פרק לא 1 וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לֵאמֹר: לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה ב וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם,
ספורנו: בניו של לבן סיפרו לו לשון הרע, ולבן קיבל את הלשון הרע.
ג וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב, למרות שה' אמר לו: שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ לא עשה זאת ללא רשות נשותיו.
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם לבן חושב שגנבתי מרכושו,
וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי, לא גזלתי מאביכן דבר, ה' עזר לי. ו וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן, רמב"ן: יעקב אמר במשפט זה שצאן לבן גם התברך בזכותו.
ז וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי שיקר לי, וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים, אונקלוס: החליף עשר פעמים. רש"י: החליף 100 פעם: 10 פעמים שהחליף את המשכורת 10 פעמים.
וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹוקִים לְהָרַע עִמָּדִי ח אִם כֹּה יֹאמַר :נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר: עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים
ט וַיַּצֵּל אֱלֹוקִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם ה' הפריש מאביכן את הצאן שהיה מגיע לי בשכרי, וַיִּתֶּן לִי י וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן התעבר, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם, וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים יא וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב י
ב וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים, רמב"ן: אין הכוונה שה' ממש העביר את הצאן אל עדר יעקב, אלא יש כאן מעין דימוי.
רש"י: המלאך ממש העביר את הצאן, אלא שלא היה בזה רמאות כי יעקב לא עשה זאת בידיו, וה' עשה זאת רק כדי להציל את יעקב משקרי לבן.
רמב"ן: בכל שנה היה ה' דואג להחליף את סוג הצאן שנולד, עפ"י מה שלבן החליף את משכורת יעקב. אוה"ח: ה' היה דואג שצאן יעקב יוליד את הצאן שהיה אמור להיות שכר יעקב.
כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ יג אָנֹכִי הָקֵל בֵּית אֵל אלוקים שהתגלה אליך בבית אל. אבן עזרא: המלאך אמר (בשם ה') שהוא האל שמצא בבית אל.
רמב"ן: בדבר זה עפ"י דרך האמת הוא שה' הוא האל בבית אל.
אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, רש"י: על ידי ששפכת שמן על האבן, גידלת אותה כדי שתשמש לו למצבה.
אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר, עַתָּה קיים את נדרך. רמב"ן: ואם לא תקיים את נדרך, ה' יכעס עליך. קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ,
רמב"ן: יעקב רצה לפייס את נשותיו כדי שיסכימו ללכת אתו, וסיפר להן את כל מה שהמלאך אמר לו.
המלאך התגלה אליו פעמיים:
1. כשהיה אמור לקבל את שכרו, והמלאך הבטיח שיעזור לו ולצאנו יוולדו עקודים נקודים וברודים, 2. לאחר שיעקב קיבל את שכרו, המלאך אמר לו לחזור אל ארץ כנען.
ספורנו: הכוונה היא שלא יהיה נזק ליעקב בדרך חזרה לארץ ישראל.
יד וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה, רש"י: רחל כתובה ראשונה, כי היא עיקר הבית, ואף בני לאה הודו בכך. וַתֹּאמַרְנָה לוֹ, שתי האחיות נושלו מלקחת חלק ברכוש ונחלת אביהן.
כאשר האחיות גילו שאביהן לקח את המוהר שהיה מיועד לילדיהן, התאחדו למען הבנים שלהן, ואמרו פה אחד: הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ, אנו לא נירש דבר מכל נכסי אבינוטו הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ,
אוה"ח: חלק היינו חלק בירושת אימנו, ונחלה היינו חלק בירושת אבינו. רשב"ם: במקום שאתה תעבוד ותפרנס אותנו, אבינו נתן לך להשתכר בנישואינו. (רק קבלת אותנו ולא שכר).
כִּי מְכָרָנוּ הוא חיתן אותנו איתך תמורת שכר עבודך וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ לא נתן לך שכר על עבודתך.
טז בצעירותה, רחל רצה אל אביה כדי לדווח לו על בואו של יעקב, אבל האהבה שחשה כלפי אביה נמוגה, ועכשיו הרגישה עלבון וכעס עליו: כִּי כָל הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹוקִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא, וּלְבָנֵינוּ;
וְעַתָּה, ספורנו: ועכשיו, שאבינו קיבל עליך לשון הרע. כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה. רק לאחר ששתיהן הסכימו, עזבו את חרן.
יז וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים יח וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן.
יט וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, מהם הַתְּרָפִים? רש"י: פסל שהיה עשוי בדמות אדם.
