דברי הימים א פרק יב

דברי הימים א פרק יב א וְאֵלֶּה, הַבָּאִים אֶל דָּוִיד לְצִיקְלַג, עוֹד עָצוּר, מצודת דוד: בעוד שהיה נחבא מפני שאול. מצודת ציון: נחבא וכלוא, רש"י: נחבא,

מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן קִישׁ; וְהֵמָּה, בַּגִּבּוֹרִים, מצודת דוד: נחשבים בין הגיבורים עֹזְרֵי ניצחון הַמִּלְחָמָה.

מלבי"ם: כלי הנשק שלהם הייתה הקשת: מימינם ומשמאלם. כי רוב בני בנימין היו אטרי יד ימין (שופטים כ).

ב נֹשְׁקֵי, מצודת ציון: = נשק, מזוין, קֶשֶׁת, רש"י: חמושים בקשת ומורים לפניהם ולאחריהם, באבנים היו נותנים על יתר הקשת אבן ומורים.

מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים, מצודת דוד: שלטו ב 2 ידיהם לירות באבנים ובחיצים בקשת,

 וּבַחִצִּים, בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל, מצודת דוד: מקרובי שאול מבני בנימין.

רש"י: לפי שכולם יצאו מאיש אחד מבנימין קרויים כולם אחים, ולגדולת דוד כתב מאחי שאול שאפילו אחי שאול באו אליו בעוד שאול חי, מִבִּנְיָמִן,

  ג הָרֹאשׁ מצודת דוד: מהבאים הראש היה אחיעזר ובא עמו יואש אחיו והמה בני שמעה.

אֲחִיעֶזֶר וְיוֹאָשׁ, בְּנֵי הַשְּׁמָעָה הַגִּבְעָתִי, וִיזִיאֵל וָפֶלֶט, בְּנֵי עַזְמָוֶת; וּבְרָכָה, וְיֵהוּא הָעַנְּתֹתִי,

מלבי"ם: באו מהם כ"ג, והיו עליהם 2 שרי עשרות, אחיעזר ויואש: וישמעיה גיבור בשְּׁלֹשִׁים. וגם מגד הגיעו י"א גיבורים (פסוק ט – יג), וא' היה הראש, נשארו בין כולם 30 גיבורים (חוץ מראשיהם, וישמעיה), והיה ישמעיה גיבור בין השְּׁלֹשִׁים גיבורים ושר השְּׁלֹשִׁים.

  ד וְיִשְׁמַעְיָה הַגִּבְעוֹנִי גִּבּוֹר, מצודת דוד: היה הגיבור בשרים וממונה עליהם,  בַּשְּׁלֹשִׁים, מצודת ציון: = בשרים,

וְעַל הַשְּׁלֹשִׁים, רש"י: ועל ראש לשלושים,

  ה וְיִרְמְיָה וְיַחֲזִיאֵל וְיוֹחָנָן, וְיוֹזָבָד הַגְּדֵרָתִי.  ו אֶלְעוּזַי וִירִימוֹת וּבְעַלְיָה וּשְׁמַרְיָהוּ, וּשְׁפַטְיָהוּ הַחֲרוּפִי.

ז אֶלְקָנָה וְיִשִּׁיָּהוּ וַעֲזַרְאֵל וְיוֹעֶזֶר, וְיָשָׁבְעָם הַקָּרְחִים, מצודת דוד: אלקנה והשאר היו מבני קרח.

  ח וְיוֹעֵאלָה וּזְבַדְיָה בְּנֵי יְרֹחָם, מִן הַגְּדוֹר,

רש"י: וכצבאים על ההרים למהר – קלים היו במרוצתם כי דרכן של צבאים לרוץ על ההרים כשצדין אותם.

 ט וּמִן הַגָּדִי, מלבי"ם: באו קודם בני בנימין הקודמים: נִבְדְּלוּ, מצודת דוד: נבדלו משאול ללכת לדוד למצודה אשר במדבר שהיה דוד נחבא שם,

מלבי"ם: נבדלו. כי היו שרי צבא כמ"ש (פי"ד) ועזבו צבאותיהם לצאת אֶל דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה, בעת שישב במצודות כמ"ש בשמואל (א' כג, יד). 

