פרק כג א וְדָוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים וַיַּמְלֵךְ אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ עַל יִשְׂרָאֵל
מלבי"ם: דוד כבר המליך את שלמה כנזכר במלכים, ופה בא לספר מה עשה דוד לפני מותו אחר שהמליך את שלמה, סידר משמרות כהונה ולויה, ואח"כ צווה את שלמה ונאסף על עמיו.
ב וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם
ג וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמָעְלָה מלבי"ם: מאז יתחיל זמן עבודת הלוי כמ"ש בתורה: במדבר ד, ג.
וַיְהִי מִסְפָּרָם לְגֻלְגְּלֹתָם לִגְבָרִים, מצודת ציון: = לאנשים, שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה אָלֶף, רלב"ג: נדמה שלא הם עצמם מנו הגֻלְגְּלֹת.
ד מֵאֵלֶּה, מלבי"ם: דברי דוד, כמו שסיים (ה) "אשר עשיתי", ציווה איך יתחלקו לעבודתם. מצודת דוד: מאלו העמיד לנצח.
לְנַצֵּחַ, מצודת ציון: מלאכת השיר נקראת בלשון ניצוח כי דרך בעלי השיר לנצח זה את זה בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה.
עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה', מצודת דוד: בעת עבודת המזבח. רלב"ג: להתחזק במלאכת בית ה' .. על החצרות ועל הלשכות ועל טהרת כל קדש ומעשה עבודת בית האלוקים.
הם ינקו הבית וכל חלקיו וישמרוהו מהטומאה. ישמרו שהקדשים לא יטמאו.
ועל סולת המנחה שתהיה מנופה לפי מה שראוי. ולמדוד מה שיש למדוד לצורך העבודה בלח או ביבש. הכוהנים יעבדו בכל מה שצריך לעבודת בית ה'.
ומהם מנה שוטרים ושופטים 6000. כי משבט לוי היו מורי התורה, ולזה היו מהם סנהדרין גדולה וקטנה, ושפטו במקומות ישראל כי הם היו יותר ראויים.
עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף וְשֹׁטְרִים מצודת ציון: הנוגשים והכופים את דברי השופטים, וְשֹׁפְטִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים.
ה וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים רלב"ג: נשארו 4000 שוערים ו 4000 משוררים בכלים אשר עשיתי להלל. הנה דוד חידש שכלי זמר יהללו בהם את ה'. ובעת שהיו מהללים לה' היו מנגנים בהם.
שֹׁעֲרִים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מְהַלְלִים לַה' בַּכֵּלִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל. מצודת דוד: כי 24.000 האמורים במקרא שלפניו שרו בפה.
ו וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד מַחְלְקוֹת, מצודת דוד: = לחלקים, לִבְנֵי לֵוִי לְגֵרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי. את בני לוי חילק והם: גרשון וגו'.
ז לַגֵּרְשֻׁנִּי מצודת דוד: לגרשון היו 2 בנים: לַעְדָּן וְשִׁמְעִי.
ח בְּנֵי לַעְדָּן: הָרֹאשׁ-יְחִיאֵל וְזֵתָם וְיוֹאֵל שְׁלֹשָׁה.
מלבי"ם: לַעְדָּן, לדעת הרד"ק הוא לבני (הנזכר בתורה ולמעלה ו' ב'), וזו טעות, כי למעלה חישב מאב לבן, כמוכח: (שם כז – כח), והעקר שלַעְדָּן אינו לבני, רק 1 מבני לבני שמשם התחיל בית אב.
ט בְּנֵי שִׁמְעִי, מצודת דוד: אין זה שמעי בן גרשון כ"א אחד מבני לעדן ש 3 מבניו היו ראשי אבות. מלבי"ם: שִׁמְעִי הוא שמעי בן יחת בן לבני, הנזכר למעלה (שם פסוק כז – כח),
רלב"ג: נדמה ששִׁמְעִי מבני לעדן או מבני בניו, וקיצר זכרו פה ויורה על זה: שְׁלֹמִית וַחֲזִיאֵל וְהָרָן שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְלַעְדָּן. לגרשון היו 9 בתי אבות יחיאל אתם ויואל ושלומית וחזיאל והרן ויחת וזינא והנה 8. ויעוש ובריעה היו שניהם לבית אב אחד כי לא היו להם הרבה בנים.
י וּבְנֵי שִׁמְעִי, מצודת דוד: זהו בן גרשון, יַחַת זִינָא וִיעוּשׁ וּבְרִיעָה אֵלֶּה בְנֵי שִׁמְעִי אַרְבָּעָה,
יא וַיְהִי יַחַת הָרֹאשׁ מצודת דוד: היה בית אב הראשון בבני שמעי, וְזִיזָה הַשֵּׁנִי וִיעוּשׁ וּבְרִיעָה לֹא הִרְבּוּ בָנִים וַיִּהְיוּ לְבֵית אָב לִפְקֻדָּה אֶחָת.
