פרק כז, יצחק מברך את בניו.
הברכות:1 וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק, אוה"ח: הסיבה שכתוב וַיְהִי שהוא לשון צער, כי היה זה צער שיעקב היה צריך לקבל את הברכות במרמה.
וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת; למה: 1. בשעת העקדה נשרו דמעות המלאכים לתוך עיני יצחק, וכיוון שהזקין, כהו עיניו (בראשית רבה סה 10).
2. ר"י: עיני יצחק נהיו כהות בגלל עשן הקטורת שהיו נשות עשיו מקטירות לעבודה זרה.
3. כדי שייטול יעקב את הברכות,
ספורנו: עיני יצחק כהו כי לא מיחה בבניו, כמו שעיני עלי כהו בגלל שלא מחה בבניו.
וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר, הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי;
אונקלוס: יצחק פחד שלא יספיק לברך את עשיו לפני מותו (למרות שחי עוד הרבה שנים).
ספורנו: יצחק אמר לעשיו שהיה מעדיף לברכו סמוך למיתתו, כי אז השפעת הברכה גדולה יותר, אך היות ולֹא יָדַעְתִּי, יוֹם מוֹתִי, איני יודע באיזה יום ימות, יברך אותו עכשיו.
רש"י: כאשר אדם מגיע 5 שנים לפני מכסת השנים שהוריו חיו, עליו לדאוג שמא הוא מתקרב ליום המיתה. יצחק היה בן 123 ולא ידע אם הוא צריך לדאוג 5 שנים לפני מספר השנים ששרה חיה או לדאוג לפי מספר השנים שאברהם חי.
ג וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ, תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ; רשב"ם: תֶּלְיְךָ, האשפה בה שמים את החיצים. וְצֵא, הַשָּׂדֶה, וְצוּדָה לִּי, צָיִד.
רש"י: צָיִד. יצחק הדגיש שעשו לא ייקח מהגזל. כלי יקר: בסוף יצחק הבין שעשו לקח מהגזל, ולכן לא אכל את מה שהביא לו עשו.
ד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי,
*ספורנו: יצחק רצה שעשו יכין מַטְעַמִּים כדי שיעסוק במצוות כיבוד אב, כי למרות שלא הכיר בכך שעשו רשע, הוא לא חשב שעשו ראוי לברכה, ולכן כאשר יצחק בירך את יעקב, הוא לא ביקש ממנו להכין לו מטעמים.
רמב"ן: יצחק רצה שעל ידי ההנאה מהמאכל, נפשו תדבק יותר בנפש עשו, וכך הברכה תהיה חזקה יותר.
על יצחק כתוב שאהב את רבקה אשתו, אהב את עשו בנו, ובקש מבנו להכין לו מַטְעַמִּים. וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה: בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת.
אוה"ח: יצחק בקש מעשו צוּדָה לִּי, צָיִד בסוד, ללא שהיה אדם ששמע, ורבקה שמעה את הדברים בנבואה, לכן האמין יצחק כשיעקב הביא את האכל.
יצחק וגם יעקב ברכו את בניהם לפני מותם: בגלל חולי, או חשש שמתקרב יום המוות, ושניהם כהו עיניהם.
רבקה, אמו של יעקב, ויוסף אביו של אפרים, ניסו להשפיע על האב לברך את הילד שהוא לא התכוון לברך. אבל יוסף לא הצליח, ויעקב ברך את מי שהתכוון לברך, ואילו רבקה שכנעה את בנה להתחפש לאחיו והוא קבל את הברכות שנועדו לאחיו.
יצחק ברך שוב את יעקב לפני שהוא עוזב לחרן, ויעקב ברך שוב את בני יוסף והקדים את אפרים למנשה. ראיתו הנבואית הגיעה לשיא באותה שעה.
למה בחר יצחק לברך רק את עשו? האם לא ידע שיעקב איש תם, ועשו איש ציד? האם לא יכל לברך את 2 הבנים?
1. אברבנאל: לא רק עיניו כהו, גם שכלו (מה שנראה אח"כ שאינו נכון. יצחק הבין הכל).
2. אור החיים: עשו דאג לעצמו לנישואים, אך הם היו למורת רוח הוריו. ככתוב: "ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה". לכן יצחק חשב שבאמצעות הברכות יתהפך עשו למידת הטוב, וייטיב דרכיו.
3. רמב"ן: יצחק רצה לברך את עשו שיהיה בעל ברית עם ה', כי הוא הבכור, ובברכת אברהם שינחל את הארץ. רבקה מעולם לא ספרה ליצחק על הנבואה שרב יעבוד צעיר: תחילה כי נהגה בדרך מוסר וצניעות אחרי שהלכה לדרוש את ה' ללא שביקשה רשות מיצחק.
רבקה חשבה שאין היא צריכה לומר דברי נבואה ליצחק כי הוא נביא גדול ממנה. עכשיו לא רצתה רבקה לומר לעשו את הנבואה כי חששה שבגלל שיצחק אוהב את עשו, הוא אמנם לא יברך את עשו, אך גם לא יברך את יעקב.
וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק, אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ, למה רבקה צותתה לשיחת יצחק ועשו?
1. רש"י: "שמעה ברוח הקדש".
2. אולי עמדה מאחורי יריעות האהל להקשיב ליצחק ולהגן על האינטרסים של יעקב.
3. כי כמו כל הנשים.. לא נותר לי אלא …להקשיב בפתח האהל…הפכתי למרגלת בתוך ביתי, כפי ששרה שמעה בעקיפין את בשורת המלאך שהיא תלד בן (פרנקל א, מדרש מרים, 70).
וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק, אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ: רבקה זכרה את הנבואה: "רב יאבד צעיר", ושנאה את נשות עשו הכנעניות, ולכן ראתה ביעקב את הבן הראוי להמשך בית אברהם.
רבקה ידעה שברכת אברהם אמורה לעבור לבן המתאים. יצחק קיבל את הברכה למרות שלא היה בכור, וישמעאל הורחק מבית אביו, עכשיו היה עליה לקבל החלטה קשה, כאם להחליט מי מבניה ראוי.
כשרבקה הכירה את תכונותיו של יעקב, התחזקה בה ההכרה שיעקב הוא היורש האמיתי של אברהם ויצחק, ואמונה זו הדריכה אותה.
7 פעמים המונח של רבקה כ"אם" מתיחס רק ליעקב. רבקה דברה, בצעה, והובילה למימוש רצונה.
כאשר רבקה שמעה שבעלה מבקש לברך את בנה הגדול, היא לא פנתה אליו, לא ניסתה לשכנע אותו, או ליעץ לו לפעול בדרך הנראית לה כיותר נכונה.
למה רבקה לא פנתה ליצחק כמו ששרה פנתה לאברהם ובקשה: "גרש את האמה הזאת ואת בנה"? אולי נעלבה שיצחק לא שיתף אותה בהחלטה לברך את אחד הבנים?
הנצי"ב: כשרבקה נדדה מחרן לארץ הייתה פעילה: "ותקם", "ותרכבנה", "ותלכנה", אחרי הפגישה עם יצחק, רבקה הפכה פסיבית: "ויביאה יצחק…וייקח את רבקה לאישה, ויאהבה".
מדוע איבדה רבקה את בטחונה העצמי כשפגשה את יצחק? בעת הפגישה חזר יצחק מבאר לחי רואי, שם פגש המלאך בהגר. יצחק עמד והתפלל וכשרבקה השקיפה עליו מעל הגמל, הוא נראה בעיניה כמלאך. רבקה נפלה מעל הגמל והתכסתה בצעיף מפחד ובושה, ומאז לא הייתה תקשורת חופשית או קלילה בינה ובין יצחק.
היה לרבקה צורך עמוק להשפיע ולקבוע את עתיד בנה האהוב והיא רצתה שהבן הראוי בעיניה יקבל את ברכת אביו. חששה שאם תדבר, רק תזיק ליעקב, לכן היא ניצלה את עיוורונו של יצחק, ופעלה מאחורי גבו.
לו היו רבקה ויצחק מגלים אחד לשני את כוונותיהם, הייתה נמנעת התסבוכת והתוצאות העגומות של שנאת עולם בין זרע עשו, לזרעו של יעקב.
ואולי רבקה לא גילתה ליצחק את האמת על בנם, כי בקשה לגונן עליו ולמנוע ממנו אי נעימות וזעזוע נפשי, (לכן גם לא ספרה לו שעשו רוצה להרוג את אחיו).
היא הכירה את חולשות בעלה, אבל אהבה אותו וידעה שלברכותיו יש כח. רבקה גם עזרה ליעקב לרמות את יצחק, כדי שהוא יווכח שיעקב יהיה מסוגל לעמוד מול הגוים, (הרב קוק).
הרב אבינרי: רבקה האמינה בעוצמה ובאמיתיות שבברכות יצחק, הכירה בכוחו האדיר של בעלה, בעניין הברכה החשובה וגורלית לבניינו של עם ישראל, והיא רצתה שיעקב יקבלה.
רבקה, היחידה מבין 4 האמהות שבחרה מי מבין 2 בניה יזכה בברכת הבכורה, וקבעה כך לדורי דורות את דרכם של בני ישראל ותימרנה כדי שהבן המועדף עליה יקבל את הברכות.
רבקה כמו שרה חמותה, ניהלה את חיי בנה ונלחמה להשגת זכויות ירושה לבן האהוב. לכן יצחק לא הצליח לברך את מי שהוא רצה, ובברכותיו זכה אותו בן שרבקה דאגה לו.
רבקה ניהלה את משפחתה בלי להתיעץ עם יצחק, אבל היא העריצה אותו והאמינה שברכותיו תתקיימנה.
אבל אהבת רבקה הייתה גם אהבה מגוננת ואולי חונקת, שלא איפשרה ליעקב להיות עצמאי, להחליט בעצמו. רק הפחד מנקמת עשו אילץ אותה מאוחר יותר לשחרר את בנה ולאפשר לו להתרחק ממנה.
