מלכים א פרק יא א דברי הימים השמיט את סיפור תקופת המאבק בין תומכי איש בושת לתומכי דוד, שגר אז בחברון.
מלבי"ם: עזרא דלג על כל הספור מהמלכת איש בושת, ושמלך דוד באותן שנים על יהודה בלבד, כי הוא בא להגדיל מעלת דוד.
עיקר דברי הימים על מלכות דוד על כל ישראל שאז נתקיימו דברי שמואל.
וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל, תחלה באו בעצמם וכמו שספר מפסוק כ"ג, ואחר זה באו זקני הסנהדרין למשחו, שהמלכת המלך ע"פ זקני העדה, וגם ע"פ נביא כדבר ה' ביד שמואל.
רלב"ג: מה שנתחדש בספר זה או שהשתנה בו הלשון או העניין נבאר, ונסיר ספק אם תראה בו סתירה, לפי מה שנזכר בספר שמואל או מלכים.
אֶל דָּוִיד, חֶבְרוֹנָה, מצודת דוד: אחר שמלך בחברון על יהודה,
כָל יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הִנֵּה עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ, אֲנָחְנוּ, מצודת דוד: כמו כל בית יהודה כי בני איש אחד נחנו. ב גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם, מצודת ציון: יום השלישי מהיום.
גַּם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ אַתָּה הַמּוֹצִיא, מצודת דוד: אמרו לא יגדל אהבת בית יהודה עלינו על אשר מלכת בהם ראשונה, כי גם עלינו משלת מאז.
וְהַמֵּבִיא, אֶת יִשְׂרָאֵל; מצודת דוד: לכן עליך לרעות את כל ישראל אלו כאלו בשווה.
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹוקֶיךָ לְךָ, אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי, רש"י: על זה אמר דוד ה' רועי לא אחסר (תהילים כ"ג) אתה אומר לי אתה תרעה, מה אני יכול לרעות? אין הדבר תלוי בי אלא ה' רועי לא אחסר, וגם אני לא אחסר לכם.
דוגמא בשמואל (ב' כ"א) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו במלחמה ולא תכבה את נר ישראל. אמר להם דוד כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי (שם כ"ב).
אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה תִּהְיֶה נָגִיד, עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל
ג וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: אשר הכוח בידם להמליכו.
אֶל הַמֶּלֶךְ, חֶבְרוֹנָה, וַיִּכְרֹת לָהֶם דָּוִיד, מצודת דוד: להיות להם לאוהב כמו לבית יהודה.
בְּרִית בְּחֶבְרוֹן, רש"י: כאותו ברית שכרת יהוידע דכתיב (מלכים ב' י"א) ויכרות יהוידע ברית בין ה' ובין המלך ובין העם להיות לעם לה'. להיות לה' עבדים.
גם בין המלך ובין העם להיות לו לעבדים כמשפט המלך וגם המלך לעשות כחוק לעבדיו ללחום מלחמותיהם,
לִפְנֵי ה' מצודת דוד: לפני ארון ה' כי הביאוהו שמה לפי שעה.
רש"י: והלא לא היה המשכן בחברון? אלא כל מקום שעושין תנאי או כורתין ברית המקום שם הוא. דוגמא ביפתח לפני ה' במצפה (שופטים י"א).
וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, הפסוק מדגיש שהמלכת דוד היא כִּדְבַר ה' בְּיַד שְׁמוּאֵל.
דוד הומלך על כל ישראל, ועתה הוא חיפש בירה מאחדת. וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם הִיא יְבוּס. יתרונה של ירושלים: נבחרה ע"י ה', עמדה במקום גבוה ומבוצר, והייתה בגבול של כמה שבטים, אבל לא הייתה שייכת לאף שבט, וכולם יכלו להסכים על מיקומה.
ד וַיֵּלֶךְ דָּוִיד רש"י: מיד אחרי המשיחה, דוד יצא להילחם, שלא יאמר ע"י: כל המלחמות שעשה דוד בימי שאול, מזלו של שאול היה, ועתה חושש להילחם, לכן יצא מיד למלחמה.
מלבי"ם: כאשר התאחדו שבטי יהודה ובנימין למלכות אחת רצה שתהיה עיר מלוכה משותפת לכל השבטים, וירושלים הייתה חציה ליהודה וחציה לבנימין, לכן הלך ללכוד את ירושלים לשומה לעיר מלכותו.
