פרק לב 1 וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם,
ספורנו: כאשר אב מברך את צאצאיו, ראויה הברכה לחול יותר ממה שהיא ראויה לחול אם זר מברך אותם.
וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ ב וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ לארץ כנען,
וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹוקִים כדי לשמור עליו בדרך. רש"י: היו אלה מלאכי א"י, שבאו ללוותו לארץ. מלאכי א"י יכולים לצאת לחו"ל, אם מטרתם ללוות את הנכנס לא"י.
רמב"ן: מאה מלאכים באו כדי להודיע ליעקב שיש איתו יותר ממה שיש עם עשו.
ג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם: מַחֲנֵה אֱלֹוקִים זֶה, רש"י: היו שם 2 מחנות של מלאכים, אחד של מלאכי חו"ל, ואחד של מלאכי א"י, והיו אלה מלאכים של ממש.
וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם על שם מחנה האלוקים שראה.
רמב"ן: מַחֲנָיִם, למה ברבים? כך דרך השמות, או שהכוונה היא למחנה אחד של מלאכי ה' ומחנה אחד של שליחי בשר ודם.
ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו
אבן עזרא: היו אלה שליחים, מעבדי יעקב. ב. שֵׂעִיר חוצצת בין חרן לארץ ישראל, ובכך חלק על רס"ג שסבר ששעיר דרומית יותר.
רמב"ן: יעקב היה מוכרח לעבור דרך שֵׂעִיר כדי להגיע אל המקום בא"י בו גר יצחק, ולכן היה צריך לדעת אם עשו עדיין כועס עליו.
הפרשה הזאת נכתבה כדי להודע שה' הציל את יעקב, ושיעקב עצמו לא בטח בצדקתו שה' יעזור לו.
יש בפרשה זו רמז שכל מה שאירע ליעקב עם עשו, יארע לנו תמיד עם בניו, ולכן יש תמיד להתכונן ל 3 דברים: תפילה, דורון ומלחמה.
אוה"ח: למה היה צורך ליעקב לשלוח מלאכים של ממש, ולא היה ניתן לעשות שליחות זו ע"י בני אדם? כי עשו היה אדם חשוב.
יעקב שלח מלאכים של ממש כי הם יכלו למהר ולהגיע לפני עשו, כאשר עשו עדיין לא הספיק לצאת אל יעקב.
אֶל עֵשָׂו אָחִיו כדי לבדוק אם עשו עדיין רוצה להורגו,
אוה"ח: יעקב שלח את השליחים כי עשו היה אָחִיו. יש לחלק את שליחותם לשתי אפשרויות על השליחים היה מוטל לברר אם עשו עדיין שונא את יעקב, זה אֶל עֵשָׂו,
אָחִיו למקרה שכבר אינו שונא את יעקב.
אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם, רמב"ן: שליחת מלאכי יעקב רומזת על כך שאנחנו גרמנו בעצמנו לנפילתנו בידי הרומאים כי חלק מהיהודים בגדו והלשינו לרומאים.
ה וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב:
אונקלוס: יעקב אמר לשליחים ששלח להגיד שעשו הוא אדונו.
אבן עזרא: יעקב רצה ששליחיו יידעו שעשו הוא אדונם ושידברו אתו בכבוד.
רמב"ן: יעקב אמנם אמר לשליחיו שיאמרו לעשו שהוא האדון של יעקב, אך יעקב לא התכוון שמעכשיו עשו יהיה אדונו.
יעקב כיבד את עשו כי הוא אחיו הבכור, ואח צעיר צריך לכבד את הבכור.
כאשר יעקב לקח את הבכורה מעשו, אחיו שנא אותו על כך, ועכשיו יעקב הראה לעשו שאין הוא מחשיב את עניין הבכורה.
עִם לָבָן גַּרְתִּי כי הורי ציוו אותי לשאת שם אשה, ולא כדי לברוח ממך.
רש"י: גַּרְתִּי, בגימטריה = תרי"ג. יעקב העביר מסר לעשו שבמשך השנים בהם הוא ישב אצל לבן, הוא שמר על תרי"ג מצוות ולא התקלקל בעת השהות עם לבן.
