דברי הימים א פרק יג

דברי הימים א פרק יג א וַיִּוָּעַץ דָּוִיד, מלבי"ם: בש"ב (ו, א) נכתב: ויוסף עוד דוד את כל בחור מישראל 30000, עזרא באר: שתחלה התיעץ עם השרים ע"ז,

זה לא היה תיכף אחר המלכתו, כי בעת מעשה זה כבר כבש את ירושלים, וציון הייתה עיר דוד.

עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים רש"י: אמר להם דוד: כבר עסקתם בתקנתכם להיות לכם מלך להושיע לכם, ועתה תעסקו בכבוד אלוקים.

וְהַמֵּאוֹת לְכָל נָגִיד, מצודת דוד: לא התייעץ עם כולם אלא עם המובחרים. רד"ק: לכל נגידיהם קרא להתייעץ עמו.

ב וַיֹּאמֶר דָּוִיד מצודת דוד: לאחר שהסכימו הנגידים, אמר לכל ישראל: אם הדבר טוב בעיניכם ואם מה' יצא הדבר להסכים עמנו.

לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל, מלבי"ם: ששריהם עמדו במקומם: ואם מה' אלוקינו. יצא הדבר: נפרצה! מלשון התחזקות.

אִם עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן ה' אֱלֹוקֵינוּ, רלב"ג: אם יהיה הדבר מוסכם גם על ה' יתברך. נִפְרְצָה, מצודת ציון: = נתחזקה, מצודת דוד: = נתחזקה ונשלחה בעבור אחינו הנשארים בארצם ולא באו עמכם.

רלב"ג: נרבה שלוחים ונשלח בעבור אחינו הנשארים, וזה כדי להרבות שלוחים כדי שייבאו כולם מהר.

נִשְׁלְחָה, רש"י: נפרצה אותה גדר שהייתה גדורה עד עתה, שלא דרש שום אדם לאלוקים, ונשלחה אל אחינו הנשארים משום כבוד הארון.

רד"ק: נשלח מלאכים לכל מקום, כמו ופרצת ימה וקדמה בראשית כ״ח:י״ד= התפשטות. עַל אַחֵינוּ הַנִּשְׁאָרִים בְּכֹל אַרְצוֹת יִשְׂרָאֵל, וְעִמָּהֶם מצודת דוד: בעבור הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אשר עמם.

הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, בְּעָרֵי מִגְרְשֵׁיהֶם; מצודת דוד: נקראים כך כי כל עריהם היה מגרש חוצה להן, וְיִקָּבְצוּ, אֵלֵינוּ,

ג וְנָסֵבָּה, מצודת ציון: מלשון סבוב. מצודת דוד: להרבות העם להרבות כבוד הארון.

אֶת אֲרוֹן אֱלֹוקֵינוּ, אֵלֵינוּ:מצודת דוד: לירושלים המרובה באוכלסין כי לא דרשנוהו בכבוד הראוי לו.

 כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ, בִּימֵי שָׁאוּל, מצודת דוד: בעבור ששאול הרג נב עיר הכוהנים משרתי הארון, בזה כאלו מיעט כבוד הארון.

רד"ק: כי שאול החריב נב עיר הכוהנים שמואל א כ״ב:י״ט וכת׳: ולא דרש בה'. ד וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל, לַעֲשׂוֹת כֵּן: כִּי יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי כָל הָעָם. רד"ק: פעל עבר.

 ה וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, מלבי"ם: ובשמואל כתוב שנקבצו כל בחור מישראל, דהיינו ששלחו בחיריהם ושופטיהם מכל עיר ועיר, כמש"ש: מן שִׁיחוֹר. ר"ל מגבול נגב עד הצפון, וכן מלבוא חמת עד נחל מצרים.  

מִן שִׁיחוֹר מִצְרַיִם מצודת ציון: = הנילוס

רלב"ג: לפי שמואל ב' (י' א') ידמה שלא היו שם כי אם יהודה ו 30000 בחור מישראל. וידמה שיאמר בזה שכבר הקהיל הנבחרים והראשים והיו 30000 בחור זולת שבט יהודה והיה הרצון באמרו: נשלחה על אחינו הנשארים מהשרים והראשים, כי עמם היה מדבר, שנאמר ויועץ דוד עם שרי האלפים והמאות…

 וְעַד לְבוֹא חֲמָת, מצודת דוד: עד המקום שבאים בו לחמת מקצה גבול א"י עד קצהו. רש"י: כמלבוא חמת עד נחל מצרים.

לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹוקִים, מִקִּרְיַת יְעָרִים, מצודת דוד: כי שם היה מעת שהחזירוהו הפלשתים כמ"ש בשמואל א' ו.

ו וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה,מצודת דוד: קריית יערים נקראה גם בַּעֲלָָה = קריית בעל ככתוב (ביהושוע א).

מלבי"ם: בַּעֲלָתָה = קריית יערים (יהושע טו, ט): יושב הכרובים אשר נקרא שם. ומאחר שה' נקרא: יושב הכרובים, ששוכן בין בדי הארון, אם כן ראוי לחלק לו כבוד כי ה' שוכן עליו,

אֶל קִרְיַת יְעָרִים רש"י: בַּעֲלָתָה שהיא קריית יערים.

רד"ק: קריית יערים נקראה גם בַּעֲלָָה, ככת׳ בספר יהושע: ותאר הגבול בַּעֲלָָה היא קרית יערים (ט״ו:ט׳); ושם היה הארון מיום ששב משדה פלשתים לפני 20 שנה שמואל א ז׳:ב׳ עד שהעלהו דוד משם.

אֲשֶׁר לִיהוּדָה:  לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם, אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹוקִים רש"י: לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם וגו' – כדכתיב (שמואל ב' ו') אשר נקרא שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו, כלומר שמו של הקב"ה נקרא על הארון, ואעפ"י שגלה ארון לפלשתים לא זז ממנו שם הזה שנתקדש.

ה' יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים מצודת דוד: אשר על הארון. אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם, מצודת דוד: אשר נקרא עליו שם ה' האמור ובשמואל ב' (ו) נאמר שם ה'.

רד"ק: בשמואל פרש: שם ה׳ צבאות יושב הכרובים עליו שמואל ב ו׳:ב׳ לפיכך נקרא שֵׁם. נקרא כך פה ולא קראו כן במקום אחר, לפי שנתקדש שמו של ה' עליו בהיותו בארץ פלשתים שמואל א ה׳:א׳ ואילך .

  ז וַיַּרְכִּיבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹוקִים, מלבי"ם: בשמואל האריך יותר, ושם ביארתי פרטי החטאים שחטאו בזה נגד קדושת הארון.  

עַל עֲגָלָה חֲדָשָׁה, רש"י: מה ראה דוד שהרכיבו על עגלה חדשה ולא במשא הלויים כאשר עשה כשהביא אותו משם לציון לאחרונה? דוד אמר: כל עימת שבא אלי כשהשיבוהו פלשתים על עגלה חדשה, כדכתיב וישימו את ארון ה' על עגלה וגו' לפיכך נענש.

מִבֵּית, אֲבִינָדָב; מצודת דוד: כי בביתו היה הארון. וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ, רש"י: בני אבינדב כדכתיב בשמואל (ב' ו').

נֹהֲגִים בָּעֲגָלָה. מצודת דוד: נהגו את הבקר הקשורים לעגלה למושכה.

רש"י: כמנהג נוהגי עגלה: 1 הולך לפני העגלה ומיישרה ו 1 בצד העגלה שלא תיפול, וכן כתיב (שמואל א' ו') ואחיו הולך לפני הארון ועֻזָּא בצד העגלה (שם) לכן שלח עֻזָּא את ידו לאחוז בארון כששמטו הבקר ולכך נענש.

  ח וְדָוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל, מְשַׂחֲקִים מצודת דוד: משמחים לפני הארון בכל כוח. לִפְנֵי הָאֱלֹוקִים בְּכָל עֹז; רלב"ג: שמחים לפני האלוקים.

וּבְשִׁירִים מצודת דוד: שררו בפה להלל לה' ואף בכינורות וגו' והם מיני כלי שיר.

וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים, וּבִמְצִלְתַּיִם, מצודת ציון: הם 2 כלי נחושת ומקישים זה בזה להשמיע קול גדול, כמו בצלצלי שמע (תהלים קנ).