מצודת ציון: ענין מנוי וגזברות.מלבי"ם: מגרשון היו 9 בית אב. מצודת דוד: מוסב על בית אב, ואמר שהיו לחבורה אחת וראש אחד להם.
יב בְּנֵי קְהָת עַמְרָם יִצְהָר חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל אַרְבָּעָה
יג בְּנֵי עַמְרָם מלבי"ם: אין לחשב מבְּנֵי עַמְרָם לשבט הלוי, רק משה לבדו, כי אהרן נבדל מן הלויים להיות קדש קדשים.
אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם לְהַקְטִיר לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד עוֹלָם, מלבי"ם:ברכת כהנים. מצודת דוד: = ברכת כהנים בנשיאת כפים.
יד וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹוקִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי. רלב"ג: כי שבט לוי היה קודש, ואהרן מקודש ממנו.
טו בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשׁוֹם וֶאֱלִיעֶזֶר טז בְּנֵי גֵרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל הָרֹאשׁ יז וַיִּהְיוּ בְנֵי
אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ וְלֹא הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים מלבי"ם: מ"ש לקמן (כו, כה) לאליעזר רחביה בנו וישעיה בנו, פי' בנו של רחביה: רבו.
שלומית מבני רחביה ואחיו, היו ממונים על כל אוצרות הקדשים שהקדישו לבהמ"ק, שהיו מטמונים גדולים והון עתק, ונמסרו רק לאנשים גדולי המעלה.
וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה,רלב"ג: רבו למעלה מהריבוי הרגיל והיו רבים מאד. מצודת דוד: נתרבו מאד.
יח בְּנֵי יִצְהָר שְׁלֹמִית הָרֹאשׁ יט בְּנֵי חֶבְרוֹן יְרִיָּהוּ הָרֹאשׁ אֲמַרְיָה הַשֵּׁנִי יַחֲזִיאֵל הַשְּׁלִישִׁי וִיקַמְעָם הָרְבִיעִי כ בְּנֵי עֻזִּיאֵל מִיכָה הָרֹאשׁ וְיִשִּׁיָּה הַשֵּׁנִי כא בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי בְּנֵי מַחְלִי אֶלְעָזָר וְקִישׁ
כב וַיָּמָת אֶלְעָזָר מלבי"ם: לשוהם היו 2 בנים: זכור ועברי, והם היו ראשי אבות. אחר שמת אלעזר בלא בנים, הם השלימו הכ"ד משמרות, שהיו 9 משמרות מגרשון ו 9 מקהת ו 6 ממררי.
וְלֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וַיִּשָּׂאוּם, מצודת דוד: נשאום לנשים, בְּנֵי קִישׁ אֲחֵיהֶם, רלב"ג: = קרוביהם. כג בְּנֵי מוּשִׁי מַחְלִי וְעֵדֶר וִירֵמוֹת שְׁלוֹשָׁה.
כד אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם מצודת דוד: לבני בית אבותיהם, אלו ראשי האבות לכל הפקודים שבהם.
רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִפְקוּדֵיהֶם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, מצודת דוד: המנויים במספר זיכרון שמותם לגלגלתם,
לְגֻלְגְּלֹתָם עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית ה מצודת דוד: המשוררים השוערים והממונים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה,
רלב"ג: בן 20 שנה ומעלה, ואף על פי שהתורה הגבילה מבן 30 שנה ומעלה ועד בן 50 שנה. לפי שזמנים אלו היו מוגבלים לעבודת משא, אך מעתה לא היה עוד ללוים לשאת את המשכן, כי הבית בירושלים יהיה מנוחתו עדי עד. לזה היו בדברי דוד האחרונים נספרים בני לוי מבן 20 שנה להיות מעמדם לשרת בני אהרן לעבודת בית ה' על החצרות ועל הלשכות ויתר העבודות שהזכיר פה.
מלבי"ם: דוד הקדים להם זמן החינוך מבן 20, כי פירש שמה שאמרה תורה: בן 30 זה רק במדבר, שהיה שם משא בכתף וצריך בעלי כוח, ובן 30 לכוח, אבל אחר שהניח ה' לעמו, ואין ללוים לשאת את המשכן, א"צ שיהיה בן 30.
כה כִּי אָמַר דָּוִיד מצודת דוד: נתן טעם למה מנה דוד מבן 20, הלא התורה אמרה מבן 30? כי אמר דוד: הֵנִיחַ ה' אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ, עד עולם ולא יזוז עוד משם, וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד לְעוֹלָם,
כו וְגַם לַלְוִיִּם אֵין לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו מצודת דוד: הלויים לא נושאים את המשכן ממקום למקום כפי שנשאו עד עתה, ועתה צריכים לשיר, ודי בבן 20, כי לעבודה בכתף הוצרך ל 30 למלאות הכוח, ולא לשיר.
לַעֲבֹדָתוֹ, מצודת דוד: כלים העשויים לעבודת המשכן.