וְכָל יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם, מצודת דוד: = אל ירושלים להילחם בה. הִיא יְבוּס; וְשָׁם, הַיְבוּסִי, יֹשְׁבֵי, הָאָרֶץ, מצודת דוד: כי בני יהודה ובנימין לא הורישום מאז.
ה וַיֹּאמְרוּ מלבי"ם: בשמואל מסופר כל המעשה, ועזרא לא רצה לחזר על הדברים והוסיף דברים הבלתי נודעים משם, ששם (ה, ו) שם יושבי יבוס אמרו לדוד: לא תבא הנה, לא הניחוהו להיכנס דרך השער ולכד את המצודה שהייתה בצד האחר, ושם (ח) כתוב: ויאמר דוד כל מכה יבוסי ולא באר מה אמרו, ועזרא הוסיף.
רלב"ג: היו שם תמונות עיוורים ופסחים עם דמות מקלות גדולים מברזל בידם והמים העוברים בצינור הניעו את המקלות תמיד כך שלא יוכל להיכנס אדם שם.
והדרך בהשבתתם: נגיעה בצינור אשר באים בו המים. קצר בספר שמואל מלהזכיר מה ייתן דוד לכל מכה יבוסי בראשונה ויגע בצנור. ופה באר שהוא יהיה לראש ולשר ויואב עלה בראשונה להכות היבוסי, ולזה היה לראש: שר צבא.
יֹשְׁבֵי יְבוּס, לְדָוִיד, רלב"ג: בספר שמואל (ב' ה' הו' וגו') מוזכרים העיוורים והפסחים שעל דוד להסיר כדי לכבוש את העיר.
מצודת דוד: לֹא תָבוֹא, הֵנָּה; לא תוכל לכבשה בעבור חזקה.
רש"י: בשמואל (ב' ה') כי אם הסירך העוריים והפסחים. ראו שלא יוכלו לעמוד בפני דוד ונתנו עוריים ופסחים לפני שער העיר: לא יבא דוד כי אם ילחם עמם, כי ידעו שבזוי למלך להילחם עמם פן יאמרו עם אלו נלחם דוד. ולכן לא ילחם בם.
ודוד אמר בליבו: אמת הוא כי לא נכון לי להילחם עמם אך כל מי שיכה היבוסי ישליך משם את העוריים,
וַיִּלְכֹּד דָּוִיד אֶת מְצֻדַת צִיּוֹן, מצודת ציון: שם מבצר חזק סמוך למקום יבוס.
הִיא עִיר דָּוִיד. מצודת ציון: לאחר זמן נקראה שמה עִיר דָּוִיד.
מצודת ציון: מצודת – ענין מבצר חזק כמו ישבו במצדות (ירמיהו נ"א).
ו וַיֹּאמֶר דָּוִיד כָּל מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה, מצודת דוד: לצאת ראשון למלחמה להכות בם.
יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר; מלבי"ם: מי שינצח הראשון במלחמה: יהיה לראש ולשר. ויש הבדל בין ראש ושר, שיש שר שאינו ראש, כיואב שהיה שר הצבא אך לא היה ראש על ישראל רק מנהיג הצבא, ולכן כאשר עלה יואב שכבר היה שר, כתיב ויהי לראש, שהוסיף לעשותו ראש על העיר, כמ"ש (ח) ויואב יחיה את שאר העיר.
וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, את יואב, שר הצבא של דוד פגשנו בספר שמואל, ושם הוא נזכר לרוב בנימה של ביקורת. ספר דברי הימים מספר דווקא בשבחו
בספר שמואל, יואב מתואר לעיתים בנימת ביקורת, אך ספר דברי הימים מספר דווקא בשבחו. כך בפסוק זה וַיֹּאמֶר דָּוִיד כָּל מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ".
וַיְהִי לְרֹאשׁ. יואב בן צרויה עלה וכבש את יבוס ולכן הפך לשר הצבא של דוד. הוא גם היה אחראי ועזר לדוד לבנות את ירושלים.
ז וַיֵּשֶׁב דָּוִיד, מלבי"ם: בשמואל אמר (ה, ט) וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה, וזה לא היה צריך עזרא להשמיענו שכבר ידענו זה, רק השמיענו חדשות.
יש הבדל בין מצד למצודה, מצד הוא ההר הגבוה שהוא חזק מצד עצמו, והמצודה הוא המבצר הבנוי על המצד.
