"לאה אמנו – בונה את בית ישראל, רחל עקרה, = עיקר הבית". פרק ל ביום ב' של ראש השנה קוראים בסוף ההפטרה על רחל שהייתה עקרה, ונפקדה בבן.
חייה היו עצובים: אהבה, קנאה, עקרות וסבל! כל אלו היו בחייה של רחל אמנו. יעקב אהב אותה, אבל היא סבלה מעקרות מתמשכת, ונפטרה בעת הולדת בנה השני.
החלומות שלה לא מיהרו להתגשם: חיכתה הרבה זמן עד שזכתה להינשא ליעקב, וכשנשא אותה, הייתה צריכה להתחלק בו עם אחותה, ולהסתפק במחצית החיים עם האיש שאהבה ואהב אותה.
הייתה בת 22 שנה כשנשאה ליעקב. הייתה בת 32 כשילדה את יוסף,
10 שנים חיכתה לבן הראשון.
כשבא הבן השני לא זכתה ליהנות ממנו. נפטרה צעירה ביום י"א חשון: בגיל 36 נפטרה.
נאלצה להאבק על כל מה שהשיגה והפסידה בחייה:
1. נאלצה להיות אשתו השניה של יעקב, כי קודם הוא ניתן במירמה לאחותה,
2. לראות את אחותה והשפחות יולדות ילדים רבים ליעקב, בעוד היא עקרה,
3. במו ידיה גרמה למותה, כשגנבה את התרפים, ויעקב בלי משים קילל את הגנב שימות.
רחל הייתה ותרנית: 1. ויתרה על יעקב למען אחותה, 2. גילתה לאחותה הסימנים, 3. ולכן נידחו נישואיה ליעקב.
הייתה דמות מחכה סבלנית:
1. חיכתה שיעקב ישא גם אותה לאישה,
2. חכתה כעקרה לבן, בעוד אחותה, וגם 2 השפחות ילדו ילד אחרי ילד ליעקב.
3. חכתה גם לבן שני: יֹסֵף ה' לִי, בֵּן אַחֵר. כשהגיעה למטרה אחת, נוכחה לגלות שמטרה רמה יותר נחסמה בפניה.
הטרגדיה של לאה שנכספה לאהבת בעלה יותר מששמחה בילדיה.
הטרגדיה של רחל שנכספה לילדים, יותר ממה ששמחה באהבת בעלה.
עקרה: תמיד הנשים אינן משלימות עם העקרות, ואילו הגברים לרוב משלימים עם רוע הגזרה. אישה נזכרת לעד בצאצאיה. 4 חשובים כמת: מצורע, סומא, עני ומי שאין לו בנים.
חרפה: עקרות נחשבה מאז ומתמיד, ולפעמים עד ימינו, כחרפה. לא לחינם קראה רחל לבנה, שנולד לאחר שנים רבות: יוסף, והסבירה: אָסַף אֱלֹוקִים אֶת חֶרְפָּתִי.
פריון מציין בכירות: כמו שיעקב נאבק עם אחיו על הבכורה, כך רחל נאבקה עם אחותה על הבכורה. ילדים העלו את מעמד האישה, מאז ועד היום. הקשר שנוצר בין רחל ליעקב, היה כאילו עקר.
"והיו לבשר אחד" =
| רמב"ן הסביר שהזוג נעשה לבשר אחד ע"י האהבה. | רש"י אמר שהזוג נעשה לבשר אחד ע"י הילד שמולידים. |
| פרושו של הרמב"ן נכון לגבי רחל, | פרושו של רש"י נכון לגבי לאה. |
שתי האחיות, רחל ולאה, ידעו מה הוא יעוד בית אברהם, יצחק ויעקב. ואיך יתגשם יעוד זה, ללא שלשלת של בנים ובני בנים? לכן השתדלו כ"כ ללדת.
לאה הייתה מוכנה לשאת את כל הבזיונות והסבל ובלבד שתמלא את בית לבעלה בבנים. בעל מתוסכל ושתי נשים מתוסכלות: לאה אהבה את יעקב, והוא התעלם מהאוהבת, לכן לאה נאבקה כדי להרגיש אהובה.
מי שאין לו בנים חשוב כמת. רחל הנאהבת נאבקה ללדת בן. יבמות: (א"ר) ר' יצחק: "מפני מה היו אבותינו עקרים? מפני שהקב"ה מתאווה לפילתן של צדיקים."
אדם חייב לראות בקושי הנקרה בדרכו כלי עזר לתפילה.
עקרה: א וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא (מנין לומדים שנשים קנאיות? (בראשית רבה מה ד"ה ותאמר שרי). מרחל, שנאמר "ותקנא רחל", (ל 1).
רחל נתנה את הסימנים לאחותה, אך הקנאה בילדים שאחותה ילדה, גרמו לה יאוש. אהבת יעקב לא שימשה כתחליף לכיסופיה לילד.
וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ: רחל התקנאה בדרגתה הרוחנית הגבוהה של אחותה, הרב אבינרי. "אילולי שהיא צדקת יותר ממני, לא הייתה יולדת".
רש"י: "קנאה במעשיה הטובים, אמרה: לולי שצדיקה ממני לא זכתה בבנים.
אוה"ח: רחל קנאה בלאה בגלל שהייתה אחותה, והיה ראוי שללאה יהיה אותו מזג ואותן תכונות כמו אצל רחל, ובכ"ז לאה ילדה ורחל לא.
בַּאֲחֹתָהּ; רחל חשבה שבגלל אהבתו, יעקב ישתתף בצערה. יתכן שלא השתוקקה כל כך לילדים, כמו שהשתוקקה ללדת בנים ליעקב, כמו שאחותה יולדת לו.
מצוקת רחל הקשה זועקת מהפסוק: (בראשית לא, א), וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.
אונקלוס: הָבָה לִּי בָנִים הכוונה היא לנתינה של ממש. רחל התקוממה, וביקשה שיעקב יכיר בצורכה האמיתי: בנים. חסרו לרחל בנים כדי שהקשר איתו יהפך לנצחי. רחל מרוב אהבה החליפה את ה' בבעלה.
וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: רש"י: מֵתָה זה תואר ולא פועל.
רשב"ם: מֵתָה, זה פועל וכוונתה של רחל הייתה שהיא תמות אם לא תזכה לבנים.
ספורנו: מֵתָה,אין הכוונה למיתה ממש, אל הכוונה היא למעין התנוונות.
רחל וחנה: צערה והרגשת החסר של חנה היה מופנה כלפי עצמה, ושל רחל כלפי בעלה.
לפי המדרש רחל כעסה על יעקב, שכן גם לאברהם היה את ישמעאל ובכל זאת התפלל עבור שרה, (בראשית רבה א 4). ובאה בטענה אליו.
רש"י: רחל תבעה שיעקב יתפלל עליה כמו שיצחק התפלל על רבקה. יעקב ענה לרחל שאין המקרים דומים, שהרי ליצחק לא היו כלל בנים ולכן הוא התפלל ואילו לו, ליעקב, יש בנים, וסימן הדבר שהיא, רחל, היא שצריכה להתפלל.
למרבה ההפתעה יעקב הגיב לפניית רחל בקשיחות רבה: ב וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹוקִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי בָטֶן?"
תגובתו הכועסת של יעקב לתחינותיה של רחל, נראית תמוהה. הרי יעקב עבד בשבילה 7 שנים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ, ועוד 7 שנים.
אך יעקב לא ניסה להתמקח כאברהם או להתפלל כיצחק אביו. הפעם היחידה שבה יעקב גער במישהו, היה דווקא באשתו האהובה.
יעקב ואלקנה: יעקב ענה בגסות לעומת אלקנה שענה לחנה ברוך בסבלנות ואורך רוח. אלקנה אמר לאשתו העקרה: "הלא אני טוב לך משבעה בנים". יעקב לא אמר אף פעם לרחל דבר דומה.
למה יעקב ענה לה בגסות? 1. אולי מתוך תסכול, כי בקשה ממנו ילדים שלא יכל לתת לה. 2. אולי כיוון שצדקה, הוא התבייש וענה לה בגסות.