כשהחליטה להלחם למען בנה, רבקה הפכה שוב לפעילה: יזמה את לקיחת הברכות בידי יעקב. היא הלבישה לבנה את בגדי החמודות שהיו בבית, היא שמה את העורות על ידיו,
ורבקה היא זו שבסיום שלחה אותו מהבית: "ועתה בני שמע בקולי, וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה". רבקה נאלצה להבריח מביתה את בנה.
מדרש רבא: רבקה נענשה בכך שלא ראתה יותר את בנה הקטן. "ואילו את רבקה לא מצא יעקב עוד בחיים" (קדמוניות היהודים בראשית לה 28).
דווקא יצחק העיוור, שלא ראה מי הוא הבן שבא לקחת את ברכותיו, ושחשש מהמוות הקרוב, ולכן רצה לברך את בנו, עדין חי וזכה "לראות" שוב את יעקב.
3 פעמים אמרה רבקה: שְׁמַע בְּקֹלִי, כי כאם הטיבה להכיר את בניה ולדעת מי מהם ראוי לברכה.
לו הייתה מדברת עם יצחק, לא הייתה נדחקת לפעול מאחורי גבו ועשו לא היה "צועק צעקה גדולה ומרה" שבעטיה יזעקו בעתיד זעקה גדולה ומרה בני יעקב.
"והיכן נפרעה לו? בשושן הבירה. שנאמר על מרדכי (והמן מזרע עמלק ועשו), ויזעק זעקה גדולה ומרה". (בראשית רבא סז, ד). עונש על קבלת הברכות).
אומנם העונש מראה שהתורה אינה מסכימה עם המרמה, אך רמאות המילדות במצרים והשכר שהן קיבלו, מראים שיש מצבים בהם יש להשתמש במעשה מרמה.
עשו יצא ראשון, וידע לקנות את אהבת אביו, אבל הסכמתו למכירת הבכורה בעבור נזיד עדשים, הוכיחה שהוא בז לבכורה וגם לכן פעלה רבקה להשיג את ברכות יצחק ליעקב.
יצחק אמר לעשו וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה:
רש"י: לִּי = משלי, שכך היה כתוב בכתובת רבקה ליטול בכל יום 2 גדיי עיזים.
בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת, כשרבקה מסרה את דבריו ליעקב אמרה: הָבִיאָה לִּי צַיִד. (עשו כבש את לב אביו, כי צַיִד בפיו),
וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים, וְאֹכֵלָה; וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה', לִפְנֵי מוֹתִי, הוסיפה את שם ה', כדי להדגיש שאין זו סתם ברכה של אב לבן, שלברכה זו חשיבות מיוחדת, (נ ליבוביץ עיונים במקרא 177).
רשב"ם: הכוונה היא לברכה בשם ה'.
רמב"ן: זהו המקום היחיד בו כתוב לפני ה', ורבקה אמרה ליעקב שאם יצחק יברך את עשו, הרי שיעקב, לא יוכל לעמוד לפניו, כי ברכות יצחק וודאי יתקיימו.
רבקה חשה אחריות לחזון המשפחה שעברה מאברהם ליצחק, וחששה שיצחק יעביר את ברכת אברהם לידים לא נכונות.
וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ עשה כל מה שאני אומרת לך: אוה"ח: לא עבר זמן רב מאז שיצחק אמר את הדברים לעשו עד שרבקה אמרה זאת ליעקב.
ט לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים,
רש"י: למה היה צריך שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים? כי אחד נועד להקרבת פסח (שהיה באותו יום) והשני, נועד לעשיית מטעמים. וטעם הגדי דומה לטעם הצבי.
וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב, אני אכין משְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים הטֹבִים תבשיל לאביך כפי שהוא אוהבי וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל אתה תביא לאביך את התבשיל שאכין, ואביך יאכל את מה שאכין לו, בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ כדי שאביך יברך אותך לפני מותו.
מה חש יעקב כלפי בקשת אמו? הביע חשש – הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק. יב אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי: אולי פעם אחת אבי יגע גם בי וילטף אותי, ולא כמו תמיד רק את עשו.
רמב"ן: אין הכוונה שיצחק ימשש את יעקב כדי לבדוק אם מי שעומד לפניו הוא באמת עשיו, אלא שאולי יצחק יקרב אותי אליו, ואז ימשש אותי.
איך לא פחד יעקב שיצחק יכיר את קולו? ייתכן שהיו להם קולות דומים, או שיעקב שינה את קולו.
וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ; וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה, וְלֹא בְרָכָה, פחד, ורצה להראות לאמו שהמעשה עלול להתגלות. יעקב האמין בברכות אביו, לכן חשש פן יהפוך את הברכה לקללה.
למה יעקב הסכים לשמוע בקול אמו? כי הוא ידע שעכשיו הוא הבכור, אחרי שעשו מכר לו את הבכורה, ואפילו ביזה את הבכורה.
הכתב והקבלה: אצל אברהם כתוב: "וירץ לקראתם", "וימהר אברהם האהלה שרה ויאמר: מהרי…" "ואל הבקר רץ אברהם". אליעזר: "וירץ העבד לקראתה",
רבקה: "ותמהר ותורד כדה". ואילו אצל יעקב כתוב: "וילך וייקח ויבא" ורד"ל: וי על 3 דברים אלה, אנוס וכפוף ובוכה (בראשית רבה, יד).