תחלה ישב דוד במצודה שהיא מצודת ציון הבנויה, וקרא עיר דוד רק למצודה, שישב תוך המבצר לבד, וסביב המצודה היה מקום רחב שנקרא בשם מלוא, מקום זה נשאר בלא בנינים, ולא בנה רק מן המלוא וביתה בתוך חומת המצודה, זאת יספר בספר שמואל, ועזרא הודיע שאח"כ התפשט מושב דוד, כי צר לו המצודה לשבתו עד שהרחיב ישיבתו חוץ למצודה על המצד, שהוא הר ציון מסביב:
לכן קראו שמו: עיר דויד. שאז קראו גם למצד, היינו לכלל הר ציון, בשם עיר דוד, כי דוד עצמו קרא שם זה רק למצודה, והעם נתנו אח"כ שם זה גם למצד, היינו לכלל הר ציון.
דָּוִיד, בַּמְצָד = מגדל חזק שהיה בה,מצודת ציון: = מצודת ציון, עַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ, עִיר דָּוִיד
ח וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב, מלבי"ם: דוד התחיל לבנות בנינים גם סביב למצודה על המצד, עד שבנה מן המלוא ומסביבה, נוסף ע"מ שבנה תחלה מן המלוא וביתה.
בנינים אלה לא נשלמו בימי דוד, וגם המלוא לא הוקף בחומה בימיו, וגם ירושלים לא הייתה מוקפת עד ימי שלמה, שכתוב (מ"א ט, טו) שבנה את המלוא ואת חומת ירושלים, ושם (כד) אך בת פרעה עלתה מעיר דוד אל ביתה אשר בנה לה, אז בנה את המלוא, ושם (יא, כז) בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו.
ויואב יחיה את שאר העיר. כי על עיר דוד השגיח בעצמו, ועל ירושלים נעשה יואב ראש כמו שהבטיח לו דוד, והוא החיה את העיר, אם להוסיף בה דיורין ולהפיח בה רוח חיים שתהיה עיר הומה, או להשגיח שימצאו בה תחת ידם מזון.
מִן הִַּמלּוֹא שהיה מקום סביב עיר ציון להיאסף שם העם ומן המלוא ולפנים בנה דוד עירו סביב המצודה אשר היה יושב בה.
מצודת דוד: סמוך לחומה השאיר מקום פנוי שיהיה מוכן להיאסף העם. שם מרבית אנשים, ומן המלוא ולפנים בנה בתים סביב.
רד"ק: מִן הִַּמלּוֹא, מקום זה סמוך לחומה, ומקום זה היה רחבה להיאסף שם ע"י; לפיכך נקרא מלּוֹא. ולפניו בנה עד סביב המגדל, זהו "ועד הסביב"; מן המלוא ולפנים. ושלמה בנה את המלוא; הוא שאמ' "שלמה בנה את המלוא" (מ"א יא,כז).
וְעַד הַסָּבִיב; מצודת דוד: כפל דבר לומר שאת הכל בנה.
וְיוֹאָב, יְחַיֶּה, רלב"ג: זה לא נזכר בשמואל, כבר חיה את שאר העיר שישבו בו היבוסיים. חוץ ממצודת ציון. השאר היו בברית את ישראל והיו להם למס. ולזה תמצא כי היבוסי ישב בירושלים עד סוף ימי דוד.
רלב"ג: אֶת שְׁאָר הָעִיר, יואב היה אחראי עם דוד על בניית ירושלים וכינונה כבירה.
רד"ק: יואב בנה את העיר, ההרוסה. מצודת דוד: חיזק שאר העיר בחומות ומגדלים. מצודת ציון: בדרך השאלה: תיקון בדק הבניין כ- היחיו האבנים (נחמיה ג').
אֶת שְׁאָר הָעִיר, רש"י: בנה וחיזק את החומה, כבעזרא היחיו את האבנים מערמות העפר (נחמיה ג').
מצודת ציון היבוסית נלכדה ושמה הפך לעִיר דָּוִיד, העיר נבנית והתרחבה.
ט וַיֵּלֶךְ דָּוִיד, הָלוֹךְ וְגָדוֹל; וַה' צְבָאוֹת, עִמּוֹ.
גיבורי דוד: י וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִיד, פה מופיעה רשימת גיבורי דוד, שעל חלקם מסופר גם על מעשי גבורה שלהם, וחלקם מוזכרים רק בשמם. הרשימה מקבילה בחלקה לזו שבשמואל ב כ"ג, ח-לט
מלבי"ם: גיבורים אלו נמצאו ג"כ בשמואל (ב' סי' כג), ועזרא הוסיף עוד גיבורים שלא נמצאו בס' שמואל. שם לא חישב רק שמות הגיבורים אשר לדוד שהיו אצלו תמיד, ופה חשב ראשי הגיבורים אשר לדוד שהתחזקו עמו במלכותו.