כז כִּי בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרוֹנִים מצודת דוד: אף שבדברי דוד עצמו נאמר למעלה מבן 30, זה כי בדברי דוד האחרונים הם ספורים מבן 20 אבל בראשונה לא עלתה זאת על דעתו ורצה למנותם כמ"ש בתורה מבן 30.
הֵמָּה מִסְפַּר בְּנֵי לֵוִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה, מלבי"ם: אמר דוד: ויספרו הלויים מבן 30? השיב: אח"ז צווה דוד לספרם מבן 20.
רש"י: מספר בני לוי מבן 20 שנה ומעלה. כלומר אז תיקן דוד משמרות אלו, וכשיבא שלמה בנו שיהיו מוכנים לו.
כח כִּי מַעֲמָדָם מלבי"ם: היה צריך בעבודות רבות, והלויים מבן 30 לא הספיקו, נתנו עבודות שאינם עקריים לפחותים מבן 30, והשיר והשוער וכדומה ללוים שהם מבן 30.
מצודת דוד: הואיל והיה מעמדם תחת יד בְּנֵי אַהֲרֹן, א"כ די בבן 20.
לְיַד בְּנֵי אַהֲרֹן לַעֲבֹודַת בֵּית ה' עַל הַחֲצֵרוֹת, מצודת דוד: יפרש מהו עבודת בית ה'? ואמר: שיהיו ממונים על החצרות וגו'.
וְעַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל טָהֳרַת מלבי"ם: לטהר את הטומאה שנמצאה בקדש, כמ"ש (לקמן דה"י ב' כט, טז) ויקבלו הלויים להוציא לנחל קדרון, ופי' על החצרות וטהרת כלי קדש של החצרות והלשכות, כי טומאה הנמצא במקדש מצוה בכוהנים להוציאה, כמבואר בסוף עירובין.
מצודת דוד: לשמור טהרת דברים הקדושים שלא יטמאו. לְכָל קֹדֶשׁ,רש"י: אם יטמא הבית וכליו, יהיו הם ממונים לטהרו שכן מצינו בחזקיהו כדכתיב (לקמן ב' כ"ט) ויקבלו הלויים להוציא לנחל קדרון חוצה. וכתיב: ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וגו, וּמַעֲשֵׂה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים, מצודת דוד: ושאר מעשה עבודת וגו'.
כט וּלְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת מלבי"ם: כמ"ש למעלה (ט, לב): ולסולת למנחה. (שם כט): ולמחבת ולמורבכת. (שם לא). מצודת ציון: "מַּעֲרֶכֶת, = עריכה וסדור. מצודת דוד: לֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת, להכין לחם הפנים וסולת למנחת הסולת.
וּלְסֹלֶת לְמִנְחָה וְלִרְקִיקֵי הַמַּצּוֹת מצודת ציון: מחוררות, דקות. מצודת דוד: הם מיני מנחות האמורים בתורה.
וְלַמַּחֲבַת מצודת ציון: מנחה מעשה מחבת. וְלַמֻּרְבָּכֶת מצודת ציון: = חליטה ברותחין. וּלְכָל מְשׂוּרָה
וּמִדָּה, מצודת ציון: היא מדת הלחות, כמו במידה במשקל ובמשורה (שם יט). מצודת דוד: להיות ממונים על מדות הלח והיבש הנצרכים בעזרה.
ל וְלַעֲמֹד בַּבֹּקֶר מלבי"ם: לשיר, ולזה היה צריך לוים מבן 30 ומעלה, מצודת דוד: לשורר בעת הקרבת התמידין, בַּבֹּקֶר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה' וְכֵן לָעָרֶב.
לא וּלְכֹל הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה' מלבי"ם: השיר שהיו אומרים בעת העלאת עולת צבור. מצודת דוד: להודות ולהלל בכל זמן העלאת עולות לה'.
לַשַּׁבָּתוֹת לֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים, מצודת דוד: הם עולות המוספים.
רש"י: הם יהיו ממונים על הלשכות וגם על לשכת בית הטלאים והקורבנות שם והם יביאו אל הכוהנים תמיד בכל יום במספר מה שצריכים בכל יום בין בחול בין בשבתות ובחדשים ובמועדים שמוסיפים על התמיד, כל אלה יביאו במספר כמשפט. מסייעים גם לכוהנים להפשיט הזבח. וכן מצינו בחזקיהו רק הכוהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל העולות ויחזקום אחיהם הלויים.
בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי ה', מצודת דוד: עולות הבאות במספר קבוע כמשפט התורה שעל ישראל להקריב תמיד לפני ה' ולא יעברו.
לב וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד מצודת דוד: ישמרו את משמרת האהל לבל יקרב איש זר, וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ מצודת דוד: דברים מקודשים.
וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲחֵיהֶם לַעֲבֹדַת בֵּית ה'.מצודת דוד: לסייע להם במה שצריך לעבודת בית ה' כהפשטת עור העולה, וכדומה.