שוקלת, יוזמת ומבצעת: וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל": (ויקרא יט 14) אבל כדי להעביר את הברכות לבן הנכון, רבקה חזרה לפעול: וַתֹּאמֶר, וַתַּעַשׂ… וַתִּקַּח וַתַּלְבֵּשׁ… הִלְבִּישָׁה… וַתִּתֵּן… עָשָׂתָה". הברכה הייתה חשובה לרבקה יותר מצער בנה עשו.
רבקה הייתה צריכה לחשוב על כל החושים של יצחק.
לראות – יצחק לא ראה, כי היה עיוור,
למשש – עטפו את ידי יעקב בשער עיזים,
ריח – רבקה הלבישה ליעקב את בגדי עשו החמודות, ויצחק אמר: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'. רק את קולו של יעקב לא יכלו להחליף, ולכן מיד כשיצחק שמע את יעקב מדבר, שאל בחשדנות מִי אַתָּה בְּנִי? ולמרות זאת האמין לתשובת יעקב.
בשל מאמצי רבקה, נשאר יצחק בטעותו, ועד לרגע הברכה לא ידע מי מבניו עומד לפניו.
6 דברים משמשין את האדם, 3 ברשותו ו 3 אינן ברשותו. העין והאוזן וחוטם, שלא ברשותו… הפה והיד והרגל ברשותו… הפה: גַּם בָּרוּךְ, יִהְיֶה (בראשית רבה סז 3).
גַּם בָּרוּךְ, יִהְיֶה: הרמבן: הקב"ה הוליך את הפה של יצחק לברך את יעקב, שפחד פן הברכה תהפוך לקללה.
הרב הירש: אישה שיראה לדבר עם בעלה, לא פחדה לרמות אותו? אלא רבקה לא התכוונה לרמות את יצחק, אלא להוכיח לו שעשו גונב את דעתו, ע"י זה שיראה שיעקב הצליח לגנוב את דעתו, כפי שעשו עשה כל הזמן.
עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי – אמר ר' אבא בר כהנא: אדם שחטא, לא אמו נתקללה? שנאמר: "ארורה האדמה בעבורך", (בראשית רבה סה).
אבן עזרא: הקללה תחול עליי במקום עליך ודרך נשים לומר כן.
רבקה קיוותה לבטל את הקללה: עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי; לקחה על עצמה את האחריות לתוצאות המעשה ושילמה על כך מחיר יקר כי נאלצה להפרד מהבן האהוב עליה עד יום מותה.
חזל מסנגרים על אבות האומה: אין התורה מציגה את גדולי ישראל בתכלית השלמות… היא אינה מעלימה שגיאות, שגגות וחולשות של גדולי ישראל וכך היא מטביעה את חותם האמת.. אילו הזהירו כולם.. ללא רבב, היינו סבורים שטבעם שונה מטבענו והוא למעלה מהישג ידינו.. ללא מאבק טבעי, היו מידותיהם הטובות רק תוצאה של טבעם הנעלה (רש"ר הירש).
אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח קבל את דבריי ולך תיקח לי שני גדיי עיזים.
מדרש אשת חיל: גמלתהו טוב ולא רע, זו רבקה, שעל ידה באו הברכות ליעקב.
יד וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו רבקה הכינה ליצחק תבשיל שיצחק אהב לאכול,
טו וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי (בגדים = בגידה) עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת.
רס"ג: חֲמֻדֹת בלשון נקיות. ב. עשו חמד את הבגדים הללו מנמרוד.
רשב"ם: חֲמֻדֹת, הבגדים שעשו היה משרת את יצחק בשעה שהיה מאכיל אותו.
רש"י: עשו השאיר את הבגדים אצל רבקה בבית כי היה בקי במעשי נשותיו וחשד בהן. אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן
רמב"ן: התורה מדגישה את היות עשו בנה הגדול ואת היות יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן, כדי להודיע את מעלת צדקתה של רבקה, כי רוב האנשים מכבדים יותר את הבן הגדול, ורבקה אהבה יותר את יעקב, בגלל מעשיו הטובים, למרות שהיה הבן הקטן.
אוה"ח: התורה מדגישה את היות עשו בנה הגדול של רבקה ואת היות יעקב בנה הקטן, כדי לומר שעשו היה יכול לעשות מה שרצה.
טז וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו את עורות העיזים, רבקה שמה על ידי יעקב ועל צווארו החלקים,
"כיון שהיה (עשו) צד וקושר, היה המלאך הולך ומתירן,…למה? עד שילך יעקב ..ויכנס אצל אביו…ויטול את הברכות", (תנחומא מדורת בובר תולדות י).