עזרא גם פי' הרבה דברים מס' שמואל כדרכו בספר זה. בשמואל הופיעו שמות הגיבורים היותר מפורסמים, עזרא הוסיף את כולם יותר משמואל.
הַמִּתְחַזְּקִים עִמּוֹ בְמַלְכוּתוֹ, נראה שזה היה בימי איש בשת, ומפני גבורתם התחילו להילחם מלחמות דוד והצליחו כיד אלוקיו הטובה עליו, וקצתם היו עמו כשברח משאול כי שיערו שהוא ימלוך על ישראל.
עִם כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיכוֹ כִּדְבַר ה', עַל יִשְׂרָאֵל.
מי בגיבורים? ראשי יחידות גיבורים שפרטים על גבורתם מופיעים להלן:
יא וְאֵלֶּה, מצודת דוד: אשר התחזקו עמו, מִסְפַּר הַגִּבֹּרִים, אֲשֶׁר לְדָוִיד: רשימת הגיבורים: יָשָׁבְעָם, מצודת דוד: הוא יושב בשבת האמור בשמואל ב'.
בֶּן חַכְמוֹנִי, בספר מלכים (צ"ל ש"ב כ"ג ח') קראו: יושב בשבת תחכמוני.
מפני חוכמתו קראו בן חכמוני, כי התנהג בגבורתו בחכמה. ובשמואל קראו: עדינו העצני, ושם אמר: 800 חלל בפעם אחת. ופה אמר: עורר את חניתו על 300 חלל: בכל מלחמתו קרה לו שהרג 800 בפעם אחת, אך בחניתו לבדו המית 300.
מצודת דוד: הוא תחכמוני המוזכר בשמואל ב', וכאשר איש ירושלים יקרא בן ירושלים וירושלמי.
רש"י: בשמואל ב' כ"ג: תחכמוני הוא אביו, ויפה כוח האב מכוח הבן שכתוב שם על 800 גיבורי חלל בפעם אחת.
מלבי"ם: בשמואל מנה 3 גיבורים: עדינו העצני, אלעזר בן דודו האחוחי, שמה בן אגא, ופה מנה רק שנים? שם אמר על 800 חלל, ופה אמר 300?
הגבורה שיחס פה לאלעזר: היה שדה מלא שעורים, ושם אמר שהשדה היה מלא עדשים?
זה הדבר שדברנו בכל הספר, שעזרא לא בא להעתיק דברי ספרי הקודמים, שספר שמואל מצוי ביד כל אדם, רק בא לפרש דבריו ולהוסיף, ויתר הדברים הניח שהקורא בס' שמואל יראה אותו משם, ובס' שמואל (כג, ח) כתוב יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני על 800 חלל בפעם אחת, מבואר שהיה שמו עדינו העצני, לאחר שהרג 800 חלל לא נתבלבל מוחו ובשובו מן המלחמה ישב בשבת תחכמוני ללמד בתורה עם חכמים, ומצד זה היה ראש ל 3 הגיבורים מצד חוכמתו.
ועזרא ספר לנו חדשות, 1. שנקרא ג"כ ישבעם בן חכמוני, ע"ש חכמתו ישב – עם, בן – חכם, שמצד חוכמתו ישב בישיבה ללמד חכמה לעם.
וספר גבורתו, שפעם אחת הרג 300 חלל בפעם אחת ולא יגעה ידו, ומצד גבורתו לא היה ראש ל 3 הגיבורים, (כ) וגם אבשי היה מהגיבורים.
רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים רש"י: ראש הגיבורים. מצודת ציון: = שרים וגיבורים כמבחר שלישיו (שמות ט"ו).
הוּא עוֹרֵר, מצודת דוד: אחר שהרג 300 חלל בפעם אחת, ואז עורר את חניתו להילחם בם כאלו עתה התחיל להילחם (ובשמואל ב' משבחו באהבת החכמה עם הגבורה לומר אחר שהרג 800 חלל חזר לשבת בישיבת החכמה).