3. אוה"ח: וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: יעקב כעס על כך שרחל הוציאה מפיה דבר קללה, וצדיקים, גם במקרה כזה, הדבר עושה רושם.
יעקב אולי התכוון להגיד לה:
1. את ויתרת עלי בליל הכלולות למען לא תתגנה אחותך. את ראויה להערכה, אך קבלי אחריות על מה שעשית. את אפשרת לה ללדת ראשונה, ואת נשארת בתפקיד "אישה".
רחל ה"אישה" נאבקה עכשיו כדי להיות גם "חווה" = יולדת.
2. תפס אשתו בצערה: מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי בָטֶן יעקב האשים את רחל בעקרות שלה: ה' מנע רק ממך ילדים ואילו ממני לא מנע, ונתן לי ילדים עם לאה, עם בלהה ועם זלפה. לאבי לא היו בנים, ואילו לי יש בנים מנשי האחרות (בראשית רבא עא,ז).
3. העקרות, עונש מה': לעיתים קרובות נחשבה עקרות כעונש, ומי שרצה להסיר מעליו את העונש, התפלל. יעקב: תפילתי לא תועיל לך. חסרונך הוא מקור כוחך.
בשל מצוקתך התפילה שלך תהיה בעלת משמעות יותר משלי. יעקב ביקש להעביר לרחל מסר דתי, עליך להתפלל לה' כדי לקבל בנים ולא לבקש אותם ממני.
4. ר' יצחק עראמה בספרו עקדת יצחק", הסביר את כעסו של יעקב על רחל, על שהיא חשבה שבאין לה בנים, אין לה זכות קיום.
יעקב כעס על שרחל אינה מכירה בערכה גם בהעדר בנים. כל אשה חייבת להגשים את יעודה כצלם אלוקים ולהגיע למימוש עצמי בעולם, גם בהעדר ילדים.
ספורנו: יעקב כעס על שרחל ביקשה ממנו במקום שהיא תתפלל ותבקש בן מה'. יעקב לא זכר את אהבתו לרחל כי חס על כבוד ה'.
אונקלוס: לא ממני את צריכה, רחל, לבקש בנים, אלא מה'.
מדה כנגד מדה: אמר לו ה': כך עונים את המעיקות? חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה (כשהאחים ירדו למצרים) (בראשית רבא ע"א ז-ט) בניך, בני לאה, יהיו נתונים לחסדי בנה יוסף. "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהינה. השתחוות האחים ליוסף – עונש ליעקב.
רמב"ן: א. יעקב חטא בכך שלא נענה לרחל ולכן הענישו ה' שבניו יעמדו לפני בני רחל. ב. כוונת רחל הייתה שיעקב יתפלל עליה, וילבש שק ויתענה עד שה' ייתן לה בנים, ולכן השתמשה בלשון דרמטית שאם לא תזכה לבנים, תמות, ויעקב ענה לה שהוא אינו במקום ה' והבעיה שהיא לא זכתה לבנים, אך הוא כן זכה לבנים, ורצה בכך יעקב להכלים את רחל, וכאשר רחל ראתה שלא תוכל להסתמך על תפילת יעקב, חזרה והתפללה בעצמה.
ג. יעקב התפלל עוד קודם על רחל, אך רחל טענה שאינו נופל מיצחק ולכן עליו לדאוג שיהיו לה בנים. יעקב כעס שתפילת יצחק נענתה כי היה צדיק אך ממנה נמנע פרי בטן.
יוסף תיקן את השגיאה של אביו: כאשר באו האחים למצרים וחששו מנקמת יוסף, הוא ענה להם באמפטיה: "הֲתַחַת אֱלֹוקִים אָנֹכִי"? לא כמו יעקב שגער בקשיחות ברחל, "הֲתַחַת אֱלֹוקִים אָנֹכִי"?
רחל אמרה: "מֵתָה אָנֹכִי", ויוסף אמר: "להחיות עם רב".
אבן עזרא: נראה שיעקב התפלל אך עוד לא הגיע הזמן שתישמע תפילתו.
ג וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בלהה: בא אליה. (גרסיאל מ, מדרשי שמות 145). בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי, מִמֶּנָּה.
גַם: מהו ה"גם" בדברי רחל? אמר יעקב לרחל: "זקנתי הכניסה צרתה לביתה, אמרה לו: "אם הדבר הזה מעכב, הנה אמתי, ואבנה גַם אני ממנה כשרה". אך לא זכרה שהגר זלזלה בשרי לאחר שהרתה. אונקלוס. רחל היא זו שתגדל את הילד.
יעקב אמר לרחל: "שרי לא רק אמרה אלא גם עשתה, מיד: וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה,"
למה נתנה רחל ליעקב את בלהה? לכל האמהות היה, "ה" בשמן, חוץ מרחל. לבלהה היו 2 "ה" "אבנה גם אני ממנה", מה- "ה" העודפת של בלהה. (מדרש רבא).
ד וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ, לְאִשָּׁה; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, יַעֲקֹב.
אוה"ח: מעתה בלהה לא שפחה, ונחשבה לאשת יעקב לכל דבר ובניה בני חורין.
ה וַתַּהַר בִּלְהָה, וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. ו וַתֹּאמֶר רָחֵל, דָּנַנִּי אֱלֹוקִים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן לִי בֵּן;
רש"י: דָּנַנִּי אֱלֹוקִים, ה' דן אותי וזיכה אותי בזה שבלהה ילדה בן ודן אותי וחייב אותי בכך שאני עצמי לא ילדתי בן.
עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, דָּן. ז וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד, בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל: בֵּן שֵׁנִי, לְיַעֲקֹב. ח וַתֹּאמֶר רָחֵל, נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי,
ספורנו: עִם אֲחֹתִי, שניהן הכניסו צרות להתחתן עם יעקב. גַּם יָכֹלְתִּי; (גם יעקב נאבק "עם אלוקים ועם אנשים" ויוכל). וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, נַפְתָּלִי.
רש"י: נַפְתָּלִי, מלשון חיבור, כי רחל רצתה להתחבר לאחותה, וכמו שהיו ללאה בנים, גם היא רצתה בנים. ב. נַפְתָּלִי, התעקשות ולהפציר לה' שתהיה שווה לאחותה.
אבן עזרא: נַפְתָּלִי, מאבק שנאבקים כדי להפיל אחד את השני. נאבקתי עם אחותי כדי שגם אני אלד בן.
וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת: לאה הייתה הוולדנית בנשות יעקב, אך רק עליה נאמר וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת. אבן עזרא: בשעת הולדת יהודה, אמרה לאה שהיא כבר ילדה מספיק ילדים, ולכן ה' גרם לכך שהיא וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת בינתיים.
וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה, (כט 24.
לאה רצתה להמשיך ולהבנות: וַתֵּרֶא לֵאָה, כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת, וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ, וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה, (ל).
רמב"ן: הרי היו ללאה בנים מיעקב, ולמה שלאה תחתן את יעקב עם שפחתה?
א. ידעה שיעקב עתיד להוליד 12 שבטים, ורצתה שרוב הבנים יהיו ממנה או משפחתה. ב. יעקב רצה להתחתן עם כמה שיותר נשים כדי שיהיו לו כמה שיותר בנים. לכן, במקום שיעקב יתחתן עם אישה נכרית, רצתה לאה שיעקב יתחתן עם שפחתה.
חוסר תקשורת: גם שרה נתנה את הגר לבעלה כדי להבנות ממנה, אבל לאה אפילו לא פנתה ליעקב, אלא לקחה את שפחתה, ונתנה אותה ליעקב, (בין שרה והגר, וחנה ופנינה אין דבור).
ל 10 וַתֵּלֶד, זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן.
רש"י: אצל זלפה לא כתוב וַתַּהַר, כי הייתה הצעירה מכולן ולכן ההיריון לא היה ניכר בה. לבן נתן לבת הגדולה שלו, לאה, את השפחה הקטנה, זלפה כדי להטעות את יעקב.
יא וַתֹּאמֶר לֵאָה, בָּא גָד; וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ, גָּד. לאה נתנה את השמות גם לבני זלפה.