יז וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ. וַיָּבֹא אֶל אָבִיו,
וַיֹּאמֶר אָבִי; וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי, פסוק זה מזכיר את האירוע שהתרחש בין יצחק ואברהם בדרך לעקדה: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי;
מִי אַתָּה בְּנִי יט וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו : אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ,
מה המסר של הסיפור הזה? מה רצתה התורה ללמד אותנו? שהאמת מאד חשובה,
אבל יש ערכים שבשלהם מותר לשקר, ולברך את יעקב, ואת העם שיצא ממנו, הוא סיבה מאד חשובה לסטות מהאמת, כמו שמותר לחיילי צהל להיות מסתערבים, כדי להלחם באויב, אפילו הקב"ה אמר לאברהם ששרה צחקה כי היא זקנה ולא סיפר שאמרה "ואדוני זקן".
רש"י: יעקב בכוונה השתמש בלשון זו כדי לומר: אני הבאתי לך את המטעמים, ואילו עשו הוא הבכור, וכך יצא שיעקב לא שיקר.
אוה"ח: אני עכשיו בכורך, כיוון שקניתי את הבכורה, וגם עשיתי מה שציווית אותי, כי הסיבה שציווית על עשו לצוד הוא כי עשו היה בנך הבכור, ואילו עכשיו אני הוא בנך הבכור.
אבן עזרא: אמנם לנביא אסור לשקר כשהוא מדבר את דברי הנבואה שלו, אך מצאנו מספר פעמים שלצורך גדול הנביא כן שיקר, ולכן אין כאן שאלה כלל.
אומנם העונש של רבקה שבנה רחק ממנה, מראה שהתורה לא מרשה לרמות, אך רמאות המילדות במצרים והשכר שהן קיבלו, מראים שיש מצבים בהם יש להצדיק מעשה מרמה.
עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי, קוּם נָא שְׁבָה, וְאָכְלָה מִצֵּידִי תאכל מהציד שצדתי לך, בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ שתברך אותי כ וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ: מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי איך הספקת לצוד כל כך מהר? וַיֹּאמֶר: כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹוקֶיךָ לְפָנָי ה' מיהר לזמן לי בעל חיים לצוד אותו:
רש"י: יצחק חשד וחשב שאין דרכו של עשו שיהיה שם שמים שגור על פיו.
כא וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי אמשש אותך,
בשעה שיצחק אמר ליעקב: גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי. היה ליבו רפה כשעווה, וזימן לו ה' 2 מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזין במרפקו (בראשית רבה סה יט). המדרשים מציגים את המרמה כתכנית אלוקית.
רמב"ן: יצחק ביקש למשש את יעקב בגלל שהבחין שאין זה קולו של עשו.
הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא? המישוש יעזור לי לגלות האתה הוא בני עשיו או לא? כב וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו, וַיְמֻשֵּׁהוּ מישש אותו, וַיֹּאמֶר: הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.
רשב"ם: צורת הדיבור הייתה דומה, ויצחק חשב שקולו של יעקב דומה יותר לקול יעקב, אך בגלל שהקול היה דומה והידיים הרגישו כמו ידיו של עשו, טעה יצחק והאמין ליעקב.
צורת הדיבור שלך היא כצורת הדיבור של יעקב, אך הידיים שלך מלאות שיער כידיו של עשיו, כג וְלֹא הִכִּירוֹ יצחק לא הכיר את יעקב, ולא הבין שמי שעומד לפניו הוא יעקב.
כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת יצחק לא הכיר את יעקב כי ידי יעקב היו שעירות כידי עשו השעירות, וַיְבָרְכֵהוּ יצחק בירך את יעקב, אך לא הייתה זו הברכה שיצחק התכוון לברך את עשו ורק בפסוק כח' יברך יצחק את יעקב גם בברכה שבה התכוון לברך אותו.
מזה למדים שאדם שחושד בכשרים צריך לברך את הנחשד, ולאחר שיצחק חשד שמי שעומד לפניו מרמה אותו, הוא בירך אותו.
כג וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו, שְׂעִרֹת; וַיְבָרְכֵהוּ. כד וַיֹּאמֶר, אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו;
אוה"ח: יצחק אמר ליעקב, אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו כדי לומר שהברכה תהיה שלו גם אם אינו עשו.
וַיֹּאמֶר, אָנִי. רש"י: יעקב ענה בסתמיות אָנִי ולא אמר במפורש שהוא עשו.
וַיֹּאמֶר: הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי; וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ.
כו וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק אָבִיו: גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי, בְּנִי. כז וַיִּגַּשׁ, וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרְכֵהוּ;
ספורנו: וַיְבָרְכֵהוּ, אין זו הברכה המובטחת, ויש פה ברכה נוספת בו בירך יצחק את יעקב, מתוך התרוממות רוח שהגיע אליה לאחר שהריח את רֵיחַ בְּגדי יעקב.
אוה"ח: וַיְבָרְכֵהוּ, ברכות בהן ברך אברהם את יצחק, ויעקב יוכל לברך כל אדם.
ב. יצחק ברך את יעקב בברכות רוחניות ובברכות גשמיות. הגשמיות מופיעות בפסוקים הבאים (ויתן לך האלוקים) והברכות הרוחניות מופיעות במילה וַיְבָרְכֵהוּ.