אֶת חֲנִיתוֹ, רש"י: כאשר נלחם לא היה חוזר מהמלחמה עד שהרג בחניתו 300 חלל, עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל, בְּפַעַם אֶחָת,
יב וְאַחֲרָיו, מצודת דוד: במעלה, אֶלְעָזָר, מלבי"ם: היה ג"כ ב 3 הגיבורים, ובשמואל (שם, ט – י) נזכר רק שהכה בפלשתים ועשה תשועה, ועזרא ספר שגם הוא הציל חלקה מלאה שעורים, וזה לא נזכר בשמואל, שם (יא) נזכר הגיבור ה 3 שמה, שהציל חלקת עדשים, וזה לא הזכיר עזרא כי זה נודע מס' שמואל, רק ספר שגם אלעזר הציל חלקת שעורים.
בֶּן דּוֹדוֹ, הָאֲחוֹחִי; הוּא, רלב"ג: קצר פה מלספר הגבורה שעשה ונשען על מה שנזכר בשמואל וזכר הגבורה שעשה שם. אך זכר הגבורה שם בלשון רבים. וידמה שפה נכללו 2 גבורות הנזכרות שם לאלעזר ולשמה.
שמה עמד בתוך החלקה להציל החלקה והכה הפלשתים אשר שם, ואלעזר הכה הפלשתים שנאספו שם למלחמה. ובזה האופן עזרו שניהם בהצלת החלקה.
בִּשְׁלוֹשָׁה הַגִּבֹּרִים, רש"י: נכלל בין 3 גיבורים. הוא אחד מהם ו 3 אלו גיבורים יותר משאר ל' ו 3 שנזכרו בסמוך, וכאן אינו מזכיר כי אם 2: ישבעם ואלעזר, ובשמואל ב' כ"ג מזכיר את השלישי דכתיב: ואחריו שמא בן אגא הררי (שם א').
מצודת דוד: היה אחד מ 3 גיבורים האמורים בשמואל ב' שהיו עם דוד בחרפם נפשם במלחמה עם פלשתים וגו', ולקצר סמך על מה שנאמר שם.
יג הוּא הָיָה עִם דָּוִיד בַּפַּס דַּמִּים, רש"י: שם מקום ובשמואל באפס דמים.
וְהַפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה, רש"י: נזדרזו להנקם מישראל ומאותם גיבורים שחרפו נפשם כמפורש בשמואל (ב' כג) בחרפם בפלשתים.
וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, מְלֵאָה שְׂעוֹרִים;
למה הצבאות יצאו לקרב באביב? לא רק בגלל הגשם, הבוץ, וחום הקיץ, אלא כי באביב, כל השדות היו מלאים ביבול בשל, והיה אוכל לחיילים, והם מנעו את בזיזת היבולים.
רש"י: רצו פלשתים לקוצרה ולהציתה באש. מצודת דוד: ובשמואל ב' נאמר עדשים כי באמת לא זו היא המלחמה כי שם נאמר ששמה הצילה, וְהָעָם נָסוּ, מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים,
יד וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילוּהָ, וַיַּכּוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים; וַיּוֹשַׁע ה', תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה
טו וַיֵּרְדוּ שְׁלוֹשָׁה מלבי"ם: אחר 3 הגיבורים ממדרגה הראשונה היו עוד 3 ממדרגה שניה, והיו ראש ל 30 גיבורים.
היה זה בעת נמשח דוד למלך, שעלו פלשתים עד עמק רפאים סמוך לירושלים ודוד הלך למערת עדולם והמצודה, סמוך לארץ פלשתים, כמ"ש (ש"ב ה, יז – כ).
בשמואל: ויבואו אל קציר שהיה בעת קציר, ופה הודיע שירדו (כי ההולך מירושלים לפלשתים, יורד) ובאו על הצור ששם המצודה והמערה.
מִן הַשְּׁלוֹשִׁים רֹאשׁ, רש"י: 3 אלו היו ראש לכל ה 30.
מצודת דוד: כ"א מה 3 היה ראש ל 30 גיבורים הנזכרים בשמואל ב' ונזכרים גם למטה אבל הוסיף עוד עליהם.
עַל הַצֻּר, אֶל דָּוִיד אֶל מְעָרַת, עֲדֻלָּם; וּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים,
טז וְדָוִיד, אָז בַּמְּצוּדָה; מצודת דוד: זה הצור אשר במערת עדולם.
וּנְצִיב פְּלִשְׁתִּים, רלב"ג: נציב פלשתים הוא המושל אשר שמו שם פלשתים, והיה בלתי אפשר ללכת לבור בית לחם אשר בשער אם לא ילכו שם דרך עמק רפאים שהיה שם מחנה פלשתים, מצודת ציון: הפקיד הממונה, אָז בְּבֵית לָחֶם,
רש"י: בית לחם כבר העמידו בה נציב. זה בתחילת מלכותו שעדיין פלשתים משלו בם, כך מצינו שלפני בא דוד היו מושלים על ישראל.