רש"י: למצודות המדבר שנחבא מפני שאול, דכתיב (שמואל א' כ"ג) ויקומו וילכו זיפה לפני שאול ודוד ואנשיו במדבר מעון בערבה וכתיב (שם כ"ד) ויעל דוד משם וישב במצדות עין גדי,

גִּבֹּרֵי הַחַיִל, אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה עֹרְכֵי צִנָּה, רש"י: למודים לצאת בצבא מלחמה ועורכי מלחמה בצינה והוא כעין מגן,

וָרֹמַח; וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם, רש"י: פניהם מפוחדים כאריה, ב.  מפחידים במראות פניהם כאריה.

וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר, רש"י: ממהרים לרוץ כצבי הרץ מהר על ההרים כדי  להינצל מיד הציד.

  י עֵזֶר, הָרֹאשׁ; עֹבַדְיָה, הַשֵּׁנִי, אֱלִיאָב, הַשְּׁלִשִׁי. יא מִשְׁמַנָּה, הָרְבִיעִי, יִרְמְיָה, הַחֲמִשִׁי. יב עַתַּי, הַשִּׁשִּׁי, אֱלִיאֵל, הַשְּׁבִעִי. יג יוֹחָנָן, הַשְּׁמִינִי, אֶלְזָבָד, הַתְּשִׁיעִי.   יד יִרְמְיָהוּ, הָעֲשִׂירִי, מַכְבַּנַּי, עַשְׁתֵּי עָשָׂר. 

טו אֵלֶּה מִבְּנֵי גָד, רש"י: כדכתיב למעלה ומן הגדי נבדלו אל דוד. רָאשֵׁי הַצָּבָא; מלבי"ם: בהיותם בביתם היו ראשי הצבא. 

אֶחָד לְמֵאָה הַקָּטָן, רש"י: הקטן שבהם ירדוף מאה.

 וְהַגָּדוֹל לְאָלֶף, רש"י: והגדול שבהם ירדוף אלף כאן נתקיים הפסוק: ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם וגו'.

מצודת דוד: החלש שבהם האחד ירדוף מאה והחזק שבהם ירדוף אלף.

  טז אֵלֶּה הֵם, אֲשֶׁר עָבְרוּ, מלבי"ם:  בהיותם שרי הצבא, ואז בימי שאול היה לבני גד מלחמה עם הגרים כמ"ש (למעלה ה, י) עברו את הירדן והירדן היה מלא על כל גדותיו.

אֶת הַיַּרְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, רש"י: בניסן שכבר נמסו השלגים.

 וְהוּא מְמַלֵּא, מצודת דוד: אז מתרבים המים מהפשרת שלגים ולכן  הירדן היה מלא עד שהגיעו המים אל שפתיו ולגבורה גדולה יחשב לעבור במים עמוקים שוטפים ולא ישטפוהו המים.

עַל כָּל גְּדוֹתָיו, מצודת ציון: עד שפת הנחל, מצודת דוד: עם כי נתייגעו בעברם במים מ"מ הבריחו כל יושבי העמקים לפה ולפה ולא עצרו כוח לעמוד נגדם,

וַיַּבְרִיחוּ, מלבי"ם: כל הגרים שהיו בעמק, אֶת כָּל הָעֲמָקִים, לַמִּזְרָח, וְלַמַּעֲרָב. רש"י: עברו את הירדן ובקעו במגיניהם את כל עמקי המים למזרח ולמערב ועברו ביבשה וי"א שעמים היושבים הבריחו את העמקים.

יז וַיָּבֹאוּ, מלבי"ם: בהיות דוד במצד באו גם מבני בנימין, והיו עמם מבני יהודה ועמשי היה בראשם, כמו שפרש רש"י שהתייראו שיחשוד דוד בהם מאחר שהם משבט שאול, שבאו למסרו ביד שאול, לקחו עמהם את עמשי שארו של דוד.  

מִן בְּנֵי בִנְיָמִן וִיהוּדָה, עַד לַמְצָד, לְדָוִיד, משמרת בית שאול להעמיד המלכות בידם ומעט מהם באו

רש"י: באו אל המצודה אשר דוד נחבא שם מפני שאול ולקחו עמם את בן אחות דוד לפי שדאגו בני בנימן שמא דוד יסבור שבאו לכפותו ולתתו ביד שאול לפיכך לקחו את עמשי עמם וגם שאר קרובי דוד, שיראה דוד שבאו עמם באמונתם שלא יחשדם בכל דבר.