ג. וַיְבָרְכֵהוּ במידת הרחמים, ולאחר מכן הוסיף יצחק לומר שגם במידת הדין יתברך יעקב, ולכן השתמש יצחק בשם אלוקות.
וַיֹּאמֶר, רְאֵה, אבן עזרא: רְאֵה = "דיבור עם הלב", כלומר להבנה בלב.
רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'.
רש"י: רֵיחַ שָׂדֶה, שדה תפוחים, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה' ברך את שדה התפוחים בריח טוב. רשב"ם: ה' בירך את השדה, אלא שהכוונה היא לנרד וכרכום.
רמב"ן: שָׂדֶה, ברכה בו בירך ה' את עשו בשָׂדֶה שיצליח בשדה בציד. אבן עזרא: הכוונה היא לריח פריחת האילנות, וייתכן שכל המעשה הזה היה בחודש ניסן.
רש"י: בדי עיזים היו מסריחות, אלא שעם יעקב נכנס ריח של גן עדן. רשב"ם: בגדים אלה היו בגדים שבשעת גמירתם, היו מבשמים אותם.
כח וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹוקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, רש"י: וְיִתֶּן, ו' החיבור במילה וְיִתֶּן שכמו שה' בירך את עשיו בריח שדומה לשדה, כך גם ייתן לו משמני הארץ. ובמדרש: ה' יתן מים, ונתינת המים מה' תיפסק אם יחטאו בני ישראל, ואם יחזרו בתשובה, ה' יחזור ויתן להם מים.
רמב"ן: ו' החיבור במילה וְיִתֶּן = ה' ייתן תמיד ללא הפסק.
ספורנו: הברכה היא שיספיקו המים שבאים מטל השמים, ולא יזדקקו לגשמים חזקים שימנעו מאנשים לצאת מהבית.
רמב"ן: כמו שה' בירך אותך ואת השדה, אני מברך אותך (את מי שיצחק חשב שהוא עשו) שתצליח בציד בשדה, וה' יברך אותך בטל שמים ושמני ארץ.
אבן עזרא: המ' של מִטַּל הַשָּׁמַיִם מוסב גם על מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וצריך להיות כתוב וממִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ.
וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ וכן ייתן לך ה' דָָּּגָן = תבואה, וְתִירֹשׁ = יין, כך שתוכל להאכיל עמים אחרים מרוב תבואה ויין שיהיו לך:כט יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים
הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אבן עזרא: לְאַחֶיךָ = בני פילגשים בְּנֵי אִמֶּךָ = עשו ובניו.
אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ. רק חלק זה שנלקח מברכת אברהם ברך יצחק את עשו.
רש"י: בתחילה נאמרה הקללה ואחריה הברכה, כי צדיקים תחילתם ייסורים וסופן שלווה, לעומת הרשעים שתחילתן שלווה וסופן ייסורים, ולכן בלעם הקדים את הברכות לקללות.
ספורנו: הצורך בברכה זו היא מכיוון שאנשים נוהגים לקלל את אדוניהם כשאדוניהם אינם מספקים להם את חפצם.
וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ, רבקה שמעה נבואה: "רב יעבוד צעיר", ונוסח זה אינו מבהיר האם הבכור יעביד את הצעיר או יעבוד לו, כשיצחק אמר: וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ, ברור שהמתברך ישעבד את אחיו, אבל יצחק עדין לא ידע שהמתברך הוא יעקב ולא עשו, כפי שרצה.
ספורנו: יצחק רצה לברך את עשו שיעקב יהיה משועבד אליו כי חשב שיעקב יוכל להסתפק בנחלת ארץ ישראל, ויחיה בה ביעבוד כדי שלא יהיה עסוק בענייני גשמיות.
אֹרְרֶיךָ אָרוּר כל מי שיקלל אותך, יהיה מקולל בעצמו, וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ וכל מי שיברך אותך, יהיה מבורך בעצמו.
ל וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב, וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב, מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו; וְעֵשָׂו אָחִיו, בָּא מִצֵּידוֹ, בדיוק כאשר יעקב יצא מלפני יצחק, לאחר שסיים לברך אותו, הגיע עשו, אם היה מקדים מעט, היה פוגש את אחיו.
לא וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים, וַיָּבֵא לְאָבִיו; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, יָקֻם אָבִי עשו דיבר בלשון נסתר בדרך של כבוד, וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ
לב וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו, מִי אָתָּה; וַיֹּאמֶר, אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו. לג וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה, גְּדֹלָה עַד מְאֹד, רש"י: וַיֶּחֱרַד בדרש יצחק ראה את הגהינום פתוחה לפניו.
ב. יצחק חרד כי חשב שיש בו עוון על שברך את הקטן לפני הגדול.
כאשר עשו צעק את צעקתו, התברר ליצחק שעשו מכר את הבכורה, אמר יצחק שעכשיו הוא יכול לאמר שגם יעקב יהיה ברוך.
אוה"ח: וַיֶּחֱרַד, יצחק חרד על כך שיעקב רימה אותו.