יז וַיִּתְאָו דָּוִיד,מצודת ציון: תאוה וחשק, וַיֹּאמַר: מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם, מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם, רש"י: זו עירו של דוד, דכתיב: ודוד בן ישי מבית הלחמי (שמואל א' יח)
לפי שהיה דוד תדיר רגיל באותן מים התאוה להם וכל מים וכל אויר שאדם רגיל בהם יפין לו ושאין רגיל בהם ניזוק,
מצודת דוד: לא צווה להביא מים, אלא כאומר: מי ייתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם, אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר,
יח וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, מצודת דוד: כאשר שמעו שהתאווה למים הלכו מעצמם לעשות נחת רוח לדוד ועברו דרך המחנה וכאלו בקעוה, לעשות בה דרך ללכת לבור המים של בית לחם.
וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר, רש"י: כשהפלשתים עמדו לפני הבור באו ג' גיבורי ישראל ובקעו ביניהם ושאבו על כרחם.
וַיִּשְׂאוּ, וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִיד; וְלֹא אָבָה דָוִיד לִשְׁתּוֹתָם, וַיְנַסֵּךְ אֹתָם לַה'. רש"י: בר קפרא אמר חג הסוכות היה ונסכן על המזבח.
יט וַיֹּאמֶר מצודת דוד: הסביר למה לא שתה מהם, ואמר חלילה, ר"ל חולין הוא לי לשתותם מחמת יראת ה'.
חָלִילָה לִּי מֵאֱלֹוקַי מֵעֲשׂוֹת זֹאת, הֲדַם, מצודת דוד: וכי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשות. כי הלא בסכנת נפשות הביאום, א"כ המים לדם יחשב.
הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶשְׁתֶּה מצודת דוד: וכי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשות כי הלא בסכנת נפשות הביאום א"כ המים לדם יחשב
בְנַפְשׁוֹתָם כִּי בְנַפְשׁוֹתָם הֱבִיאוּם, רש"י: מסרו עצמם להריגה על המים.
וְלֹא אָבָה, לִשְׁתּוֹתָם; אֵלֶּה עָשׂוּ, שְׁלֹשֶׁת הַגִּבּוֹרִים,
כ וְאַבְשַׁי מלבי"ם: מי היו הג' גבורים? הראש היה אַבְשַׁי: גם בשלשת הגיבורים מדרגה ראשונה היה לו שם, אחר שהוא ג"כ עורר את חניתו על 300 חלל כעדינו העצני.
אֲחִי יוֹאָב, רש"י: השם שהיה לו שגבורתו כנגד גבורות כולם וטעות היא. הוּא הָיָה רֹאשׁ הַשְּׁלוֹשָׁה, מצודת דוד: הראש ל 3 שבקעו למחנה להביא המים.
רש"י: לאותם 3 שבקעו למחנה פלשתים, ושאבו המים, ומה שאינו מזכיר את יואב עם הגיבורים לפי שאין כבודו למנותו עם אלו, כי הוא היה שר צבא ראש לכולם,
וְהוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ, מצודת דוד: על ההריגה בסמוך לה, היה עורר את חניתו להילחם עמהם כאלו עתה התחיל להילחם.
עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל; וְלוֹ שֵׁם, בַּשְּׁלוֹשָׁה,
מצודת דוד: היה מפורסם לגיבור בין 3 גבורים ראשונים, והם ישבעם ואלעזר, וגם הם עם כל גבורתם החשיבו גם את אבישי לגבור.
כא מִן הַשְּׁלוֹשָׁה בַשְּׁנַיִם נִכְבָּד, מלבי"ם: מהשלשה השנים שהיו במדרגה שניה, הוא היה הנכבד בהם, ועד ה 3 הראשונים לא בא למדרגתם.
וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר; רלב"ג: בספר שמואל כתוב מן ה 3 הכי נכבד, כי הוא היה מה 3, והיה לנכבד מהשנים הנשארים, והם ה 3 שהיו על 30. אך עד ה 3 גיבורים הנזכרים קודם לא בא כמו שבארנו בס' שמואל.
מצודת דוד: מבין 3 שואבי המים, הוא הנכבד מהם, ולזה היה להם לשר.