רש"י: גָד מלשון חיתוך, שנולד מהול. ב. גָּד לשון בגידה, שיעקב בגד בה, כשהתחתן עם אישה נוספת, ולכן המילה מופיעה במילה אחת.
רשב"ם: לא ייתכן לפרש גָד מלשון גדוד, שהרי בגדוד המילה היא כפולה.
ספורנו: גָד בא במקרה, ולאה אמרה שלא התכוונה ששפחתה תוליד ליעקב בנים, אלא רק בגלל שהיא עצרה מלדת, היא נתנה את שפחתה ליעקב.
יב וַתֵּלֶד, זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה, בֵּן שֵׁנִי, לְיַעֲקֹב. יעקב ילד עם זלפה 2 בנים.
יג וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי, כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת; וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ, אָשֵׁר, (בראשית ל). בני זלפה חיזקו את הקשר בין לאה ובין יעקב. בצפיה לבנים הכניס רחל ולאה 2 צרות לביתן.
2 האחיות נכספו כל ימיהן לבנים, למרות שלא הראו שמחה משנולדו.
לאה נתנה לבניה שמות המסמלים את כיסופיה לאהבת בעלה.
רחל כשנתנה שמות, התייחסה אל ה' או אל אחותה ולא אל בעלה.
תשוקה ונחישות של רחל לבן: בקשה ילד תמורת בעל: רחל הראתה בוויתור זה שתמורת ילד היא מוכנה לותר על לילה עם בעלה האוהב אותה כל כך.
נחישות לאה להשיג את תשומת לבו של בעלה: החלפת הדודאים ביעקב מראה על קשר של אהבה, התקשרות, מעורבות מצד לאה לבעלה, ועל נחישותה של לאה להשיג את לב בעלה, נחישות ללא פחד.
הדודאים: לא יד הדודאים: וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן: לפי המדרש ראובן היה אז בן 4. לפי גרוסמן י. בן 5, לפי רד"ק בן 7. בִּימֵי קְצִיר חִטִּים,
רש"י: להגיד שבחן של השבטים שהיה זה בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, וראובן לא לקח חיטים שקצרו, אלא דוּדָאִים שאין אדם מקפיד עליהם.
וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, סיפור הדודאים הוא ספור: 1. מאבקן של נשות יעקב על אהבת אישן ועל פרי בטן. לרחל הייתה אהבת בעל אך היא לא הסתפקה בכך ורצתה בנים, וקיוותה שיעקב, יספק את תשוקתה לבנים.
ואילו ללאה היו בנים, אך היא רצתה את אהבת יעקב ושיראה בה חברה ובת זוג ולא רק מספקת בנים.
סיפור הדודאים הוא גם סיפור: 2. מאבקם של בני יעקב על קבלת הבכורה. בהמשך הסיפור פעלו ראובן, שמעון, לוי יהודה ויוסף, להשיג הכרה בבכורתם.
מעמד ראובן: ראובן היה בכור לאביו, אך וודאי זכר, ש-
1. יצחק הצעיר נבחר על פני ישמעאל,
2. יעקב הצעיר נבחר על פני עשו.
חשש שמא גם בן רחל, יבחר על פניו, ולכן גם 1. מתוך דאגה לעתידו, 2. וגם מאהבת אמו פעל כדי לחזק את מעמדה. כאשר מעמד אמו יתחזק, יתחזק גם מעמדו.
ראובן ביקש לעזור לאמו במאבקה על מיקומה בלב יעקב. בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה,
אבן עזרא: דוּדָאִים אלה עשבים בדמות אדם שהיה להם ריח טוב.
רשב"ם: היו אלה דודאי תאנים.
רמב"ן: שורשי העשב מועילים להריון ואילו העשב עצמו יש לו ריח טוב, לאה רצתה, לבשם את יצועי יעקב. גם רחל רצתה לבשם את יצועי יעקב בריח טוב של דודאים. וייתכן שהדודאים מוסיפים תאווה לנשים.
מהם? 1. "עת דודים", לדודאים יש כוח לעורר חשק. "הדודאים מוסיפים אהבה", (ספורנו). הריח יכול להגביר אהבה בין גבר לאשתו (רמב"ן), ריחן מביא תאווה (המדרש).
2. פריון והריון: דודאים מועילים להריון, ומגדילים את הפריון (רד"ק, רמב"ן ורלב"ג).
וַיָּבֵא אֹתָם, אֶל לֵאָה אִמּוֹ, הביא לה את הדודאים כדי להגביר את חשיבותה, בעיני יעקב אביו, וכדי לחזק מעמדו.
דאגה לאמו: כשראובן נולד, קראה לו אמו: רְאוּבֵן – כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי. ראובן הטמיע את כאבה והזדהה עם צער אמו.
1. ראה ראובן שאמו מצטערת על שעמדה מלדת", (ספורנו).
2. כבר שהיה קטן הרגיש שאמו מורחקת מאביו. האוהל שלה היה מלא בילדים אבל היה חסר בו הגבר.
יחסי ראובן ואמו: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, וַיָּבֵא אֹתָם, אֶל לֵאָה אִמּוֹ: הבן "הביא לאמו" ולא "נתן לאמו", העניקם מתנה לאמו. להודיעך עד היכן היה כבוד אם עליו, שלא טעמם, עד שהביאם אל אמו, (בראשית רבא).
תְּנִי נָא לִי, מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. וַתֹּאמֶר וַתֹּאמֶר לָהּ, הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי.. תַּחַת, דּוּדָאֵי בְנֵךְ .. שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי", מודגשת המלה "בן", (גרוסמן י,. ).
למה רחל בקשה דודאים?
1. רחל חשקה בבנים, ובקשה מהדודאים כי האמינה שהם סגולה לפריון.
2. מפרשת הדואים נראה שרחל רצתה שגם ילד שלה יביא הביתה מפרי הישגיו, כמו שראובן הביא לאמו מה שליקט.
"מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ" = רחל הרגישה מקופחת. רחל חשבה שגם בעלה וגם אחותה לא חשים את עוצמת כאב עקרותה. רחל חשבה שלאה אינה מקריבה קורבן גדול בנתינת הדודאים, שכן ראובן קטף אותם בעצמו, וזכה בהם מן ההפקר.
טו וַתֹּאמֶר לָהּ, הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי, והרי לאה לקחה את יעקב מרחל ולא להפך?
ספורנו: לאה טענה שרחל לא הייתה צריכה להסכים להנשא ליעקב אחרי שנישא ללאה.
אוה"ח: יעקב הפלה את רחל לטובה, כי הוא עבד בשביל רחל וכל מה שהיה מחויב ללאה נתן לה, אך לא מעבר לכך.
"הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי"? רד"ק הדגיש את תחושת הקיפוח של לאה. לאה ביטאה בכך את אהבתה העמוקה והמחויבת לבעלה.
והרי לאה לקחה את יעקב מרחל בעורמה ולא להפך, הרי רחל עשתה אתה חסד וויתרה לה על הסימנים במסירות נפש אדירה. איך לאה מאשימה אותה עכשיו בגניבת בעלה?
לאה חשבה שיעקב הוא בעלה, כמו של אחותה, אך הוא השתכן באהל רחל באופן קבוע, לאה הרגישה שהיא תובעת את מה שמגיע לה כאחת מ- 4 נשות יעקב.
לאה הייתה מוכנה לתת מהדודאים, בתנאי שיעקב יהיה אתה באותו לילה, כי האמינה שרחל לקחה את יעקב מנשותיו האחרות,
לאה הרגישה מקופחת: יעקב שהה תדיר אצל רחל. כאשר רחל ביקשה ממנה מעט מדודאי בנה, התפרצה לאה, והתפרצותה מעידה על הרגשת הקיפוח שלה, ועל כאבה על שלא זכתה לאהבת בעלה. "כי אישי הוא כמו אישך", (רדק).
To love is nothing, To be loved is thmthing, To love and To be loved is everything.
לאה הרגישה שרחל גזלה את כל האהבה מיעקב ואמרה במרירות: הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?
1. כאילו רק את אשתו ואני האמה.. עשית עצמך גברת ולקחת גם את דודאי בני, (רמב"ן).