לג וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד תמה תמיהה גדולה מאוד, וָאֲבָרֲכֵהוּ, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה, למרות שעכשיו הבין שמי שהביא לו את הציד, לא היה באמת עשיו, ברך גם אותו.
וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד בְּטֶרֶם תָּבוֹא,
רש"י: אֵפוֹא, מילה מורכבת משתי מילים: איה פה.
ספורנו: אֵפוֹא פירוש המילה איפוא היא "אם כן" והכוונה שיצחק אמר לעשיו: אם כן הדבר שאתה הוא עשיו, מיהו זה שהביא לי צַיִד לפניך?
וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל, רש"י: וָאֹכַל מִכֹּל יצחק טעם בתבשיל שהביא לו יעקב כל טעם שביקש לטעום. וָאֲבָרְכֵהוּ; גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.
רש"י: גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה יצחק ברך את יעקב כדי שלא נאמר שאילולי שרימה יעקב את אביו, לא היה מקבל ברכה.
רמב"ן: אם יצחק התחרט על שנתן את הברכות ליעקב, למה אמר: גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה?
רש"י: "ברכו מדעתו". ולפני שיעקב יצא לדרך, עוד הוסיף לו את ברכת הזרע וברכת הארץ שנתן לו אברהם.
יצחק כנראה מחל ליעקב, אך יעקב נענש: קיבל במרמה אישה שלא אהב, ולא היה שלום בין נשיו ובניו, (נ ליבוביץ עיונים בבראשית 225).
רשב"ם: יצחק ברך את יעקב כי יעקב הביא לו את האוכל בזריזות ומפני שהבין שיעקב הביא לו את המטעמים בעצת רבקה.
ספורנו: יצחק אמר שהרגיש שברכתו את יעקב התקבלה.
רמב"ן: יצחק אמר שהוא יודע שיעקב מבורך, או שידע שהברכה שבירך את יעקב התקבלה, וכך איבד עשו את הברכה שיצחק רצה לברכו.
נפקחו עיני יצחק והוא כנראה ראה דברים שלא ראה קודם. הבין שביעקב מתחבא צד אותו לא הכיר עד כה. כך אישר את עשיית אשתו.
לד כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו עשו שמע שמישהו בא לפניו והביא ליצחק ציד, ויצחק בירך אותו, וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד,
בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה יעקב אמר שהוא עשו,רש"י: בְּמִרְמָה = בחכמה. וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ. לו וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב האם נקרא יעקב כי וַיַּעְקְבֵנִי רש"י: וַיַּעְקְבֵנִי = מארב. אבן עזרא: וַיַּעְקְבֵנִי רימה אותי. זֶה פַעֲמַיִם התחכם אלי פעמיים,
וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב? רש"י: בתמיהה, אולי בגלל זה נקרא שמו יעקב, על שם שהוא עתיד לעקב אותי פעמיים, אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי לפני כן לקח ממני יעקב את הבכורה, ועכשיו הוא לקח ממני גם את הברכה שלי.
ספורנו: האם בגלל שנקרא יעקב, הוא עיקב אותי וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם, כי השם גורם?
אוה"ח: מהשם של יעקב יוצא שהוא אמור לעקב אותי רק פעם אחת, והנה יוצא שהוא עיקב אותי פעמיים.
אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי, יעקב לקח ממני את הבכורה, עכשיו התברר ליצחק שהוא אכן ברך את הבן הבכור.
וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה? האם לא השארת לי ברכה, האם לא נותרה לך ברכה לברך אותי בו? רש"י: אָצַלְתָּ, האם לא הפרשת לי ברכה?
ספורנו: אָצַלְתָּ, אתה כבר לא יכול לברך אותי בברכה הראשונה, אך ודאי יש ברכה נוספת שאתה יכול לברך אותי בה.
אוה"ח: אָצַלְתָּ, יצחק הבין שעשיו שונא את יעקב ולכן לא רצה לברך אותו וניסה להתחמק מהברכה.
אבן עזרא: יצחק היה בספק אם העומד לפניו הוא עשו או יעקב, לכן אמר "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו", ובירך את מי שזה יהיה, היות וגם יעקב הוא בנו.
ברכת יצחק הייתה מעין תפילה, וה' שמע לתפילתו.
לז וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו: הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ אני מיניתי את יעקב לגְּבִיר עליך, אני מיניתי את אחיך לאדון עליך, ולכן לא תהיה לך תועלת בכל הנכסים שתקנה, כי כל מה שקנה עבד קנה רבו, וכל מה שתקנה יהיה שייך לו.
הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ רמב"ן: אין זו ברכת הוי גביר לאחיך, אלא גם אם אדם מכובד יותר משאר אחיו, אין זה אומר שאחיו יהיו עבדים שלו, וכאן אמר יצחק שגם אחיו יהיו עבדים.
וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו נתתי ליעקב דגן ותירוש, וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי איך אוכל למצוא ברכה שתועיל לך?
ספורנו: אם כן, איזו ברכה אוכל לברך אותך. אונקלוס תרגם את המילה אֵפוֹא בתור כאן.