רש"י: הוא הנכבד ולא כאותם 3, כנגד ה 2 הייתה גבורתו, ולכלל גבורות ה 3 לא בא, וזה: וְעַד הַשְּׁלוֹשָׁה, לֹא בָא.
וְעַד הַשְּׁלוֹשָׁה, לֹא בָא, מצודת דוד: אבל לא בא למעלת השלשה הראשונים.
כב בְּנָיָה מלבי"ם: הגיבור השני היה בניה, בן איש חיל ורב פעלים, מעיר קבצאל בחלקת יהודה (יהושע טו, לא), והוא הראה ג' גבורות, א] שהכה 2 אריאל מואב, = גיבורי מואב. ב] הכה את הארי, שהיה בתוך בורו, וביום השלג, שאז יתגבר הארי יותר.
ג] הכה איש מצרי שהיה איש מדה גבוה 5 באמה, וביד המצרי הייתה חנית והוא הכהו בשבט.
בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַיִל, רש"י: דוגמא בן בלי-יעל, ובשמואל (ב' כ"ג) כתיב בן איש חי כי כן מנהג בני האדם כשרואים אדם זריז אומרים זה כולו חי.
רַב פְּעָלִים, רש"י: פעולות גבורה רבות עשה. מצודת דוד: פעל הרבה גבורות.
מִן קַבְצְאֵל; הוּא הִכָּה, אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב, רש"י: = גיבורים בעלי כוח, ארי גיבור. מצודת דוד: ע"פ תרגם יונתן: ע"ש גבורתו קראם אֲרִיאֵל שהיא מלה מורכבת מן ארי ומן אל שהוא ענין חוזק כמו ביד אל גוים (יחזקאל ל"א).
וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר, מצודת דוד: עם כי המקום דחוק להתחזק בו.
בְּיוֹם הַשָּׁלֶג, רש"י: ולא חשש מהצינה והקור, ויש אומרים ביום השלג כל השנה כולה אין הארי מסוכן יותר מיום השלג כשבא אדם נגדו זורק השלג ברגלו בין עיני האדם עד שלא יכול לראות והורגו.
מצודת דוד: למרות שטבע הארי להתחזק בזמן הקור, ומטבע האדם להימנע ממנו הפעולות החיוניות בתגבורת הקור עם כל זה התגבר עליו והכהו נפש
כג וְהוּא הִכָּה אֶת הָאִישׁ הַמִּצְרִי אִישׁ מִדָּה מצודת דוד: בעל מדה גדולה וכן אנשי מדות (במדבר י"ג).
חָמֵשׁ בָּאַמָּה, וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית כִּמְנוֹר אֹרְגִים, מצודת ציון: העץ העגול אשר האורג כורך עליו השתי, ובמשנה נקרא כובד (שבת ק"ג).מצודת דוד: בית יד החנית הייתה כמנור אורגים. רש"י: עץ שכורכים עליו הבגד.
וַיֵּרֶד אֵלָיו, בַּשָּׁבֶט; מצודת ציון: בשרביט, וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי, וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ,
כד אֵלֶּה, מצודת דוד: = הפועלים ההם, עָשָׂה, בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע; וְלוֹ שֵׁם,
בִּשְׁלוֹשָׁה הַגִּבֹּרִים, מצודת דוד: היה מפורסם לגבור בין 3 הגיבורים שואבי המים שהיו ראשי ה 30. ועם כל גבורתם החשיבו גם אותו לגבור אבל 3 הגיבורים הראשונים לא החשיבו אותו לגודל הגבורה אשר היה בהם.
כה מִן הַשְּׁלוֹשִׁים, מצודת דוד: האמורים בשמואל ב' ונזכרים למטה.
מלבי"ם: מצד הכבוד היה נכבד מכל 30 הגיבורים, כי היה ראש לסנהדרין, הגם שאל ה 3 הראשונים לא בא בגבורתו, ודוד שמהו פקיד על אנשי משמעתו.
הִנּוֹ נִכְבָּד הוּא, מצודת דוד: הוא היה נכבד מהם ולזה לא חישבוהו עמהם אבל לא בא למעלת 3 שואבי המים ראשי ה 30, ולזה לא חשבוהו עמם.
וְאֶל הַשְּׁלֹשָׁה, לֹא בָא; רש"י: לכלל גבורת השלשה לא בא לאותן ג' שמזכיר למעלה ולכן כתיב לא באלף.
וַיְשִׂימֵהוּ דָוִיד, עַל מִשְׁמַעְתּוֹ, מצודת דוד: להיות עמו לשמוע ולעשות כל אשר יצווה.