2. "שלא היה לך להסכים שתהיי את צרתי"…. שיעקב נישא לרחל, כשהיה כבר נשוי ללאה, (ספורנו).
3. לבו נמשך אחריך: "אמרה לאה לרחל: לא דייך שלקחת את אישי, שלבו נמשך אחריך.
4. הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת (לב) אִישִׁי, בעלי היה תחילה, ואת נכנסת ונעשית לי צרה. רחל היא אשתו השנייה של יעקב ולאה באה אליה בתלונה על שהסכימה להינשא לו, (שכל טוב).
5. רחל, הייתה בחורה ממנה: בראות יעקב שלאה עמדה מלדת, סבר שפסקה לגמרי, ומיעט לבוא אליה, והיה מייחד שכיבתו אצל רחל, שהייתה בחורה ממנה, והייתה מצפה שתהרה, (אברבנאל).
6. לפיס את דעת רחל: בעבור שלא היו בנים לרחל, היה יעקב שוהה איתה, כדי להפיס את דעתה, (רד"ק).
גרסה אחרת: אולי לאה לא ידעה כלל שניתנה ליעקב במקום רחל, וכי אחותה נתנה לה את הסימנים, שיעקב נתן לה, כדי שלבן לא ירמה אותו, וסברה שיעקב חשש מאביה הרמאי, שיחתן אותו עם נערה אחרת, לכן התפלאה איך אחותה מבקשת מהדודאים שנועדו לנחם את לאה ממעשי רחל אחותה (הרב נויגרשל).
רחל יכלה לנצל את ההזדמנות ולספר ללאה שהיא קיבלה את יעקב בזכות הוויתור שלה עצמה, אך מכיוון שהיא התאפקה בצורה מדהימה ושתקה (הרב נויגרשל), ה' שמע לבסוף לצרתה והיא זכתה ל- 2 בנים.
שמע הקב"ה תפילתם ונפקדה רחל: ואותו יום ראש השנה היה, יום בו מלך המשפט יושב בדין, (אגדות היהודים).
חנה ומיכל: שתי העקרות העיקריות המתוארות בתנ"ך לאחר רחל, הן חנה ומיכל ושתיהן מצאצאיה של רחל. חנה מאפרת ומיכל מימין. בניגוד לפנינה שהכעיסה את חנה, רחל הייתה נדיבה כלפי בעלה ואחותה: לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה.
"וַתֹּאמֶר רָחֵל, לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, תַּחַת, דּוּדָאֵי בְנֵךְ".
גם רחל הבינה שהיא האהובה המרכזית בלב יעקב, לכן היא לא ענתה על: קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי" אלא ענתה: (לשון שבועה) "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה". (ל, יד).
דעה אחרת: ענתה רחל ללאה: "לא אישך הוא, אלא אישי, ובעבורי בא מבאר שבע, ועל ידי שמסרתי לך את הסימנים נעשה אישך", (מדרש אגדה).
יעקב פגש ראשונה את רחל ורצה בה מיד. רחל הקריבה את אהבתה ליעקב למען אחותה וטענה: איני ראויה לכפיות טובה זו מצד אחותי.
וַתֹּאמֶר רָחֵל, לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, תַּחַת, דּוּדָאֵי בְנֵךְ – היה מנהג יעקב לשכב לילה אחד עם לאה ולילה אחד עם רחל, ואותו לילה היה של רחל, והניחה אותו ללאה תמורת הדודאים, (מדרש אגדה).
"יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה" – "שלי הייתה שכיבת לילה זו ואני נותנת לך תמורת דודאי בנך", (רשי). רחל ויתרה במפתיע על זכותה לבלות בלילה עם יעקב, ותמורת דודאים (המביאים פריון), הייתה מוכנה לוותר על לילה עם בעלה.
ספורנו: רחל אמרה ללאה שהיא לא תפסיד מנתינת הדודאים כי הם יועילו קודם לה, כי יעקב ישכב איתה באותו לילה. ואם לא תתני לי מהם היום, תפסידי את ההזדמנות הזאת לשכב עם יעקב.
פעמים ויתרה רחל ללאה. ונולדו ללאה גם יששכר וגם זבולון.
וַתֹּאמֶר רָחֵל, לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, תַּחַת, דּוּדָאֵי בְנֵךְ.
אולי באותו רגע הבינה רחל כמה לאה סובלת, וכי הבנים שבהם היא רחל מקנאה, לא מילאו את כל ליבה של לאה, וכי היא כל הזמן השתוקקה גם שיעקב יאהבה אותה, ולכן ויתרה על הלילה בחברתו, והחליטה כי מעכשיו תקדיש את כל מאמציה להשיג בן, ולא להתחרות על אהבת יעקב. פה היא ויתרה בשנית ללאה אחותה, ויתור כואב.
יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה: חז"ל (כגון רש"י) בקרו את רחל על שוויתרה בקלות כזאת על לילה עם בעלה.
מידה כנגד מידה: עונשה של רחל: נבואה נזרקה מפיה "מתנבאת ואינה יודעת מה מתנבאת. יִשְׁכַּב עִמָּךְ.
1. לפי שזלזלה (רחל) במיטת יעקב הצדיק ללילה אחד, לפיכך אינה נכנסת עמו לקבורה, (בראשית רבא).
2. הייתה רחל ראויה שיעמדו ממנה הרבה בנים והפסידה בגלל שזלזלה במשכב של אותו צדיק.
רחל סחרה עם לאה על הזכות לבלות לילה עם יעקב. רחל ויתרה על לילה עם יעקב, לילה שיכל לתת לה ילד, תמורת דודאים.
ויתור כואב: כאשר רחל הייתה מוכנה לוותר על הקשר העמוק שלה לבעלה, ולוותר לאחותה על הלילה שהגיע לה, הפכה את עצמה לראויה להיות לאם.
וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה, בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ. בחיפזון. באותו יום כשיעקב חזר מהשדה, יצאה לאה לקראתו.
לכל אחת היה אהל בפני עצמה. כנראה שיעקב פקד אותן לפי תור.
גנאי ללאה: "וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ", מקושטת.
מדרש שכל טוב: "ותצא דינה בת לאה" כשם שיצאה אמה מקושטת לקראת יעקב לדבר מצווה… נתחייבה שתצא דינה בתה, כך מקושטת.
שבח ללאה: 1. רד"ק: ומה שיצאה לאה לקראתו: לפי שיעקב לא היה יודע, והיה הולך לבית רחל, ולא היה מדרך המוסר שתוציאנו מבית אחותה לאחר שנכנס שם. שאם יכנס לאוהל רחל, לא יהיה נאה להוציא אותו משם לאוהלה, (הזוהר).
מדרש משלי: לאה שקיבלה ליעקב בסבר פנים יפות.. לפיכך זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים".
הזוהר: הזדרזה לדבר מצוה. רצתה שרחיצת רגליו תעשה באהלה. לחשה ליעקב שהדבר נעשה ברשות רחל.
וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, לשון בוטה של להיטות, ולא רצה יעקב לשמוע לה, ולסור לאוהל לאה, וַיִּשְׁמַע אֱלֹקים, אך ה' ידע את כוונתה הטובה של לאה ועזר לה.
וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ, אוה"ח: לאה יצאה לקראת יעקב כדי לבייש את רחל פחות וכדי למנוע מצב בו יעקב כבר ייכנס לאוהל של רחל ולאה תוציא אותו משם.
ב. רחל נשבעה ללאה שיעקב ישכב איתה באותו לילה, אך לאה פחדה שרחל תתיר את שבועתה בכך שהיא תגיד שהיא התכוונה ללילה אחר.
ג. כדי שרחל לא תספיק לחזור בה מההסכם.
רש"י: שהייתה מתאווה ומחזרת להרבות את השבטים.
ספורנו: שהקדימה את ההשתדלות לפני תפילתה.
וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, כי לכל אחת היה אהל בפני עצמה. וכנראה שיעקב היה פוקד אותן לפי תור.
אֵלַי תָּבוֹא" לשון בוטה של להיטות, ולא רצה יעקב לשמוע לה, ולסור לאוהל לאה, וַיִּשְׁמַע אֱלֹקים, אך ה' ידע את כוונתה הטובה של לאה ועזר לה.
כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי; ולא דודאים סתם, בהזכירה את בנה, גרמה ליעקב נחת ברמזה שדודאי בנה יסייעו להולדה, (הזהר)."
2. "דרשה צמר ופשתים" – זו לאה אמנו, שכתוב: "וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ". שקבלה ליעקב בסבר פנים יפות.. לפיכך זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים", (מדרש משלי).
3. "עד עקרה ילדה 7": זו לאה שילדה 6 בנים + דינה.
ו"רבת בנים אומללה" זו רחל
"שבעים בלחם נשכרו": (בראשית רבה עב ב) זו לאה שהייתה שבעה בבנים, ונשכרה (שכבר ילדה 4 בנים, ונשכרה: בשכר ששכרה את יעקב בדודאים – זכתה לעוד 2 בנים.
"ורעבים חדלו" זו רחל שהייתה רעבה לבנים, וחדלה, הפסידה. הפסידה 2 בנים מפני שהשכירה את משכבו של יעקב ללאה, (שהייתה ראויה שיעמדו ממנה רוב בנים, חדלה ללדת).
5. חז"ל משבחים את לאה על מעשה זה כי למרות שזה לא צנוע לדרוש בתובענות – אֵלַי תָּבוֹא, הרי ה' אישר את המעשה, ומלילה זה נולד יששכר. האישה המופלת לרעה זכתה בהזדמנות חד פעמית לבלות לילה עם יעקב.
מתי החזירה לאה טובה לרחל על שגילתה לה את הסימנים? כשהייתה בהריון שביעי, אמרה: "12 שבטים עתידים לצאת מיעקב, 6 ממני, 4 מן השפחות, אם זה זכר לא תהיה אחותי אף כאחת השפחות, התפללה ומיד נהפכה לבת." "התהפכו הוולדות במעיהן, יוסף עבר לרחל, ודינה ללאה." לאה לא הפסיקה לדאוג לאחותה. (תרגום יונתן: ברכות).
וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ: לאה אקטיבית היפוך ליעקב הפסיבי: יעקב לא ניסה לערער על החלטות נשותיו והסדרי השינה שקבעו. הן קבעו ביניהן היכן יבלה יעקב את הלילה. אצל מי מהן יבלה את הלילה, והוא שתק.
יעקב הפסיבי קיבל:
1. את החלטת אמו,
2. את החלטת לבן לרמות אותו בחשאי,
2. רחל ולאה בגלוי.
3. אחר את החלטת רחל ולאה לתת לו את שפחותיהן,
4. נשותיו החליטו עם מי יבלה בלילה, והוא שתק.
אוה"ח: שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ פעמים שכר: שכר לינה ושכר זיקה.
רש"י: שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ ה' סייע להוציא משם את יששכר.
שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ: הש' השנייה ביששכר להותיר זכר לסיפור הדודאים.
"יִשָּׂשכָר" = יִשָּׂ שכָר. כל העושה לשם שמים יזכה לשכר. יש לי שכָר. (מדרש שכל טוב). נָתַן אֱלֹוקִים שְׂכָרִי,
שכָר: בזכות הדודאים קמו 2 שבטים: "כי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ, שתי ביאות קיבלה מרחל, וקיבלה לה שכר על כך,
בְּדוּדָאֵי בְּנִי; ברור שרחל הייתה מוכנה לותר על לילה עם יעקב תמורת סיכוי כלשהוא לבן, ולאה הייתה מוכנה לתת הכל תמורת עוד לילה עם יעקב.
יעקב לא התקומם נגד מכירת לילה אתו ללאה. וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא.
ספורנו: יעקב שכב עם לאה מדעתו, כי ראה שהיא משתדלת בדבר לשם שמים.
ב. כוונת האימהות בהולדת התולדות הייתה כמו לפני חטא אדם הראשון שכל הכוונה הייתה לשם שמים ולא למלא את התאוות ולכן ה' סייע להם.
וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא. הוּא, ללא ה' הידיעה כי ה' ידע שבקשה ללדת עוד בן, ואישה שזו כוונתה יהיו לה בנים נבחרים. ואכן ידוע שיששכר היה לומד תורה וזבולון מפרנסו, (ירושלמי, סוטה, ג הגי ט עא).
ראשית הסיפור בכפיית לאה על יעקב בידי לבן אביה, ואהבת יעקב לאחות הצעירה רחל.
1. בצעירותה הוחלפה רחל בלאה ע"י אביה
2. עתה התחלפה שוב עם אחותה.
מדה כנגד מדה: חז"ל אומרים שפרשת הדודאים, היא מדה כנגד מדה ליעקב על שסחר עם אחיו בנזיד עדשים תמורת הבכורה.
החלפות: הקבלה הפוכה בין פרשות נזיד העדשים והדודאים. סיפור ראי לבקשת עשו הבכור מאחיו הצעיר: "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה". גם פה הצעירה מבין האחיות ביקשה מהאחות הבכורה, להחליף סחורה באחרת: תְּנִי נָא לִי, מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. ויעקב הצעיר ביקש מהבכור: וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ, לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה זֶּה לִי, בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת הַבְּכֹרָה.
כמו בסיפור יעקב ועשו, גם פה הצעירה ביקשה תמורה.
יעקב הצעיר קנה את הבכורה מעשו הבכור תמורת נזיד עדשים.
ולאה הבכורה קנתה לילה עם בעלה, מרחל הצעירה תמורת דודאים.
יעקב קיבל תמורת דבר קל ערך, את הבכורה שהייתה מאד חשובה לו.
לאה קיבלה תמורת דבר קל ערך, דודאים, בעל ועוד בנים.
יעקב הצליח בזכות חולשת אחיו העייף והרעב,
רחל הצליחה בזכות חולשת אחותה הכמהה לבעלה.
יעקב הניח לאמו להחליף את הבכור בצעיר.
נענש במידה כנגד מידה, לבן החליף את בתו הצעירה בבכורה, והביא את לאה למיטת יעקב בליל נשואיו.
מי הרוויח מהחילופים? זו הפסידה, וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה,
לאה הפסידה דודאים, ונשתכרה שבטים וקבורה,
ורחל נשתכרה דודאים והפסידה קבורה ושבטים (שנגזר על יעקב שיהיה לו 12 בנים, כאשר ילדה לאה עוד בן, ילדה רחל פחות בן), (בראשית רבא עב 3).
בניגוד לעשו שמכר את הבכורה וקיבל רק נזיד עדשים, העובדה שדווקא לאה נכנסה להריון וזכתה בבן בלילה זה ולא רחל, יכולה להעיד שרחל הפסידה בסחר שלה, ולאה הרוויחה מהעסק יותר מאחותה.
| בכורה תמורת נזיד עדשים: הלעיטני נא מן האדם האדום הזה", "למה זה לי בכורה"? וימכור את בכרתו ליעקב. | העסקה: קניית הבכורה ע"י יעקב תמורת דבר קל ערך: "נזיד עדשים". |
| לילה בחברת יעקב תמורת דודאים: תני לי מדודאי בנך". לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, תַּחַת, דּוּדָאֵי בְנֵךְ". וישכב עמה בלילה הוא. | התוצאה: קניית לילה עם הבעל מהאחות הקטנה. האחיות סחרו ביעקב בצורה שהשפילה אותו. קנתה ממנו ילד, תמורת דודאים. |
רש"י: רחל הייתה מוכנה לוותר על בעלה אותו לילה תמורת הדודאים. רחל הראתה בויתור זה שתמורת ילד היא מוכנה לותר על לילה עם בעלה האוהב אותה כל כך.
יש המבקרים את רחל על שוויתרה בקלות כזאת.
וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וַיִּשְׁמַע אֱלֹוקִים, אֶל לֵאָה; לאה נכנסה להריון, וילדה את יששכר. "וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב, בֵּן חֲמִישִׁי.
וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, יִשָּׂשכָר". הש' הראשונה ביששכר כנגד כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי. בדודאים שנתתי לרחל. להותיר זכר לסיפור הדודאים.
שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ: הש' השנייה של יִשָּׂשכָר: כל העושה לשם שמים יזכה לשכר. יש לי שכָר. (מדרש שכל טוב). נָתַן אֱלֹוקִים שְׂכָרִי, שכָר: בזכות הדודאים קמו 2 שבטים: "כי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ " שתי ביאות קיבלה מרחל, וקיבלה לה שכר על כך,
"יִשָּׂשכָר חמור גרם": בראשית רבא: לפי שצפה הקב"ה שלא הייתה כוונתה של לאה, אלא לשם שמים, להעמיד שבטים, בא מלאך והטה את חמור יעקב לצד אהל לאה, ונכנס לשם.
1. מנין הייתה לאה יודעת שבא יעקב? (אגדות היהודים). אלא נער החמור. שמעה חמור יעקב נוער, ותרץ לקראתו, ותאמר אלי תבוא.
2. הקב"ה סייע, שנטה חמור יעקב לאהל לאה, ואותו לילה היה של רחל, (רש"י).
3. מלמד שלא הנחתו לרחוץ רגליו באהל רחל… אל אוהלי תסור.
יעקב שילם פה על קנית הבכורה מעשו:
| בכורה תמורת נזיד עדשים: הלעיטני נא מן האדם האדום הזה", "למה זה לי בכורה"? וימכור את בכרתו ליעקב. | העסקה: קניית הבכורה ע"י יעקב תמורת דבר קל ערך: נזיד עדשים". |
| לילה בחברת יעקב תמורת דודאים: תְּנִי-נָא לִי, מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ". "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, תַּחַת, דּוּדָאֵי בְנֵךְ". "וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא. | התוצאה: קניית לילה עם הבעל מהאחות הקטנה. האחיות סחרו ביעקב בצורה משפילה. קנתה ממנו ילד, תמורת דודאים. |
"וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא" ולא ההוא. "מלמד שנסתייעה מן השמים וקיבלה הריון מיד", (מדרש שכל טוב).
יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹוקִים, אֶל לֵאָה, מכאן שלאה הרבתה להתפלל לה'. מעשיה של לאה היו לשם שמים, לפיכך סייע לה ה' והרתה וילדה. "ותהר". (מדרש לקח טוב).
לא הדודאים כי אם ה' נתן את הבן. האירוניה היא שלאה שוויתרה על הדודאים שמשמשים סגולה לפריון, התעברה, ורחל שקיבלה את הדודאים נשארה עקרה, לאה נושעה בזכות תפילה לה', (רדק), וחז"ל אומרים שבגלל שרחל ויתרה על אותו לילה, לא נקברה אתו.
וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב, בֵּן חֲמִישִׁי. יח וַתֹּאמֶר לֵאָה, נָתַן אֱלֹוקִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי, לְאִישִׁי.
תִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר על שם השכר שה' נתן לה בלידת חמישה בנים
רשב"ם: יִשָּׂשכָר היינו 2 שכרים: 1 שכר הדודאים 2 שכר שנתתי שפחתי ליעקב לאישה.
"יששכר חמור גרם": בראשית רבא:
1. מנין הייתה לאה יודעת שבא יעקב? אלא נער החמור ושמעה קולו ויצאה לקראתו.
2. שמעה חמורו של יעקב נוער, ותרץ לקראתו, ותאמר אלי תבוא, (אגדות היהודים).
3. הקב"ה סייע, שנטה חמור יעקב לאהל לאה, ואותו לילה היה של רחל, (רש"י).
לפי שצפה הקב"ה שלא הייתה כוונתה של לאה, אלא לשם שמים, להעמיד שבטים, בא מלאך והטה את חמורו של יעקב לצד אהל לאה, ונכנס לשם, (בראשית רבא).
4. הטה את חמורו של יעקב לצד אהל לאה: מלמד שלא הנחתו לרחוץ רגליו"… אל אוהלי תסור",
יט וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב
ֹאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב ה' נתן לי חלק טוב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים
רמב"ן: לשון מגורים תחת חסותו. יעקב יחסה עכשיו בצילה בזכות שילדה לו בן נוסף.
וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן. יִשָּׂשכָר וזְבֻלוּן.
1. יששכר שעוסק בתורה ומעמיד ראשי סנדהרין.
2. זבולון שעסק במסחר ופרנס בני תורה של שבט יששכר והרבה תורה בישראל, (בראשית רבא עב 5).
זבולון: בית זבול ומדור: אמרה: עכשיו יגור בעלי במדור שלי. שילדתי לו 6 בנים, מחצית מספרם של 12 השבטים.
המעשה שעשתה לאה היה רצוי בעיני ה': אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי, לְאִישִׁי. גם רחל עשתה זאת, לפי שלא היו לה בנים, אבל אני הרבה בנים היו לי, ובשביל גמילות חסד שעשיתי שמסרתי לו שפחתי נתן ה' שכרי, (חזקוני).
לאה הייתה אמורה להיות עקרה וחסרת בנים נפקדה משום שה' ריחם עליה בראותו כי שנואה היא וכי מסרה שפחתה ליעקב, ודודאים לאחותה, ולכן ילדה עוד 2 בנים (ספורנו, מדרש בראשית רבא). רחל ויתרה ויתור נאצל ומסרה לאחותה את הסימנים ונפקדה גם היא.
כא וְאַחַר יָלְדָה בַּת רש"י: לאה דנה דין בעצמה ואמרה שאם תלד בן שביעי, לא יהיו לרחל אפילו מספר בנים כמו שיהיו לשפחות, ולכן נהפך הבן לנקבה.
וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה: יש אומרים שדינה הייתה תאומה של זבולון. "ולמה קראה לבתה דינה? שהייתה עומדת בדין לפני ה'. אמר לה הקב"ה: את רחמנית, ואף אני מרחם על אחותך, מיד – וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת רָחֵל.
ברית כרותה לתפילת רבים שאינה שבה ריק: לאחר שלאה התפללה והעובר שברחמה הפך לבת, לה קראה "דינה", כדי שלא תלד אחותה פחות בנים מאשר האמות, הצטרפו בלהה וזלפה לתפילה ואמרו: דיינו בבנים", וכולן צרפו את עצמם לתפילת יעקב ורחל שיפקד ה' אותה וייתן לה בן.
בתחילה השלתה רחל את עצמה שתוכל להתנחם בילדי השפחות, אך לאחר מכן הבינה שהיא משתוקקת לבן משלה.
רחל הייתה טיפוס נאבק, כמו יעקב שכל חייו היו מאבקים בלתי פוסקים.
רחל ניסתה פתרונות שונים:
1. נתינת בלהה ליעקב,
2: קנתה דודאים, ודוקא לאה הרתה, כל מה שרחל ניסתה לפני כן לא עזר לה: לא מתן בלהה, ולא קנית הדודאים. – הפתרון רק תפילה. וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹוקִים.
3. רמב"ן: והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להסמך על תפילת יעקב, שבה להתפלל על עצמה, ה' שומע צעקה, וזה מה שכתוב: וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹוקִים. ואכן לאחר הביקורת של יעקב, התעוררה רחל, והתפללה לה', וה' שמע לה ונעתר לתפלתה. רק כשהתפללה לה' – נפקדה.
כב "וַיִּזְכֹּר אֱלֹוקִים, אֶת רָחֵל; וַיִּזְכֹּר רש"י: "מה זכירה זכר לה?
1. רש"י: זכר לה שמסרה סימניה לאחותה, כדי שלא תיפול בידי עשו", וכן את חששה של רחל על כך שיעקב יגרש אותה והיא תיאלץ להתחתן עם עשיו.
2. זכר ה' את תשובתו הקשה של יעקב: התחת אלוקים אני אשר מנע ממך פרי בטן? ונתן לרחל פרי בטן.
3. שתיקה ששתקה לאחותה. בשעה שהיו נותנין לו ליעקב את לאה, הייתה יודעת ושותקת".
בזכות הוויתור של רחל, הקב"ה ויתר לה וזיכה אותה בשני בנים. לו לא הייתה מוותרת הייתה מרוויחה להקדים נישואיה ליעקב לפני אחותה, אבל הייתה נשארת עקרה כל ימיה, ולאה הייתה יולדת את כל הבנים.
וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹוקִים,
אוה"ח: למרות שזיכרונה של רחל עלתה לפני ה', עדיין הייתה רחל זקוקה לתפילה.
וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. עכשיו כבר למדה ממי לבקש בנים.
הבכור כג וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; אָסַף אֱלֹוקִים אֶת חֶרְפָּתִי. רחל ראתה בעקרות קלון, כסימן לחוסר של חסד אלוקי, ולכן כאשר נולד, קראה לו "יוסף, כי וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹוקִים אֶת חֶרְפָּתִי.
רש"י: עכשיו היה לרחל את מי להאשים: מי שבר את הצלחת – הבן שלי.
אבן עזרא: ה' ראה את החרפות שהיו מחרפות אותה הנשים, ואותם חרפות התאספו לפני ה'.
שהיו הכול מחרפים אותה ומרננים אחריה ואומרים: אלו הייתה כשרה הייתה יולדת, עכשיו שרחם ה' עליה ופתח רחמה, נסכר פיהם של מלעיסים ומלעגים, (אגדות היהודים).
רחל חששה שכאשר יבקש יעקב לחזור לארצו יאמר אביה: אלו שיש לך מהן בנים יהיו עמך, אבל רחל שלא ילדה, הניחה, והוא נוטל ומשיאני לערל, כיון שילדה אמרה: אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי, (אגדות היהודים).
כד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יֹסֵף ה' לִי, בֵּן אַחֵר".
רחל הייתה צריכה לקרוא לבנה אסף ולא יוסף. מכאן שכאשר קורה משהו טוב יש לבקש את המשך הטוב. היא קראה לבנה יוסף כי בקשה שה' ימשייך להיטיב עמה וייתן לה עוד בן.
לא רצתה רק בן אחד, אלא "בנים", ברבים, יֹסֵף ה' לִי, בֵּן אַחֵר וכשתפלתה נענתה – מתה. ראויה הייתה רחל שתעמיד 12 שבטים ליעקב, אלא על שאמרה: יֹסֵף ה' לִי, בֵּן אַחֵר, לא העמידה אלא שנים.
רש"י: רחל ידעה בנבואה שיעקב עתיד להוליד רק 12 בנים, ולכן התפללה רק שה' יוסיף לה בן אחד.
לא ילדה אלא בן אחד נוסף ולא יותר. אלא שתוספתו גדולה. שליוסף נולדו רק 2 בנים ולבנימין נולדו 10 בנים, הרי שהעמיד הקב"ה מרחל 12 שבטים כשם שהעמיד מיעקב.
לא כתוב ששמחה בבן שנולד לה אחרי שנים כה רבות, אלא בקשה מיד להמשיך את התחרות עם אחותה. גם אחרי שיוסף נולד, לא פסק המאבק בין האחיות.
סכום: מי מבין האחיות הייתה מאושרת יותר?
רחל היפה, המוצלחת, עיקר הבית, הוותרנית? או לאה, הרכה יותר, המטופלת בילדים, הכמהה לבעלה, שאהבה את בעלה ונלחמה עליו?
שתיהן היו אומללות כי רצו, מה שחסר להן. ללאה היו בנים, אבל רצתה את אהבת יעקב.
לרחל היה שפע של אהבה מיעקב, אבל השתוקקה לבנים, ולכן נתנסתה בהרבה תוגה ועצב.
לאה שלא הייתה מיועדת ליעקב, הייתה אשתו לאורך שנים, וילדה את רוב ילדיו.
זכתה למקום הראשון זו שכל חייה הייתה רק במקום השני. השנואה זכתה להערצה ולכבוד. רחל חיה על זמן שאול, וכשמתה נגמרה האהבה הרומנטית של יעקב כלפיה. דווקא לאה העצובה זכתה לשמוח בנשואיה ובבניה.
לאה פעלה בכיוון הנכון של הקמת עם ישראל. ממנה רוב יצאו שבטי ישראל, ותקבר לצידו בחברון. לאה הייתה אחראית לבנית בנין הנצח של העם.
"וישתחו יעקב על ראש המיטה" מה היא "ראש המיטה"? זו לאה אם רוב בניו, הודה לה' שהוא עומד להקבר לצדה ולזכות במנוחה לצד לאה.
קבורה: קִבְרוּ אֹתִי, אֶל אֲבֹתָי: אֶל הַמְּעָרָה…וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי, אֶת לֵאָה. (מט, כט). היו ליעקב 4 נשים, והוא ביקש במפורש להקבר במערת המכפלה שם הייתה קבורה רק לאה מכל הארבע. יעקב עצמו בקש מיוסף בן רחל שיבטיח לו לקבור את גופתו במערת המכפלה, ליד לאה. מאישה שנואה הפכה לאישה הזוכה להקבר ליד בעלה.
ניצחונה הסופי של לאה על פני אחותה רק אחרי מותה. רק לאה זכתה להקבר יחד עם בעלה שאותו אהבה באמת, יחד עם אברהם ושרה, ורבקה ויצחק. רחל מתה ונקברה בדרך לאפרת לבד.
יחסי 2 האחיות השפיעו על ההיסטוריה של עם ישראל, במשך דורות רבים. מלחמות מלכות יהודה בממלכת ישראל, הסתימו רק עם גלות 10 השבטים.
אהבה: אברבנאל: יהודה זכה למלכות כי יוסף היה שנוא על אחיו, ויהודה "אתה יודוך אחיך, וישתחוו לך בני אמך". המלך תלוי באהבת עמו. לכן בני רחל זכו רק למלכות לשעה: שאול. יוסף ומרדכי מבני רחל היו רק משנה למלך.
שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה: מדרש רבא (ע טו): גדולה במתנותיה, כהונה ומלכות לעולם: ואלו לאה זכתה:
1. צאצא של לאה זכה באחד התפקידים הגדולים בעם ישראל: גאולת עם ישראל, ממצרים, שהתחוללה בידי צאצא של לאה, משה משבט לוי.
2. בני לאה זכו בשני התפקידים הכי חשובים בעם, א. "כהונה". הכהונה בשבט לוי.
ב. מלוכה: "מלכות בית דוד" נצחית, עד סוף כל הדורות, היא מבני יהודה, מבני לאה. וממנה יבוא מלך המשיח.
דוד בנה של לאה שהיו עיניה רכות, היה "יפה עיינים". 3. הבירה ירושלים בנחלת יהודה בן לאה. חז"ל אומרים: "רחל מעלתה מתחת ליעקב, ולאה מעלתה מעל יעקב". לאה מסמלת את "אם הבנים שמחה ואילו רחל מסמלת את האם הבוכה". "אשר בנו שתיהן את בית ישראל", (רות ד 11), בזכות תכונותיהן, ומעלותיהן, הצליחו לבנות את בית ישראל.
"את אותו הבוקר לא אשכח. כשטמנת ראשך בתוך הכר, אור השמש על האוהל נח. וראשי הלום שכר.
כשלחשתי באוזניך את שמה, את ידי אספת ביד קרה, ודמעה אחת חמה, אל כפות ידי נשרה.
הנה ימים רבים חלפו ושתי ידי עיפו. ועיניך מה יפו כעיני רחל, אני אוהב אותך לאה.
הן בניך לצידי יושבים, אל תפני אישה את מבטך. כל חלומותי קרובים. מה בקשתך אמרי לאה. 7 השנים חלפו מזמן.
ונותרה רק עוד שעה טרם יסגר הגן (אהוד מנור).
(2 אחים, 2 אחיות, 2 ברכות, 2 תקופות של 7 שנים. 2 חתונות, 2 שפחות
כה וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי׃ מדוע רק לאחר שנולד יוסף, בקש יעקב מלבן לשלח אותו?
רשב"ם: כשנולד יוסף הסתיימו 7 השנים שיעקב התחייב לעבוד בשביל רחל.
רש"י: יוסף הווה שטנו של עשיו, ולכן יעקב יכל לחזור אל ארצו.
כלי יקר: יעקב ידע שעשיו לא יוכל לעשות לו דבר כי הוא אמור להוליד 12 שבטים ובנימין עדיין לא נולד.
ספורנו: עכשיו היה ליעקב מספיק רכוש כדי לפרנס את משפחתו.