יח וַיֵּצֵא דָוִיד, לִפְנֵיהֶם, רש"י: מן המצד. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם, אִם לְשָׁלוֹם מלבי"ם: אמר זאת בדרך תפילה, כי לא ידע אם באו לטובתו או לרעתו, בקש מה' היודע תעלומות לב שיברר לו האמת, ואם באו לשלום לעזרו, ייתן ה' בלב דוד אהבה עליהם, ויהיה ליבו מוכן להתאחד עמהם, ואם באו לרמות אותו, יוכיח ה' ויברר לו האמת, וייתן בלבבו להישמר מפניהם.

בָּאתֶם אֵלַי לְעָזְרֵנִי יִהְיֶה לִּי עֲלֵיכֶם מצודת דוד: ה' ייתן בליבי שיהיה לבבי עליכם להיות לעם אחד ר"ל אהובים זה לזה.

לֵבָב לְיָחַד; רש"י: לבבכם ולבבי יהיה כלב אחד.

וְאִם לְרַמּוֹתַנִי לְצָרַי, רש"י: כי מה עשיתי לשאול שהוא צודה את נפשי לקחתה על חנם.

מצודת דוד: ראה בהם מאחי שאול, חשש ואמר: אם באתכם לרמותני למען לא אשמר ורוצים אתם לתפשני ולהצר לי סתם בְּלֹא חָמָס בְּכַפַּי, כי לא עשיתי מאומה רע לשאול.

יֵרֶא אֱלֹוקֵי אֲבוֹתֵינוּ, וְיוֹכַח.  מצודת ציון: וְיוֹכַח ברור דברים, מצודת דוד: אז יראה ה' בחמס הנעשה לי, וְיוֹכַח = ויברר את הדבר להיות נגלה המרמה לבל אשמע לכם, להיות לעם אחד.

ט וְרוּחַ, מצודת ציון: = רצון. לָבְשָׁה, מצודת דוד: בא בליבו הרצון לדבר בעבור כולם. מלבי"ם: עמשא אמר, הלא ראש השלישים לך דויד, אני עומד בראש השלישים והגיבורים הלא אני לך, אני שארך ובשרך: ועמך אני בן ישי. רש"י: לא רוח נבואה אלא רצון וקפץ בראש לדבר לפני בנימין ויהודה הבאים עמו

 אֶת עֲמָשַׂי, מלבי"ם: מאחר שאני מבית אביך ושארך, אל תירא, כי שלום לך, והאנשים האלו שלמים עמך בין: כי עזרך ה'.

זה היה אחר שכרת כנף המעיל לשאול והם ראו שה' עזר לדוד.  

רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים, לְךָ דָוִיד, מצודת דוד: להנאתך ולטובתך באנו. וְעִמְּךָ, מצודת דוד: וחפצים אנו להיות עמך ובעזרתך, בֶן יִשַׁי, רש"י: אנו רוצים להיות עמך ולעזרך.

שָׁלוֹם מצודת דוד: הלוא רואים אנו שהשלום עמך ועם העוזרים לך ולא השיגם יד שאול וזהו בעזר ה' ובהשגחתו ומדוע א"כ נבוא עמך ברמאות.

שָׁלוֹם מצודת דוד: הכפל בא לחזק, לְךָ . רש"י: אומר לך דוד: אתה אומר אם לשלום באתם? ודאי לשלום באנו אליך.

וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ, רש"י: אתה שואל אותי, לעזרך ודאי לעזרך באנו ולנו אין לך להחזיק טובה כי מאת השם הוא וזהו כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ;

וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד, מצודת דוד: האמין לדברי עמשי בן אחותו, וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד. רש"י: את אותם בני בנימין ויתנם בראשי הגדוד שלו.  מצודת דוד: להיות גם הם ראש הגדוד. מצודת ציון: גְּדוּד = חיל הצבא.

כ וּמִמְּנַשֶּׁה נָפְלוּ, מצודת ציון: נטו והתקרבו, עַל דָּוִיד, רש"י: לעזרו, בְּבֹאוֹ, מצודת דוד: כשבא דוד להילחם עִם פְּלִשְׁתִּים שהלכו להילחם בשאול. עַל שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה, רש"י: במלחמה שנהרג בה שאול.

מלבי"ם: מְּנַשֶּׁה התחברו לדוד, וזה היה בעת שהלך עם פלשתים עד אפק למלחמה נגד שאול עפ"י בקשת אכיש מלך גת (ש"א כח) ולא עזרו אנשיו לפלשתים אחר ששלחוהו סרני פלשתים לשוב לצקלג, כי אמרו במה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים ההם, ובעת שובו פגע בבני מנשה שהלכו לעזור לשאול נגד פלשתים, והתחברו עמו.