כו וְגִבּוֹרֵי, מלבי"ם: הגיבור ה 3 מן השלשה גיבורים השנים היה עשהאל, ושם אור עשהאל אחי יואב ב 30, דהיינו שגם שנחשב בין ה 6 גיבורים, לא היה אצל המלך תמיד כחמשה הראשונים.
ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי, חשבו פה עם גיבורי החילים וראש לכולם. ובשמואל חשב עוד גיבורים עד אוריה החתי.
פה סיים כל 37, ופרשתי שם שהם ל"ז עם ה 6 הראשונים, ופה חשב גם גיבורים אלה ומקצתם בשינוי שמותם, וי"ל שהי"ל 2 שמות, או שמתו בתוך כך ובאו אחרים תחתם וחשבם עזרא, ומאוריה ואילך מצא עזרא בס' דה"י עוד 16 גיבורים וחשבם.
הַחֲיָלִים: עֲשָׂהאֵל אֲחִי יוֹאָב, אֶלְחָנָן בֶּן דּוֹדוֹ מִבֵּית לָחֶם.
רלב"ג: נזכרו בשמות אחרים בספר שמואל קצת מהגיבורים הנזכרים פה ונזכרו פה גיבורים אחרים שלא נזכרו בשמואל והם נזכרים כלם אחר אוריה החתי.
כז שַׁמּוֹת, הַהֲרוֹרִי, חֶלֶץ, הַפְּלוֹנִי. כח עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי, אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתוֹתִי.
כט סִבְּכַי, הַחֻשָׁתִי, עִילַי, הָאֲחוֹחִי ל מַהְרַי, הַנְּטֹפָתִי, חֵלֶד בֶּן בַּעֲנָה, הַנְּטוֹפָתִי. לא אִיתַי בֶּן רִיבַי, מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן, בְּנָיָה, הַפִּרְעָתֹנִי.
לב חוּרַי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ, אֲבִיאֵל הָעַרְבָתִי. לג עַזְמָוֶת, הַבַּחֲרוּמִי, אֶלְיַחְבָּא, הַשַּׁעַלְבֹנִי.
לד בְּנֵי, הָשֵׁם הַגִּזוֹנִי, יוֹנָתָן בֶּן שָׁגֵה, הַהֲרָרִי. לה אֲחִיאָם בֶּן שָׂכָר הַהֲרָרִי, אֱלִיפַל בֶּן אוּר.
לו חֵפֶר, הַמְּכֵרָתִי, אֲחִיָּה, הַפְּלֹנִי. לז חֶצְרוֹ, הַכַּרְמְלִי, נַעֲרַי, בֶּן אֶזְבָּי. לח יוֹאֵל אֲחִי נָתָן, מִבְחָר בֶּן הַגְרִי.
לט צֶלֶק, הָעַמּוֹנִי; נַחְרַי, הַבֵּרֹתִי, נֹשֵׂא, כְּלֵי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, מצודת דוד: חזר הוא אל נחרי שהיה נושא כלי המלחמה של יואב.
מ עִירָא, הַיִּתְרִי, גָּרֵב, הַיִּתְרִי. מא אוּרִיָּה, הַחִתִּי, זָבָד, בֶּן אַחְלָי.
גיבורי דוד מעבר הירדן המזרחי ששמותיהם מופיעים להלן:
מב עֲדִינָא בֶן שִׁיזָא הָראוּבֵנִי, רֹאשׁ לָראוּבֵנִי וְעָלָיו מצודת דוד: = הסמוכים לו שְׁלֹשִׁים, רלב"ג: ואצלו 30. ונראה שלא הזכיר את כלם כי אחרי זה יש רק 14. מג חָנָן, בֶּן מַעֲכָה, וְיוֹשָׁפָט, הַמִּתְנִי. מד עֻזִּיָּא, הָעַשְׁתְּרָתִי; שָׁמָע, וִיעִיאֵל, בְּנֵי, חוֹתָם הָעֲרֹעֵרִי. מה יְדִיעֲאֵל, בֶּן שִׁמְרִי, וְיֹחָא אָחִיו, הַתִּיצִי.
מו אֱלִיאֵל, הַמַּחֲוִים, וִירִיבַי וְיוֹשַׁוְיָה, בְּנֵי אֶלְנָעַם; וְיִתְמָה, הַמּוֹאָבִי מז אֱלִיאֵל וְעוֹבֵד וְיַעֲשִׂיאֵל הַמְּצֹבָיָה.