לא נהייתי שר או אדם חשוב, הייתי גר, ולכן לא כדאי לך לשנוא אותי על שקבלתי את ברכת אבינו, והרי הברכה לא התקיימה.
אוה"ח: הסיבה שיעקב אמר לעשיו שהוא גר אצל לבן היא מכיוון שכך דרך האחים לספר זה לזה מה עבר על כל אחד מהם, ויעקב רצה להראות לעשיו שהם אחים רגילים המדברים זה עם זה.
יעקב אמר שאין ראוי להרחיק אותו, כי הרי הוא גר אצל לבן, ולמרות שלבן היה רמאי, הם עדיין הסתדרו ביניהם, כך יעקב יכול להסתדר עם עשו.
וָאֵחַר עַד עָתָּה התעכבתי אצל לבן עד עכשיו,
ספורנו: יעקב התעכב עד עכשיו אצל לבן ולכן לא יכל להשתחוות בפני עשו עד כה.
ו וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי שאני בא אליך, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ אני רוצה שנחייה באחווה.
רמב"ן: יעקב שלח לעשו לומר לו שיש לו הרבה רכוש והוא ישלח אליו דורון מרכושו.
ספורנו: יעקב אמר לעשו שהוא בטוח שעשו ישמח כשיידע שיש לו הרבה רכוש.
רש"י: שׁוֹר ביחיד, כי כך דרכו של עולם לקרוא להרבה שוורים במילה אחת, שׁוֹר.
ז וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו.
רמב"ן: עשו לא ענה לנו, אבל אנחנו יודעים שהוא הולך לתקוף אותך. אלא שאחרי שיעקב השתחווה לפניו, עשיו שינה את גישתו ליעקב.
וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ כדי להילחם.
רמב"ן: השלוחים לא הגיעו עד עשו, והוא לא קיבל את פניהם, אלא הם חקרו את מחנה עשו כדי לברר מה הוא מתכוון לעשות, וחשבו שהוא מתכוון לצאת למלחמה נגד יעקב.
וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ,
רשב"ם: עשו קיבל את דברי יעקב ושמח על דבריו ויצא לקראתו יחד עם 400 איש לכבדו.
אוה"ח: אמנם עשו מראה כאילו שהוא אוהב את יעקב, אך הוא באמת שונא אותו.
ב. השליחים אמרו לעשו מצד אחד שיעקב הוא עבדו, ומצד שני הם הפחידו אותו בדברים קשים שלא יעיז להילחם עם יעקב.
רש"י: השליחים אמרו ליעקב שעשו אמר עליו שהוא אחיו, אך הוא עודנו מתנהג ברשעות ועדיין שונא אותו.
כלי יקר: השליחים ניסו לומר לעשו שיעקב הוא עבדו, אך עשיו ענה להם שיעקב הוא אחיו וברכות יצחק יתקיימו, וכך הראה שהוא עדיין שונא את יעקב.
ח וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד,
אוה"ח: היו ליעקב 2 סיבות לפחד מעשו: בשל זכותו של יצחק ובשל חוזקו של עשו.
וַיֵּצֶר לוֹ הצטער.
רש"י: וַיִּירָא שמא יהרג, וַיֵּצֶר, שמא הוא עצמו יהרוג את עשו.
כלי יקר: וַיֵּצֶר, יעקב חשש שיצחק נפטר, כי חשב שאם עשו יצא לקראתו, זה סימן שיצחק כבר מת, והרי עשו אמר שיהרוג את יעקב לאחר מיתת יצחק.
רשב"ם: יעקב פחד שמא השלוחים טועים בדבריהם.
אבן עזרא: למרות שה' אמר ליעקב שזרעו יהיה כמו עפר הארץ, הרי שיעקב לא ידע אם הכוונה היא לצאצאיו שחיים עתה או שבעתיד יוליד צאצאים נוספים. ה' יכול לקיים את הבטחתו כך שרק יעקב לבדו יינצל. ב. יעקב ירָא שמא חטא, ולכן לא יזכה להינצל.
וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת
רש"י: יעקב התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, תפילה ומלחמה.
ט וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ יתקיף את אחד המחנות, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה 1. המחנה השני יספיק בינתיים לברוח.
אבן עזרא: 2. אם עשו יכה מחנה אחד, כעסו יישכח. 3. ה' יציל את המחנה השני.
רש"י: 4. אם עשו יכה מחנה אחד, המחנה השני יתקיף אותו ויישאר לפליטה, כי הרי ה' הבטיח ליעקב שהוא עתיד להינצל ושה' יהיה עימו.
רמב"ן: 5. אולי מחנה אחד ינצל. וזה גם רמז לעתיד שזרעו של עשו לא יצליח להשמיד את כל זרע ישראל, אלא רק יוכל להציק לישראל ולהרוג חלק מהם.
י וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אֱלֹוקֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹוקֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי בחרן: שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ.
יא קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים
רשב"ם: למרות הבטחתו של ה', יעקב חשש כי ה' עשה עם יעקב כל כך הרבה חֲסָדִים, ויעקב עדיין לא שילם את נדרו.
רמב"ן: קָטֹנְתִּי, גם לאחר שה' עשה עם יעקב הרבה חֲסָדִים, ה' הבטיח לו שישמר עליו, ולכן לא ראוי לחשוש שמא יגרום החטא, אך יעקב אמר שהוא לא ראוי בכלל שה' יבטיח לו לעשות איתו חֲסָדִים.
וּמִכָּל הָאֱמֶת,
רש"י: אֱמֶת ה' קיים את אמיתת דבריו ליעקב שהבטיח שישמור אותו.
רמב"ן: החסד היינו ההצלה שה' הציל אותו והאֱמֶת שיעקב זכה לכל המחנה הזה. הַחֲסָדִים כאשר הם קיימים נקראים אמת, מלשון אמנה.
אוה"ח: כאשר אדם עושה חסד לאדם שאינו יכול לקבל ממנו טובה חזרה, הרי שנקרא זה אֱמֶת, וכשה' עושה חסד עם האדם, נקרא זה אמת, כי אדם אינו יכול להחזיר חסד לה'.
ב. חסד היינו כל הרכוש שה' הביא ליעקב ואֱמֶת שה' לא נתן ללבן לגזול את יעקב.
לפעמים אדם נגזל, וה' מחזיר לו ממקום אחר, אך אותו אדם מצטער, כי הוא חושב שהיה זוכה ביותר כסף לו לא היה נגזל, ופה ה' נתן ליעקב את מה שלבן גזל ממנו מרכוש לבן עצמו.
ספורנו: אֱמֶת היא קיום ההבטחות שהבטיח ה' לאבותיו של יעקב.
אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ ירא שמא החטא יגרום לי כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה לא היה לי רכוש, אלא היה לי רק מקל, וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.
ספורנו: יעקב הקדים את שבחי המקום וחסדיו כמו שתיקנו אנשי כנסת הגדולה בתחילת תפילת העמידה.
יב הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו,
אוה"ח: יעקב אמר שה' יציל אותו, בין אם עשו יתנהג עימו ברמאות ויראה כאילו שהוא אוהב אותו (מִיַּד אָחִי) ובין אם מלכתחילה יצהיר על כוונתו לתקוף את יעקב. (מִיַּד עֵשָׂו).
ב. יש 2 רשעויות בעשו: 1.ביקש להרוג את אחיו ו 2. במעשי רשע של הרשע.
רש"י: תציל אותי מידי אחי שאינו מתנהג איתי כמו אָחִי, אלא כמו עֵשָׂו הרשע.
כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. יג וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ.
רש"י: הֵיטֵב אֵיטִיב ה' ייטיב לו בזכותו ובזכות אבותיו.
רשב"ם: יעקב אמר לה' שלמרות שאינו מחוייב לקיים הבטחתו, כי יעקב עוד לא קיים את נדרו, בכל זאת עדיף שה' יקיים את הבטחתו כי כך יראו כולם שה' מקיים את הבטחותיו.