וְלֹא עֲזָרֻם:רש"י: ח"ו שעזרו לפלשתים אלא בעצה שלחוהו סרני פלשתים, אלא הסרנים שלחוהו לביתו כי אמרו: בראשינו ייפול אל אדוניו.

מצודת דוד: אך דוד לא עזר לפלשתים במלחמה כי בעצת הסרנים שלחוהו מן המלחמה לשוב למקומו כי אמרו: עם הבאת ראשינו ישוב אל שאול, דוד ירצה אותו למחול לו על מה שמרד בו ובערמה הולך למלחמה.

כִּי בְעֵצָה, שִׁלְּחֻהוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, מצודת ציון: סַרְנֵי = שררה, לֵאמֹר, בְּרָאשֵׁינוּ, יִפּוֹל אֶל אֲדֹנָיו שָׁאוּל,

  כא בְּלֶכְתּוֹ אֶל צִיקְלַג, מצודת דוד: כשחזר מהקרב לשוב לצקלג. נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה עַדְנַח וְיוֹזָבָד וִידִיעֲאֵל וּמִיכָאֵל וְיוֹזָבָד,

וֶאֱלִיהוּא, וְצִלְּתָי:  רָאשֵׁי הָאֲלָפִים, מצודת דוד: כ"א היה ראש על אלף אנשים,  אֲשֶׁר לִמְנַשֶּׁה.

  כב וְהֵמָּה, עָזְרוּ עִם דָּוִיד, מצודת דוד: כדוד שעזר לעצמו כן הם עזרוהו עם גדוד עמלקי אשר שבו את נשי דוד ובניהם כמ"ש בשמואל א'.

עַל הַגְּדוּד, רש"י: של עמלקים כשנשבו נשיו, כי אותו פרק היה בלכתו לציקלג, כששלחוהו סרני פלשתים, וכשבא לציקלג, הן כבר נשבו.

מלבי"ם: של עמלק, ששבו את מחנה דוד: ויהיו שרים בצבא. וכששב דוד בעת ההיא ליהודה מינם לשרי הצבא לבני מנשה שבאו אליו לחברון.

כִּי גִבּוֹרֵי חַיִל, כֻּלָּם; וַיִּהְיוּ שָׂרִים, בַּצָּבָא. מצודת דוד: כשרדף אחר עמלק מינה אותם לשרים על הצבא

  כג כִּי לְעֶת, מצודת דוד: סוף דבר שבכל יום ויום באו אנשים לעזרו.

יוֹם בְּיוֹם, יָבֹאוּ עַל דָּוִיד לְעָזְרוֹ. רש"י: מה לך לספר יותר מי ומי באו אליו, אלא סוף דבר בכל עת ועת באים אל דוד.

מלבי"ם: שמעת ההיא, שאז שב דוד ליהודה, המליכו אותו, ובאו גם מיתר שבטים ונוספו על מחנותיו בכל עת.

עַד לְמַחֲנֶה גָדוֹל, מלבי"ם: כמ"ש ש"ב (ג, א) ודוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים.  

מצודת דוד: עד היתרבו למחנה גדול כמחנה אלוקים מרובה אנשים, וכן דרך המקרא כשרוצה להגדיל דבר מה סומכו למילת אלוקים כמו עיר גדולה לאלוקים (יונה ג').

כְּמַחֲנֵה אֱלֹוקִים, רש"י: לא היה מחנה דוד כ"כ גדול כי מה' היה המחנה גדול שבאו לו בעצת אלוקים וזהו כמחנה אלוקים. ומרוב חיילות קרהו מחנה אלוקים.

כד וְאֵלֶּה מלבי"ם: מספר בעת שבאו כל ישראל להמליכו:

מִסְפְּרֵי,מצודת דוד: כי חישב כל שבט לעצמו אמר מספרי בלשון רבים. מלבי"ם: המספרים שנתנו לו ראשי החלוץ, שכל ראש הודיע מספר אנשיו.

רָאשֵׁי הֶחָלוּץ, מצודת דוד: הראשים של חלוצי הצבא. לַצָּבָא, בָּאוּ מצודת דוד: אל דוד לחברון אחר שמלך על בני יהודה.

