר ממונה על ספר הזיכרונות.
טז וְצָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב וַאֲבִימֶלֶךְ מלבי"ם: בשמואל: (יז) ואחימלך, כי אביתר אביו היה כהן גדול, וצדוק ואחימלך היו תחתיו.
בֶּן אֶבְיָתָר; מצודת דוד: שרי הכֹּהֲנִים: צדוק היה משוח מלחמה, ואבימלך סגן, ולא חשב את אביתר לכהן גדול, כי לא הועמד עתה, כי אם מאז מלך על יהודה, אבל יואב עם כי היה שר צבא מאז, מכל מקום נעשה עתה שר צבא של כל ישראל.
וְשַׁוְשָׁא, סוֹפֵר,רש"י: אחילוד מזכיר ושושא כותב על ידו.
יז וּבְנָיָהוּ, בֶּן יְהוֹיָדָע,מלבי"ם: כאן העתיק כמו בשמואל סימן כ', אז היה בניהו ממונה על הכרתי. עַל הַכְּרֵתִי, וְהַפְּלֵתִי;רש"י: אומות היו. היו עם דוד אנשים גיבורי חיל ובניהו עליהם.
רלב"ג: בספר שמואל כתוב: ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי, כי הוא היה על שתי המשפחות האלו שהיו מהם סנהדרין.
וּבְנֵי דָוִיד הָרִאשֹׁנִים,מצודת דוד: הקרובים למקום המלך ועל פיהם נעשה הכל, לְיַד הַמֶּלֶךְ. רש"י: ובני דוד היו תמיד ראשונים אצל המלך לעשות כל צרכו.
רלב"ג: בספר שמואל כתוב ובני דוד כהנים היו. כי הם היו הראשונים אשר נתן להם המלך שררה, שיהיה להם מכוח המלך.