ספורנו: ראוי שתציל אותי למרות שאינני ראוי למען שמך.
וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.
רמב"ן: דחה פירוש הא"ע שה' יכול לקיים את הבטחתו ע"י צאצאים אחרים, כי יעקב אמר לה': וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ. יעקב הבין שה' יקיים את הבטחתו בצאצאים אלה ואילו היו בני יעקב נהרגים, לא הייתה זו השמירה שהבטיח לו ה' בדרך כשחזר לכנען.
יד וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו טו עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים טז גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.
יז וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ.
רשב"ם: כך הוא דרך כבוד.
ספורנו: כדי שלא יקפצו הבהמות מעדר לעדר, וכך יהיה ערבוב בין הבהמות, ועשיו לא יראה את החכמה שבמנחה.
רמב"ן: יש בכך רמז לעתיד שהצרות לא יבואו בבת אחת.
וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר כך המנחה תראה גדולה יותריח וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ 3 שאלות: :1 לְמִי אַתָּה מי שלח אותך? 2 וְאָנָה תֵלֵךְ לאן אתה הולך? 3 וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ למי אתה מביא את המנחה?
רשב"ם: למי אתה עבד?
יט וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה מנחה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו,
לֵאמֹר אוה"ח: המלה לֵאמֹר באה לומר שגם אם עשו לא ישאל בדיוק בלשון זו, אלא רק במשמעות הזו, וגם אם ישאל אדם אחר על המנחה, העבד צריך לענות לו כך.
וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ יעקב יגיע אחרינו: כ וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר: כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ.
ספורנו: יעקב לא רצה שעשו יחשוב שהוא שלח לו מנחה מחמת היראה.
כא וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ
כלי יקר: יעקב אמר לעבדיו שגם אם עשו לא ישאל אותם דבר, הם יאמרו לו שיעקב מגיע אחריהם, כדי שלא ייצא שהעבד הראשון שיקר.
ספורנו: לכל אחד מעבדיו אמר יעקב לומר לעשו דבר מיוחד לאותו עבד, אך לכולם אמר לומר לעשו שהוא מגיע אחריהם.
כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, יעקב קיווה, שעל ידי שליחת המנחה, יבטל את רוגזו של עשו, וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי יראה לי סבר פנים יפות.
רמב"ן: העבדים צריכים לומר לעשו שיעקב שלח לו את המנחה כדי לכפר את פניו, ואין הכוונה באכפרה פניו לביטול הרוגז, אלא הכוונה היא מלשון לכבד את פניו.
כב וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו,
ספורנו: יעקב, שלח את המנחה, וגם אמר לכל אחד מעבדיו מה לומר לעשו כדי שיכפר לו. יעקב וידא שכל המנחה עוברת לפי הסדר הנכון.
וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה כג וַיָּקָם בַּלַּיְלָה רשב"ם: וַיָּקָם בַּלַּיְלָה באותו הלילה יעקב קם כי הוא התכון לברוח, וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. כך רצה יעקב להטעות את עשיו ולברוח מכיוון אחר, כדי שלא יצטרך לפגוש את אחיו.
הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו.
אונקלוס: איה דינה? דינה לא מוזכרת, כי התורה רק דיברה על בניו הזכרים של יעקב.
רש"י: איה דינה? את דינה שם יעקב בתיבה כדי שלא ייתן בה עשו את עיניו, ועל כך נענש יעקב, שמא אם דינה הייתה נישאת לעשו, הוא היה חוזר למוטב.
כד וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ,
רמב"ן, יעקב עצמו עבר את נחל יבוק כדי לבדוק אם המים ימנעו מהם לעבור אותו, ולאחר מכן חזר יעקב כדי לקחת את משפחתו ולהעבירם את הנחל.
ספורנו: יעקב ציווה על כולם לעבור לפניו. ולאחר שיעקב וידא שכולם הלכו לפניו, הוא נשאר לבדו.