רשב"ם: היו מגלים בהם עתידות, ורחל גנבה את התרפים כדי שלבן לא יידע שהם ברחו. אבן עזרא: כלי מנחושת כדי לדעת בו את השעות (מעין שעון). בצורה של אדם.
רמב"ן: 1. הכוונה היא לע"ז, אך לא כל התרפים היו נעבדים, שהרי גם בבית דוד היו תרפים. 2. כלים לקבל את השעות, 3. היו משתמשים בהם לקסמים כדי לדעת את העתידות.
כ וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי,
רמב"ן: התורה כתבה כאן הָאֲרַמִּי, כדי להדגיש שלמרות שלבן היה אֲרַמִּי, והיה מנחש וקוסם, בכל זאת הצליח יעקב לגנוב את ליבו.
ספורנו: יעקב לא הראה ללבן שהוא יודע שלבן שמע עליו לשון הרע, בגלל שלבן הוא אֲרַמִּי. לבן היה רמאי ויעקב פחד שאם יגיד לו שהוא בורח, לבן ינסה למנוע את הדבר ממנו.
עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא, ספורנו: אדם בֹרֵחַ ממקום כלשהו, כי הוא בֹרֵחַ מפני נזק שיכול לבוא אליו בעתיד.
כא וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר פרת, וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד, רש"י: לבן היה במזרח העיר חרן, ויעקב פנה לכיוון מערב, לכיוון א"י.
רמב"ן: לבן היה קרוב אל העיר, לכן לבן לא היה צריך ללכת מהלך של 7 ימים שלמים ביום אחד כדי להגיע אל יעקב.
כב וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב כג וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ, תרגום יונתן: הכוונה לבני לבן, כי בניו נשארו בחרן ולא הלכו עם יעקב. רש"י: גם בלהה וזלפה היו בנות לבן מפילגשו.
רמב"ן: לבן הביא עימו את קרובי משפחתו, כי לא רצה להביא עמו נכרים שיריבו עם יעקב בכח או שיחמדו ויגזלו מרכוש יעקב.
וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד, רמב"ן: בליל היום השביעי של מרדף לבן אחרי יעקב, הגיע לבן אל הר הגלעד ושם ה' התגלה אליו.
אוה"ח: הסיבה שלא הייתה ליעקב קפיצת הדרך היא כי ה' רצה לעשות לו נס גדול ולהראות לו, שאדם שיש לו בחירה חופשית יימנע מלהזיק לו.
כד וַיָּבֹא אֱלֹוקִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ, רמב"ן: לָבָן הָאֲרַמִּי ולמרות שלבן היה ארמי ומנחש וקוסם, ואנשי מקומו היו רשעים, ה' התגלה אליו לכבוד יעקב.
מ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע, רש"י: טובתם של רשעים הרי היא רעה אצל הצדיקים. ספורנו: אל תנסה להרע לו ואל תנסה להיטיב לו כדי שיחזור איתך.
כה וַיַּשֵּׂג לָבָן אֶת יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב תָּקַע אֶת אָהֳלוֹ בָּהָר וְלָבָן תָּקַע אֶת אֶחָיו בְּהַר הַגִּלְעָד כו וַיֹּא מֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי הסתרת ממני את דבר עזיבתך.
וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב כז לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר כח וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי,
עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ מעשה סכלותכט יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע אך וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע
ל וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹקָי לא וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי.
גניבת התרפים: לָמָּה גָנַבְתָּ, אֶת אֱלֹהָי?
מדוע גנבה רחל את התרפים? 1. רש"י: גנבה, כדי להרחיק את אביה מעבודה זרה. לא רצתה להשאיר את לבן עם אליליו.
2. נקמה: החזירה לאביה מדה כנגד מדה. לפי שהוא רימה אותה ביום נישואיה, 20 שנה קודם לכן. והסתיר את אחותה מאחורי הינומה, היא הסתירה את התרפים מתחת לכר הגמל.
3. בעלות על התרפים סמלה בעלות על הרכוש, רחל ולאה לא רצו לוותר על מה שהגיע להן ולבניהן מרכוש לבן, גניבת התרפים יכלה לעזור לה להוכיח שיש לה זכות של יורשת.
יעקב ורחל ידעו לרמות אם נראה להם שמידת הצדק דרשה זאת.
3. רצתה להשפיע: על אוכף הגמל בידיה היו המושכות… הגברים: אב אחים, בעל בן, נהנו מגישה ישירה אל הכוח ונהלו מאבקי כוח גלויים,
1. באמצאות מאבק פיזי (יעקב והמלאך) 2. במקח (לבן הבטיח ליעקב את רחל תמורת עבודה של 7 שנים ורימה אותו) 3. בכריתת ברית (יעקב ולבן לפני פרידתם). רחל, כאישה, יכלה להגיע אל הכוח רק בדרכי ערמה.