עַל  דָּוִיד, חֶבְרוֹנָה:  לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל, לסבב אליו המלכות מבני שאול להמליכו על כל ישראל, אֵלָיו כְּפִי ה', רש"י: מבני שאול כמו ותסוב המלוכה.

כה בְּנֵי יְהוּדָה, מלבי"ם: המליכו אותו מזמן, ובאו לכבודו, ולכן באו מעט.  

נֹשְׂאֵי צִנָּה, מצודת דוד: בעת שיצאו למלחמה, וָרֹמַח שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת, רש"י: ואל תתמה שמיהודה באו לו פחות מכל שבט ושבט שהרי אין צריך לבוא שום אדם מיהודה להמליכו כי בני יהודה המליכוהו כבר בחברון אבל יתר השבטים שהיו עם בני שאול עד עתה הוצרכו לבוא אליו להמליכו, חֲלוּצֵי צָבָא, רש"י: = זריזים.

כו מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן, גִּבּוֹרֵי חַיִל לַצָּבָא שִׁבְעַת אֲלָפִים, וּמֵאָה.  כז מִן בְּנֵי, הַלֵּוִי אַרְבַּעַת אֲלָפִים, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.

כח וִיהוֹיָדָע, רש"י: אבי בניהו, מצודת דוד: אבי בניהו והשר על בני אהרן, מלבי"ם: אביו של בניהו: הנגיד. שר ומנהיג.

הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן;  רש"י: המוציא והמביא,

וְעִמּוֹ, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת, רש"י: כולם מבני אהרן הכהן ויהוידע שהיה בימי יואש בן בניהו בנו של יהוידע,

כט וְצָדוֹק רש"י: אל תתמה שלא היה נגיד, כי היה נַעַר, מצודת דוד: אז היה עדיין נער בשנים וגיבור חיל ובאו עמו בית אביו השרים, גִּבּוֹר חָיִל;

 וּבֵית אָבִיו שָׂרִים, עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם, רש"י: זו היא גדולה ולכן לקחו את הכהונה הגדולה מאביתר ונתנוה לצדוק הכהן.

  ל וּמִן בְּנֵי בִנְיָמִן, רש"י: אל תתמה שלא באו אלא כי אם ג' אלפים כי עד הנה מרביתם שמרו משמרת בני שאול לעוזרם.

אֲחֵי שָׁאוּל, מצודת דוד: קרובי שאול, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים; וְעַד הֵנָּה, מצודת דוד: עד הזמן ההוא עדיין היו מרבית אנשיהם שומרים על דוד כשהיה עצור מפני שאול אבל לאחר שמת איש בושת רבים באו גם מהם.

מַרְבִּיתָם, מצודת ציון: לשון רבוי, שֹׁמְרִים, מִשְׁמֶרֶת בֵּית שָׁאוּל,

מלבי"ם: רובם היו במלכות שאול משומרי ראש המלך ושומרי ביתו ונאמנים לו.

לא וּמִן בְּנֵי אֶפְרַיִם, עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל, אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת מצודת דוד: היו מפורסמים וידועים בשמם בלְבֵית אֲבוֹתָם,

 לב וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה, מצודת דוד: אלו שנחלו בא"י עצמה, שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף, אֲשֶׁר נִקְּבוּ, מצודת ציון: = נתפרשו, בְּשֵׁמוֹת,

מצודת דוד: בני מנשה פרשו בשמות מי ומי ההולכים, מלבי"ם: שבאו ראשיהם ושמותם חתומים שמסכימים למלוכתו, לָבוֹא לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד.

לג וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר, יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים, מצודת דוד: השכילו לקבוע עתים, לדעת מה יעשה ישראל, הם קבעו את החדשים ועיברו השנים, או שהשכילו לקבוע עתים בדבר המלחמה.

מלבי"ם: ידעו לתת עצות על מעשה ב"י לפי הזמן. וחז"ל פי' שהיו בקיאים בחשבון תקופות ומזלות: ראשיהם 200. כבר ביארתי שבני יששכר היו להם 200 שרי אלפים, והם באו בשם כל השבט להמליך את דוד.  

לָדַעַת, רש"י: יודעים לתת עצה לפי העניין של מה שדוד היה צריך להתייעץ איך יחזק המלכוה מפני בני שאול.

מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם, מצודת דוד: מהם באו 200 ראשיהם וכל אחיהם הנשארים בארצם על פיהם יצאו ויבואו, וכאומר וזה כאילו באו כולם, מָאתַיִם, רש"י: לבד מן השאר,

וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם, רש"י: על עצתם.