רשב"ם: באותו הלילה יעקב קם כיוון שהוא התכון לברוח, כך רצה יעקב להטעות את עשיו ולברוח מכיוון אחר, כדי שלא יצטרך לפגוש את אחיו. המלאך המוזכר בהמשך נאבק עם יעקב כדי שלא יוכל לברוח, וכך יראה יעקב את קיום דבר ה' שאמר שעשו לא יוכל להזיק לו.
כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ יעקב שכח פכים קטנים בצד השני של הנחל, ולכן חזר.
וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, רש"י: שרו של עשו.
רש"י, וַיֵּאָבֵק: א. מלשון שהיו מעלים אבק ברגליהם. ב. וַיֵּאָבֵק: מלשון קשירה, שהרי שני אנשים שרבים אחד עם השני, מחבקים זה את זה כדי להפיל אחד את השני, מעין קשירה.
כלי יקר: הכוונה היא ליצר הרע שמצא מקום לפתות את יעקב, לאחר שיעקב החשיב יותר מידי את הרכוש, ולאחר שהגיע עלות השחר, התייאש היצר מהכשלת יעקב.
עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר כו וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ,
ספורנו: שרו של עשו לא היה יכול להכריע את יעקב כי יעקב היה תמיד דבק בה'.
וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ,
רשב"ם: המלאך הצליח לפגוע בכף ירכו של יעקב מפני שיעקב רצה לברוח, וכך הוא עונשם של המנסים לברוח מקיום דבר ה', כמו יונה הנביא, שנבלע בבטו הדג.
ספורנו: שרו של עשו ספר ליעקב על החטאים שבהם עתידים בניו לחטוא, ולכן, לרגע סרה דבקותו של יעקב מה' בחושבו על כך, ובזמן הזה הצליח המלאך לפגוע בכף ירכו של יעקב.
וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.
רמב"ן: מלכתחילה, זה היה המנדט של המלאך, רק לפגוע בכף ירכו של יעקב.
כז וַיֹּאמֶר ליעקב: שַׁלְּחֵנִי.
ספורנו: יעקב היה יכול להימנע מלשלח את המלאך, כיוון שצדיקים גדולים יותר ממלאכים.
כִּי עָלָה הַשָּׁחַר אני צריך לומר שירה לפני ה'.
רשב"ם: עכשיו שעלה השחר, צריך אתה להמשיך בדרכך.
וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. רשב"ם: הברכה היא שהוא לא יוזק בדרך.
אוה"ח: הברכה היא שלא יהיה לו נזק מנקיעת רגלו. יעקב הכיר שהעומד לפניו הוא מלאך.
רש"י: דרישתו של יעקב הייתה ששרו של עשיו יודה לו על הברכות.
כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ.
רש"י: כוונת דברי המלאך היא שלא יאמרו יותר שהברכות באו אליו בעקבה ובמרמה, אלא שבאו בשררה וגילוי פנים, ובעתיד יתגלה אליו גם ה' בבית אל ויחליף את שמו של יעקב לישראל, ושם יהיה המלאך ויודה ליעקב על הברכות.
כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ.
רשב"ם: שָׂרִיתָ מלשון עשייה.
ספורנו: שָׂרִיתָ מלשון פיקוד ושררה.
אבן עזרא: שָׂרִיתָ, יעקב נחשב לשר יחד עם המלאכים ועם בני האדם החשובים.
עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל נאבקת עם 1. מלאך ה', 2. ועם עשו, 3. ולבן, והם לא הצליחו להכריע אותך
ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ, אוה"ח: יעקב ידע שאין למלאכים שם קבוע, אלא הוא רצה לדעת מהו שמו של המלאך בשליחות זו.
וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי? למלאכים אין שם קבוע, וכל פעם שה' מטיל עלינו שליחות חדשה, משתנה השם שלנו. ספורנו: לא ניתן לבטא בשם את מהותנו.
אוה"ח: לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי? המלאך אמר ליעקב שאין שום סיבה שישאל לשמו.
רמב"ן: לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי המלאך אמר ליעקב שאין שום תועלת בידיעת שמו, כי רק כאשר מתפללים אל ה' זוכים לתשועה, ויש לפנות אל ה' ולא אל המלאכים.
וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם,
רש"י: יעקב לא רצה להמתין עד שיגיע לבית אל כדי שהמלאך יודה לו על הברכות, אלא הכריח את המלאך להודות לו על הברכות (שקיבל בצדק מיצחק אביו) כבר עתה.
לא וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי רָאִיתִי אֱלֹוקִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי
לב וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ,
רש"י: הַשֶּׁמֶשׁ זרחה, כדי לרפא את יעקב מצליעתו, והשעות שהשמש מיהרה לשקוע כשיעקב יצא מבאר שבע, כדי שיתפלל בהר המוריה, הוחזרו עכשיו כדי לרפא אותו.
רשב"ם: עד לזריחת השמש, לא היה יעקב צולע על ירכו, ורק עכשיו התחיל לצלוע.
כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ לג עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה,
רשב"ם: נחלקו המפרשים אם האיסור היה נהוג כבר בזמנו של יעקב או רק לאחר מתן תורה זכר למאבקו של יעקב עם המלאך.
ספורנו: איסור אכילת הגיד הוא כדי להראות שנזק זה אינו נחשב אצלנו לדבר מהותי.
כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה כי המלאך נגע בכף ירכו של יעקב, בגיד הנשה.
פרק לג א עשו: וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ הבין שעשיו עדין כועס עליו למרות המנחה ששלח לו, וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת האמין שכל אמא תגן על בניה בצורה הטובה ביותר,
ב וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה, וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים רחל ויוסף אחרי לאה ובניהג וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם כדי שאם עשו ירצה להילחם, יעקב יילחם בו ראשון, וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו ד וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ,
רש"י: המלאכים היו דוחפים את עשו ואנשיו, ולא הניחו לו להתקרב, גם אחרי שאמרו שעשו הוא נכד אברהם ובן יצחק, עד שאמרו שהוא אח של יעקב, ואז נתנו לו להתקרב.
וַיְחַבְּקֵהוּ עשיו התמלא ברחמים כשראה שיעקב משתחווה לפניו 7 פעמים, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ
רש"י: יש ניקוד על המילה וַיִּשָּׁקֵהוּ, יש אומרים שלא נשק לו בכל ליבו, שהרי הלכה היא שעשיו שונא ליעקב. וַיִּשָּׁקֵהוּ ויש אומרים שבאותה שעה נכמרו רחמיו ונשק לו בכל ליבו. וַיִּבְכּוּ
ה וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר: מִי אֵלֶּה לָּךְ משפחה או עבדים?
אבן עזרא: עשו שאל את יעקב מי הם האנשים שעימו? או מי מהם אלה שהם שלו?
וַיֹּאמַר: הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ
רמב"ן: יעקב לא ענה לגבי נשותיו מצניעות, אך מתשובת יעקב עשו הבין שאלה נשותיו.
ו וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ השפחות וילדיהן השתחוו לעשיוז וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ
דעת מקרא: הַשְּׁפָחוֹת .. וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ ואילו לֵאָה .. וַיִּשְׁתַּחֲווּ, .. וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ כי שתי השפחות ההשתחוות שלהן נחשבת לעיקר ביחס לילדיהן, לעומת רָחֵל ולֵאָה שהשתחוו בנפרד, וכשכתוב וַיִּשְׁתַּחֲווּ, הדבר כולל גם את רחל ולאה.
וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ,
רש"י: נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל יוסף לפני רחל. אצל שאר האמהות כתובה קודם האם ואח"כ הבנים, רק יוסף צעד לפני אמו כדי להסתירה מעיני הרשע בגלל שהייתה יפה וחשש ייתן את עיניו באימו ויחשוק בה, ולכן עמד לפני רחל, כדי להסתיר אותה מעשו, ובשכר זה זכה לברכת עלי עין, ולכן כתוב: "בן פורת יוסף".
רשב"ם: התורה מזכירה קודם את הגבר, אך בשאר האימהות אין מוזכר שם הבנים.