 וּבַחֲצֹצְרוֹת, רש"י: כולם כלי שיר, אבל מצלתיים כלי שיר היה, ולא היה עשוי כ"א להשמעת קול, שמכין עליו במקלות והוא משמיע קול, ובמצלתיים מנחושת משמיעים.

ט וַיָּבֹאוּ, עַד גֹּרֶן כִּידֹן; רש"י: שם מקום, מצודת ציון: ובשמואל (ב' ו' ו') כתוב: נכון,  וב 2 שמות הייתה נקראת.

רד"ק: ובשמואל: ״גרן נכון״ שמואל ב ו׳:ו ו 2 שמות היו לו, ואולי נקרא ״כידון״ על שמת שם עֻזָּא, מעין: יראו עיניו כידו איוב כ״א:כ׳.

וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ, מצודת דוד: הושיט את ידו, לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן

מלבי"ם: באר בשמואל (שם, ו) = ויאחז, ר"ל שרצה לאחוז, ומת על אשר שלח ידו על הארון הגם שלא אחז בו עדיין.  

כִּי שָׁמְטוּ, מצודת ציון: הנעו ממקומו. הַבָּקָר, מצודת דוד: נע ממקומו וחשב שיפול מהעגלה.

  י וַיִּחַר אַף ה', בְּעֻזָּא, מצודת דוד: על מיעוט האמונה בה', לחשוב שיפול ארונו, וזה על אשר שלח וגו'.

וַיַּכֵּהוּ, עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ עַל הָאָרוֹן; רש"י: כתוב בשמואל (ב' ו') ויכהו שם אלוקים על שאחז בארון,

רד"ק: הוא לא היה לוי. בזה שגה דוד; כי ע"י לוים היה לו להביאו ולא בעגלה, ככתו׳: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, במדבר ז׳:ט׳.

לפי שהיה המשכן נשא בעגלות, ובעגלה חזר משדה פלשתים, לכן דוד שגה וחשב שאין חטא אם יישאוהו בעגלה.

וַיָּמָת שָׁם, לִפְנֵי אֱלֹוקִים. מצודת דוד: לפני ארון אלוקים.

רש"י: לפני ארון אלוקים ו(בשמואל ב' ו') כתיב: וימת שם עם ארון האלוקים.

יא וַיִּחַר לְדָוִיד, מצודת דוד: כעס על עצמו וכדרך המיצר נבהל, כִּי פָרַץ ה' מצודת דוד: כי דאג על שה' פרץ, פֶּרֶץ בְּעֻזָּא;

וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא, פֶּרֶץ עֻזָּא, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה, מצודת ציון: פרץ – מלשון פרצה ושבר.

 יב וַיִּירָא דָוִיד אֶת הָאֱלֹוקִים, מצודת דוד: את ארון האלוקים בחשבו שאי אפשר להיזהר בקדושתו.

בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  רש"י: מה הוא ירא לאמור, שאמר איך אביא אלי ארון ה'? הֵיךְ = איך באל"ף, אָבִיא אֵלַי, אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹוקִים,

רד"ק: היך = איך.

  יג וְלֹא הֵסִיר דָּוִיד אֶת הָאָרוֹן אֵלָיו, אֶל עִיר דָּוִיד; וַיַּטֵּהוּ, מצודת דוד: נטה אותו מהדרך לעיר דוד והוליכו אל בית עובד,

אֶל בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי,  רש"י: מגת, תחילה היה מתגורר בגת ולוי היה.

רד"ק: לוי היה, ומן השוערים היה, כמו שכת׳ ועבד אדום ויעיאל השוערים דברי הימים א ט״ו:י״ח. וקראו גתי לפי שהתגורר בגת.

  יד וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן הָאֱלֹוקִים עִם בֵּית עֹבֵד אֱדֹם, מצודת דוד: סמוך לבית מושבו כי יחד לו חדר בביתו.

בְּבֵיתוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים; וַיְבָרֶךְ ה אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם, מצודת דוד: כי עמד הארון אצלנו וכן כתוב גם  בשמואל ב, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ,

מלבי"ם: ישב אצלו עם כל בני ביתו ולא הוזק אף אחד מהם.