לד מִזְּבֻלוּן יוֹצְאֵי צָבָא, עֹרְכֵי מִלְחָמָה בְּכָל כְּלֵי מִלְחָמָה חֲמִשִּׁים אָלֶף:  וְלַעֲדֹר,מצודת ציון: = ולערוך, ולכן נקראו מערכת וקבוצת המקנה בשם עדר. רש"י: יעמדו כעורכי המלחמה וי"א לעדור כמו לערוך מלחמה.

מלבי"ם: מין תכסיס מלחמה שיתייצבו המחנות בעדרים עדרים איש מול חברו, ובכ"ז יהיה לב כולם שלם זה עם זה, להתגבר נגד האויב.  

בְּלֹא לֵב וָלֵב, רש"י: ב"ר: בין במתכוין בין שלא במתכוין היו מנצחין.

מצודת דוד: באו לערוך מלחמה בעבורו בלב שלם ולא באו לערוך בלב ולב, והוא ענין רמיה.

לה וּמִנַּפְתָּלִי, שָׂרִים אָלֶף; וְעִמָּהֶם בְּצִנָּה וַחֲנִית, שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה אָלֶף.  לו וּמִן הַדָּנִי עֹרְכֵי מִלְחָמָה, עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.  לז וּמֵאָשֵׁר, יוֹצְאֵי צָבָא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה אַרְבָּעִים אָלֶף. 

 לח וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִן הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, בְּכֹל כְּלֵי צְבָא מצודת דוד: בכל כלי זיין אשר יוצאים בהם בצבא מִלְחָמָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף.

לט כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה, עֹדְרֵי מַעֲרָכָה, מצודת ציון: = עורכי מערכה.

בְּלֵבָב שָׁלֵם, מצודת דוד: כי רכי הלבב אף בעת יערכו מלחמה לבם חלוק אם ללחום אם לחדול אבל כל אלה לא כן המה.

בָּאוּ חֶבְרוֹנָה, לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל;

וְגַם כָּל שֵׁרִית, מלבי"ם: אף אותם שלא באו. מצודת דוד: = שארית, ונפלה האל"ף.

יִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: הנשארים בארצם ולא באו. לֵב אֶחָד, מצודת דוד: בלי רמיהו בלא לב ולב.

לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד. רש"י: אע"פ שלא באו לחברון, אפילו שארית לא תהיה, שלא נשתיירו כי אם מעט כי כולם באו לחברון בשמחה.

מ וַיִּהְיוּ שָׁם עִם דָּוִיד יָמִים שְׁלוֹשָׁה, רש"י: ויהיו שם עם דוד 3 ימים, ומהיכן לקחו כל החיל הזה כ"כ הרבה אכילה ושתיה שיספיק להם? כי אחיהם הכינו להם קודם.

אֹכְלִים וְשׁוֹתִים:  כִּי הֵכִינוּ לָהֶם, מצודת דוד: ולכן מצאו די סיפוקם, אֲחֵיהֶם, מצודת דוד: חבריהם אנשי חברון.

מא וְגַם הַקְּרוֹבִים אֲלֵיהֶם, מצודת דוד: הסמוכים לאנשי חברון, עַד יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי, מצודת דוד: אף כי נחלתם היה בקצה גבול א"י כמ"ש (ביהושוע י"ט) מכל מקום קרובים היו מבני עבר הירדן.

מְבִיאִים לֶחֶם בַּחֲמוֹרִים וּבַגְּמַלִּים וּבַפְּרָדִים, מצודת ציון: באים מהסוס והחמור.

וּבַבָּקָר מצודת דוד: טעונים על הבקר, מַאֲכָל קֶמַח, מצודת דוד: הביאו מיני מאכל עשוי מקמח.

דְּבֵלִים, מצודת ציון: = תאנים יבשים דרוסות יחד ונעשות גוף אחד, וְצִמּוּקִים, מצודת ציון: = ענבים יבשים, וְיַיִן וְשֶׁמֶן וּבָקָר וְצֹאן  לָרֹב: 

כִּי שִׂמְחָה, בְּיִשְׂרָאֵל, רש"י: שיהיה להם מלך מצליח ומשכיל.

מצודת דוד: שמחה הייתה בישראל על שהמליכו מלך משכיל ומוצלח ולכן הרבו להביא כל אלו לעשות משתה ושמחה.