אבן עזרא: כוונתה הייתה לבטל את הע"ז, אך לא מובן מדוע לקחה איתה את הע"ז, ולכן יש לומר שרחל התכוונה שלבן לא יידע שהם ברחו.
וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם, יעקב לא ידע על הגניבה, ואמר: לב עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ,
רש"י: בגלל דברים אלה, מתה רחל בדרך. יעקב התפלל שמי שגנב את התרפים לא יחיה. רשב"ם: יעקב אמר שהוא יהרוג את מי שלקח את התרפים.
אוה"ח: יעקב אמר שמי שאצלו התרפים יומת כדין בן נח שגנב. ספורנו: יעקב חשב שאחד מעבדיו גנב את התרפים.
אבן עזרא: מצאנו שגם אשת פנחס בספר שמואל מתה בזמן לדתה, ומי התפלל שתמות? אלא גם רחל מתה בשל הלידה ומה שיעקב אמר, שהוא יהרוג את מי שלקח את התרפים.
האם לא היה יעקב, בדומה ליפתח, צריך להבין את כח דיבורו? גרם לרחל שמתה בדרך." (תנחומא) וכל היוצא מפי צדיק, כיוצא מפי הגבורה. ועלולה הייתה אותה קיללת צדיק שתחול מיד, אלא שחס הקב"ה על רחל, והמתין לה עד שילדה בנימין, וכיון שילדה אותו מיד מתה".
למה לא זכתה רחל לגדל את בנימין?
הזוהר: נענשה על גניבת התרפים, ולא זכתה לשמוח עם בנימין אפילו שעה אחת, מפני צער אביה, ואף שכוונתה הייתה לשם שמים למנעו מעבודה זרה, נענשה על צערו.
הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ יעקב ללבן: לפני קרובינו, תכיר מה מכל חפצי שייך לך, וקח לך.לג וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת וְלֹא מָצָא,
אבן עזרא: ספק אם לשתי השפחות היה אוהל אחד או שהיה לכל אחת מהן אוהל נפרד. רמב"ן: לכל אחת מנשותיו של יעקב היה אוהל נפרד, כך מחייבות ההלכה והצניעות.
וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל,
רש"י: אוהל יעקב היה גם אוהל רחל, שהרי יעקב היה תדיר אצלה, אלא שלבן חזר שוב לאוהל רחל, כיוון שהכיר ברחל שהיא משמשנית.
לד וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל, רמב"ן: לבן לא ענה לרחל כי לא היו עונים לטמאות בטומאת נידה, אלא היו מתרחקים מהן כמה שיותר.
וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא, לה וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי אני טמאה, סמכה על כוחו המוסווה של טאבו הנידה.
וַיְמַשֵּׁשׁ: אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי! יצחק מישש את ידי יעקב.
וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל, לבן מישש את כל חפצי רחל. שניהם לא הצליחו למצוא במישוש את מה שחפשו, יצחק את האמת, ולבן את התרפים.
מדוע לא השמידה את התרפים? אולי פחדה שיתפסו אותה משמידה אותם.
אמנם רחל לא נתפסה, אך בנה נענש בגלל גניבת התרפים: לאחר לכידת בנימין חבטו האחים על שכם בנימין ואמרו: גנב בן גנבה, אמך בישה את אבינו, רָחֵל גְּנָבָתַם, ואתה מביש אותנו, (תנחומא בובר מקץ יג).
מידה כנגד מידה: (בראשית מד) הטבלה מראה שבנימין שילם על חטא אמו.
| רחל גנבה את התרפים.רחל גנבה, אבל הגנבה לא נמצאה.לבן חיפש בכל האהלים.יעקב ומשפחתו עזבו את חרןקבוצה רדפה אחרי ההולכיםלבן מאשים: למה גנבת?יעקב בטוח ולא האמין שיש אשםעם אשר תמצא את אלוקיך לא יחיהלבן חיפש את התרפיםהתרפים היו אצל רחללבן השלים עם יעקברחל גנבה ולא נתפסהיעקב התלונן על חשדות לבן. | יוסף האשים את בנימין בגניבת הגביעבנימין לא גנב, אך בשקו נמצא הגביע."ויחפש, בגדול החל ובקטן כלה."יעקב ומשפחתו עזבו את כנעןקבוצה רדפה אחרי ההולכיםלמה שלמתם רעה תחת טובה?האחים בטוחים ולא האמין שיש אשםאשר ימצא אותו מעבדיך ומתהרודפים חיפשו את הגביעהגביע נמצא בסוף אצל בנימיןיוסף השלים עם אחיובנימים לא גנב ונתפסיוסף התלונן והוא ביים הכול. |
וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים לו וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן אוה"ח: בגלל שיעקב הגיע לכדי כעס, הוא הגיע לכד מריבה.
וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי,
ספורנו: יעקב חשב שבאמת לא נגנבו התרפים מלבן, אלא שלבן חיפש תירוץ לרדוף אחריו כדי לחפש בכליו אם יעקב גנב משהו אחר.
לז כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ, אוה"ח: יעקב אמר שהוא שמר על נאמנות לאורך תקופה ארוכה של עשרים שנה.
לח זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ השגחתי טוב על צאנך, והנקבות המליטו בלי להפיל אף אחד וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי לט טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה כל צאן שחסר, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה שילמתי לך עליו, גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה כל מה שנגנב ממני, שילמתי לך את ערכומ הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב החום וְקֶרַח בַּלָּיְלָה ובלילה הקור וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי כמעט לא ישנתימא זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים.
מב לוּלֵי אֱלֹוקֵי אָבִי רמב"ן: מדובר במידת הדין של מעלה. אֱלֹקֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי,
רש"י: יעקב לא רצה לומר אלוקי יצחק, כי אין הקב"ה מייחד את שמו על צדיקים בחייהם, ולמרות שה' עצמו אמר על יצחק אלוקי יצחק, יעקב היה ירא לומר זאת ואמר במקום זה פַחַד.
כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי, רמב"ן: הכוונה ללבן, ויעקב אמר זאת לקרובי לבן, כי לא רצה לומר זאת לחמיו, יעקב נמנע מפנייה ישירה אליו מפאת כבודו.
פירוש נוסף שכתב הוא שהכוונה היא שיעקב אמר דרך מוסר לנוכחים "אחי", כמו שאמר לרועים בשעה שהגיע אל חרן. אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹוקִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ,
רש"י: וַיּוֹכַח = ללשון תוכחה, שה' בירר מה שייך לי.
רמב"ן: וַיּוֹכַח לשון הוכחה, שה' הוכיח שהדברים האלו מגיעים לי.
כלי יקר: וַיּוֹכַח הוכחה שרק מפחד העונש לא רימית אותי, ורק בגלל שה' התגלה אליך ואמר לך לא להזיק לי, אתה לא מזיק לי עכשיו.
מג וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַצֹּאן צֹאנִי, ספורנו: הַצֹּאן צֹאנִי, לדעת לבן, הצאן של יעקב גנוב, ולבן היה בעצם נוטל מצאנו.
וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה רמב"ן: לָאֵלֶּה אני חומל עליהם. הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ מד וְעַתָּה מכיוון שאני לא יכול להזיק לך 'לְכָה נִכְרְתָה בְרִית
רמב"ן: הברית תהיה לעד ביננו, או שמשהו שקיים לעולם יהיה עד על הברית (כמו האבן שהרים יעקב). ספורנו: לבן בקש ברית כדי להבטיח שיעקב לא יזיק לו.
אונקלוס: ואין אדם אחר שמעיד על הברית. אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. ספורנו: ה' הוא שיפרע מאיתנו אם נעבור על הברית.
מה וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה מו וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל מז וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא בארמית = "גלעד", וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד מח וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד
מט וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ רש"י: הַמִּצְפָּה, מקום גבוה בהר הגלעד. ספורנו: הַמִּצְפָּה, מקום סמוך לגלעד. רמב"ן: הַמִּצְפָּה, מקום המצבה.
נ אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ, רש"י: לבן ויעקב אמרו זה לזה שה' יראה אם כל אחד מהם עובר על דברי הברית.
נא וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, א"ע: יריתי מלשון להרים.
נב עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה נג אֱלֹוקֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹוקֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק,
ספורנו: לבן רצה שיעקב יישבע באלוהי תרח, אביהם של אברהם ונחור, ויעקב נשבע בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק, בשם אלוקי יצחק שאינו בן תרח, שה' ישפוט ביניהם.
נד וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם = סעודה.
רמב"ן: קרא לאחיו לאכול לחם, ולא ללבן עצמו, כיוון שהיה נוהג כבוד בלבן. וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם עם יעקב, רמב"ן: הם אכלו שם לזיכרון, וַיָּלִינוּ בָּהָר.