למרות שרחל הייתה האישה האהובה, בנה לא היה הבכור: כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה, וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים, הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה; וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר, לַשְּׂנִיאָה. טז וְהָיָה, בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו, אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה, לוֹ לֹא יוּכַל, לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה, עַל-פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה, הַבְּכֹר (דברים כא 15-16). דברים אלו כמו נכתבו על יוסף. אמנם יצחק זכה ולא בן הגר, שמואל זכה ולא בן פנינה, וגם יהודה זכה במלכות דוד ולא בני יוסף.
האהובה: כשרחל מתה, יעקב חש אבל עמוק. מֵתָה עָלַי רָחֵל. עָלַי: "אין אישה מתה אלא על בעלה", (סנהדרין כב 2). "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה", ו"עזה כמוות אהבה" (שיר השירים).
האישה היחידה שבה בחר יעקב הייתה רחל, האחרות נכפו עליו בידי חמיו ובידי רחל ולאה. "ילדה אשתי" (רמב"ן).
ח וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי?
ספורנו: מה המנחה ששלחת אליי? מנחה של כבוד? או שחשבת שאני זקוק לצאן הזה? אבן עזרא: מה שלחת אלי, דורון או מנחה?
וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי
רמב"ן: בזמן שעבדי יעקב הגיעו אל עשו, הוא לא רצה לקבל מהעבדים את המנחה ולא ענה להם. עכשו הבין שיעקב שלח אליו מנחה, אם מחמת שהבין על ידי השליחים הראשונים, שיעקב שלח אליו את המנחה, או ששמע במחנה שיעקב הביא לו מנחה, או שלא היה אדם אחר שהיה יכול לשלוח את המנחה, ולכן שאל עשו את יעקב למי כל המחנה הזה.
ט וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ,
רש"י: עשו הודה ליעקב על הברכות, והציע שישאיר אצלו את הברכות.
אוה"ח: עשו אמר שעל יעקב לקחת חזרה את המנחה, וכך יוכל עשו לומר שהוא מתנהג עם יעקב בדרך אחווה ואפילו שלא קיבל את המנחה.
י וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ.
אוה"ח: יעקב אמר לעשו שאמנם היה נראית אחווה יותר גדולה אם עשו היה מתייחס יפה ליעקב גם ללא קבלת המנחה, אך מכיוון שיעקב כבר שלח לעשו את המנחה, ראוי שעשו יקבל את המנחה, ובעשיית חסד זו, בלקיחת המנחה, ייחשב הדבר לאחווה גדולה יותר.
וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי, בגלל 2 סיבות: כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹוקִים
רש"י: יעקב הזכיר את עניין ראיית המלאך, כדי שעשו יפחד מעט.
אבן עזרא: יש שכתבו שמלאך בא אל יעקב כדי לחזק את ליבו שכמו שהוא, המלאך, לא היה יכול ליעקב, כך שאר בני האדם לא יוכלו ליעקב.
וַתִּרְצֵנִי. סיבה שנייה שראוי שתיקח את המנחה שלי היא מכיוון שהתפייסת איתי.
יא קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי, רש"י: ברכה נקראת מנחה כי כאשר האדם מברך בשלום אדם נכבד, הוא נותן לו מנחה בעת הפגישה. רמב"ן: ברכה נקראת מנחה כי היא נשלחת לאדם אחר, ממה שה' בירך אותו. מנחה שמביאים למלך נקראת מס.
אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, רמב"ן: קבל אותי ברצון בזכות המנחה כמו שה' מקבל ברצון אנשים שמקריבים לפניו קרבנות. ספורנו: קיבלת אותי בסבר פנים יפות.
כִּי חַנַּנִי אֱלֹוקִים ספורנו: יש מנהג שכאשר רואים אדם חשוב (הנקרא פה אלוקים) מביאים לו מנחה, כך אני הבאתי לך מנחה לפני הפגישה אתך.
וְכִי יֶשׁ לִי כֹל, רש"י: הבדל בין לשונו של עֵשָׂו: יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ, יותר מצרכו, ובלשונו של יעקב שאמר וְכִי יֶשׁ לִי כֹל, יש לי כל צרכי.
וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח.
יב וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה ביחד וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ צמוד אליך כדי להגן עליך, ספורנו: כוונת עשו הייתה שילכו יחד לשעיר.
יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן יד יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה,
אבן עזרא: הַמְּלָאכָה = מלאכת רעיית הצאן, הַמְּלָאכָה = יכולת.
אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, אבן עזרא: האם משמעות לְרֶגֶל = בגלל או לְרֶגֶל = לפי יכולת הליכת הרגל.
רמב"ן: יעקב לא אמר על הילדים וָמֵתוּ כי לא רצה להוציא דבר רע מהפה, אך זו הייתה כוונתו. עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה,
רש"י: מלכתחילה יעקב לא התכוון ללכת יותר מסוכות, אלא שהוא חשב לעצמו שאם בדעת עשו לעשות לו רע, הוא ימתין עד שיעקב יגיע לשעיר, ובזמן המשיח יעקב יגיע לשעיר.
רמב"ן: יעקב חשב לעבור דרך שעיר בדרכו חזרה לכנען. לכן יעקב אמר לעשו שאם יעבור דרך שעיר, עשו יוכל לכבדו שם, אך לא היה זה נדר או הבטחה שיעקב יגיע לשעיר.
טו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי,
אוה"ח: יעקב אמר לעשו שהוא מעדיף אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, בעתיד.
טז וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה,
רש"י: עשו חזר ו 400 האנשים שהלכו אתו, נשמטו ממנו, והקב"ה נתן להם שכרם בימי דוד שלא הוכו על ידיו.
יז וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת,
רמב"ן: לא היה מקום ליעקב לגור בעיר סֻכֹּת, ולכן הוא בנה לעצמו בית מחוץ לעיר סֻכֹּת. ב. יעקב בנה לעצמו בית מבוצר כדי להתגונן מפני עשו.
רש"י: יעקב שהה בעיר סֻכֹּת, במשך 18 חודשים, בקיץ שהה בסֻכֹּת ובחורף שהה בבית. שמעון היה בערך בגיל בר מצווה כשהרג את תושבי העיר שכם.
אבן עזרא: יעקב שהה בשכם בערך 7 שנים, כי שמעון ודינה היו קטנים כשנכנס לכנען,
עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת יח וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם,
רש"י: שָׁלֵם בגופו, שהתרפא מצליעתו, שָׁלֵם בממונו שלא חסר לו דבר מכל המנחה שנתן לעשו, ושָׁלֵם בתורתו שלא שכח את תלמודו בבית לבן.
רשב"ם: המקום נקרא שָׁלֵם, והיא עירו של אדם בשם שכם.
רמב"ן: כל עוד שהה יעקב בסֻכֹּת ולא נכנס לכנען, הוא חשש שמא עשו יתקיף אותו, וכאשר הגיע לא"י, ארץ מגורי אביו, ידע יעקב שעכשיו אינו צריך לפחד כי עשו לא יעז לתקוף אותו סמוך לאביו.
וכן קיווה שאנשי המקום יעזרו לו במקרה של תקיפה, כי אביו היה נשיא אלוקים בארץ. וכן קיווה שזכות הארץ תציל אותו.
וכשהגיע לשכם הנמצאת בכנען, האמין שיזכה לשבת בשלווה.
עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר יט וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה,
אבן עזרא: וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, כדי ללמדנו שיש מעלה גדולה לא"י, וכל מי שיש לו חלק בארץ, הרי שהדבר שוב כחלק בעולם הבא.
כ וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ,
ספורנו: יעקב בנה שם את המזבח מכיוון שזהו על דרך איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר, ורק בכניסה לארץ ישראל היה יכול לבנות מזבח.
וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹוקֵי יִשְׂרָאֵל.
רש"י: יעקב קרא למזבח על שם הנס של ה' אלוקי ישראל.
רמב"ן: דרך האנשים היה לשלב את שמו של ה' בשמות שקראו (כמו צוריאל או חננאל).