יעקב אהב מאד את רחל, ולמרות ששלושת נשותיו ילדו לו, לא עזב את לבן, עד שרחל ילדה גם היא בן אחד. יתכן שלבן יכל לעכב את רחל מללכת עם יעקב, כל עוד לא היו לה ילדים. עכשיו שנולד יוסף, לבן לא יכול לעכב אותה יותר.
וַיַּרְא יַעֲקֹב, אֶת פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם: לבן לא דיבר, אבל יעקב החששן חש בשינוי האוירה כלפיו.
למרות כל התהפוכות שעברו על האחיות, כשיעקב ביקש לעזוב את אביהן, כתוב: וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה, וַתַּעַן – שתיהן יחד. יש הזדהות ושותפות גם בין שתיהן וגם עם הבעל.
וַתֹּאמַרְנָה לוֹ: הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה, בְּבֵית אָבִינוּ.. וַיֹּאכַל גַּם-אָכוֹל, אֶת-כַּסְפֵּנוּ, האחיות נפגעו מכך שאביהן קיפח אותן מבחינה כלכלית והיה חשוב להן שיעקב בעלן יצליח.
כאשר הטיח יעקב בלבן על כל מה שרימה אותו בשנות מגוריו אצלו, לא הזכיר את התרמית של החלפת לאה ברחל, כי אחרי 20 שנה, הייתה לאה יקרה לו כרחל.
תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן. רצה לחזור עם משפחתו לכנען, כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ,
כז וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן לבן ענה ליעקב: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, נִחַשְׁתִּי, בדקתי בתרפים, רמב"ן: מלשון קוסמות.
וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ כח וַיֹּאמַר: נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה,
ספורנו. לבן ביקש מיעקב שלא יעזוב אותו כלל.
כט וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ במסירות, וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי, כשמסרת לי את המקנה שלך, היה לך רק מעט מקנה. ל כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב המקנה התרבה, וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ
רש"י: הברכה הייתה שה' שלח ללבן בנים, שהרי כשיעקב הגיע ללבן, רחל הייתה רועה את צאנו של לבן, ואדם שיש לו בנים, איננו נותן לבנות לרעות את צאנו.
ספורנו: הכוונה היא שרווחי לבן ממכירת הצאן היו עצומים.
רמב"ן: אתה יודע שהמקנה שלך היה איתי למשך ימים רבים, והריבוי שהמקנה התרבה היה לא טבעי אלא ניסי.
לְרַגְלִי בזכותי, רש"י: כי רגלי הובילוני אליך. רמב"ן: יעקב הענו לא רצה לומר בגללי ואמר לְרַגְלִי. רשב"ם: בשבילי.
וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי,
ספורנו: כמו שה' בירך אותך בצאן בגללי, הגיע הזמן שה' יברך גם את הצאן שלי בגללי.
לא וַיֹּאמֶר: מָה אֶתֶּן לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה: אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר לב אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם, הָסֵר מִשָּׁם תוציא מתוך צאנך, כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא שיש לו נקודות קטנות (נקד) או גדולות (טלוא),
וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וכל שה חום, וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים תוציא עז עם נקודות קטנות או גדולות,
אבן עזרא: הכוונה היא לנקבות, בעוד שהכבשים הנקודים וטלואים הכוונה היא לתיישים. וְהָיָה שְׂכָרִי ואלה שיוולדו כאלו מעכשיו יהיו שכרי. לג וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר אם תחשוד בי בעתיד כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ תדע שלא אקח ממך דבר מעבר למה שסיכמנו עליו, כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי,
לד וַיֹּאמֶר לָבָן: הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ לה וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא לבן הסיר 1 אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים,
אבן עזרא: הָעֲקֻדִּים הם אותן כבשים טלואים ונקודים.
אוה"ח: לבן הסיר מהצאן את הצאן העקוד, וכך קבע שגם הצאן העקוד שייוולד ליעקב יהיה חלק משכרו של יעקב.
וְהַטְּלֻאִים 2 וְאֵת כָּל הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת,
ספורנו: לבן הסיר את הצאן הבוגר. אבן עזרא: הכוונה לתיישים. רשב"ם: טָלוּא היינו שיש לו תלאי בצווארו, ונָקֹד היינו ברגלו. אך לאחר שלבן ויעקב סיכמו ביניהם על תנאי שכרו של יעקב, לבן הסיר גם את הצאן הקטן ביותר.
כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ 3 וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים, אבן עזרא: הכוונה היא לכבשים השחורות.
רש"י: יש כאן 3 סוגי כבשים שיהיו שייכים ליעקב: נָקֹד, או טָלוּא, או חוּם.
רמב"ן: כדי שכבש יהיה שייך ליעקב, עליו למלא אחרי 3 תנאים: שיהיה גם נָקֹד, וגם טָלוּא וגם חוּם. בעיזים יש רק 2 תנאים: טָלוּא ונָקֹד.
רשב"ם: רק הכבשים השחומים יהיו של יעקב כי בעיזים הרוב הם שחומים.
וַיִּתֵּן בְּיַד בָּנָיו
רש"י: עד עתה היו רק בני יעקב עובדים לצורך המשפחה. רמב"ן: לא מצאנו שהיה ליעקב צאן וכן לא ייתכן שהיו בניו רועים את הצאן עכשיו, שהרי הגדול שבהם היה בן שש שנים.
אבן עזרא: לא בידי בני יעקב כי גם ראובן היה מאוד צעיר.
לו וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת, רש"י: הַנּוֹתָרֹת, לבן מסר ליעקב רק צאן חלש ו כחוש, ואת שאר הצאן הוציא.
לז וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח, רש"י: זיהה זאת כצפצפה. וְלוּז וְעַרְמוֹן, רש"י: גדלים על עץ זה אגוזים. אבן עזרא: זהו עץ שקדים.
וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת קילף את קליפת העץ, שהעץ מתחתיה הוא לבן, מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת חשף את קליפת העץעד החלק הלבן.
לח וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת, הבהמה הייתה רואה את המקלות ונרתעת לאחוריה וכך היה הזכר בא עליה.
לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת כאשר הצאן שתה וראה את המקלות, בדרך נס נכנסו הנקבות להריון לט וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים הצאן המליט עיזים ותיישים שהיה לבן ליד רגלם, או עם נקודות קטנות או עם נקודות גדולות,
רמב"ן: בשנה בראשונה נולדו ליעקב הרבה צאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים, ולאחר מכן הוא נקט בתכסיסים אלה כדי שגם הן יולידו צאן דומה להן.
יעקב עשה עדר כבשים נפרד, ועדר עיזים נפרד, והוליך אותם לפני הצאן של לבן.
מ וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד וְכָל חוּם בְּצֹאן לָבָן, וכדי שייוולדו לו צאן עקוד, נקוד וטלוא: 1) נעץ את המקלות שהיו בהם מחשופים לבנים לפני הצאן בשעה שהוא שתה, 2) הוליך את הצאן מאחורי הצאן שהיה עקוד נקוד וטלוא או כבשים שחומים, ונולדו לו כבשים שחומים וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ נפרדים, בהם שם את הצאן שהיה עקוד, נקוד וטלוא (וכן את הכבשים השחומים), וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן לא ערבב מא וְהָיָה בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרֳהָטִים לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת, יעקב חשב שהמקלות עוזרות, אבל ה' עזר לו, והרמב"ן כתב שלאחר דברי המלאך שאמר לו שה' עשה שהצאן ילד מה שלבן לא רצה, יעקב הפסיק להשתמש במקלות.
מב וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב,
רשב"ם: בזמן שבו רוב הצאן היה מתעבר, היה יעקב נוהג לשים את המקלות לפני הצאן.
אוה"ח: הרי הגיע ליעקב רק שליש מהצאן, ויצא שיעקב קיבל הרבה יותר משליש הצאן, וכך יעקב קיבל מלבן רכוש שיפצה אותו גם על הרמאויות האחרות.
מג וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד יעקב הצליח יותר משאר הרועים, וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים יעקב מכר את הצאן שהיה לו וקנה בכסף שפחות, עבדים, גמלים וחמורים.