לח וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו: הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי האם אין לך ברכה אחת שתוכל לברך אותי בה? בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי
וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ לט וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו יצחק הסכים עכשיו לברך את עשיו כי הוא ריחם עליו לאחר ששמע את בכיו.
הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ המקום בו תשב, יהיה מטוב הארץ,
רמב"ן: יצחק אמר לעשיו שהוא יכול לברך גם אותו במִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, כי זה לא סותר את ברכתו ליעקב, אך לגבי הממשלה הוא יכול לברך רק אחד מהם, ומכיוון שהוא בירך את יעקב, הוא לא יכול לברך בממשלה גם את יצחק.
ספורנו: אתה תשב בארץ שמנה אך יהיה לך שיעבוד לאחיך.
מ וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה תשתמש לאורך כל חייך בחרב,
ספורנו: אתה לא תעבוד את האדמה ולא תזדקק למטר, אלא אתה תחיה על חרבך, אך כאשר תפנה אל עבודת האדמה, לא תהיה חופשי משעבוד אחיך.
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד בזמן שבני ישראל יחטאו, עשו יוכל לטעון שלא מגיע ליעקב לקבל את הברכות.
וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ תוכל להוריד מעליך את עול יעקב בשעה שבני ישראל יחטאו.
רמב"ן: אתה תנצח במלחמות שתילחם, אך לא תצליח לנצח את אחיך.
| בכורה | ברכה |
| יצחק מבקש מזון מבנוהנה אנכי הולך למותויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים | עשו מבקש מזון מאחיולא ידעתי יום מותייעקב הביא ליצחק מטעמים, לחם ויין |
הדמיון בא אולי כדי להגיד לעשו: מה אתה מתלונן על כך שהברכות נתנו ליעקב, הרי אתה עצמך בזת לבכורה וויתרת עליה עבור נזיד עדשים.
עשו לא היה ראוי לברכות כי נשא נשים שהיו למורת רוח לאביו ולאמו. הוא לא זכר שסבו הזהיר את עבדו שלא יקח אישה לבנו מבנות הארץ הכנענים ולקח 2 נשים כנעניות.
המשפט האחרון שמצוטט מפי רבקה בבראשית: קַצְתִּי בְחַיַּי, מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת; אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי, חַיִּים. רק אז הלך עשו ולקח את מחלה בת ישמעאל לאיש. (עשו כמו אביו התחתן בגיל 40. ואמר 11 פעמים "הנני", כמו סבו).
רש"י: "הוסיף רשעות על רשעותו, שלא גרש את הראשונות".
גַּם בָּרוּךְ, יִהְיֶה, רש"י: "ברכו מדעתו". ולבסוף, לפני שיעקב יצא לדרך, עוד הוסיף לו את ברכות אברהם: ברכת הזרע וברכת הארץ. יצחק כנראה מחל ליעקב, אך יעקב נענש: קיבל במרמה אישה שלא אהב, ולא היה שלום בין נשיו ובניו, (נ ליבוביץ עיונים בבראשית 225).
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת יַעֲקֹב אָחִי, רמב"ן: עשו לא רצה להרוג את יעקב בחיי יצחק כי חשש לצערו או שפחד מקללת יצחק.
כלי יקר: הסיבה שעשיו רצה להרוג את יעקב בזמן אבל על יצחק היא מכיוון שלאבל אסור לעסוק בתורה ואז התורה לא תוכל להגן על יעקב.
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, אבו עזרא: כיצד כתבה התורה את מה שהיה בליבו של עשיו? א. עשיו אמר את הדברים לאחד מאוהביו, ב. התורה כתבה זאת על דרך נבואה.
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, אם אמר בליבו, איך ידעה זאת רבקה? למרות שעשו אמר בליבו, אמא יודעת לפעמים לקרוא גם שפת גוף, הבעות פנים וחשה באווירה השוררת בבית. אמו ידעה מה הוא זמם, כי נשים מטיבן חשות.
רש"י: הדבר נאמר לרבקה ברוח הקודש.
רמב"ן: אמירה בלב אינה אמירה שאין יודעים אותה, אלא הכוונה היא שעשיו החליט בליבו את הדברים, ולאחר מכן אמר אותם לאחרים
איך ידע זאת יעקב? יעקב התמלא פחד לאחר קבלת הברכות וחש את הכעס מצד אחיו.
כאשר שמעה רבקה שהבן, זה שצַיִד בְּפִיו, זומם לרצוח את אחיו אחרי מות האב, היא נכנסה מיד לפעולה.
רבקה פחדה שמא יצחק ימות פתאום או שתהיה לעשיו הזדמנות להרוג את יעקב עוד לפני מות יצחק.
וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב,
רמב"ן: יעקב התחבא מפני עשו ולכן היה במקום אחר מהמקום בו הייתה רבקה. ואילו עשו העמיד פנים שהוא אוהב את יעקב ובהזדמנות הראשונה רצה להרוג אותו.
בְּנָהּ הַקָּטָן, היא ראתה בו עדין ילד קטן, והציעה לו לברוח אל אחיה: הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ, אבל הפעם לא ציוותה עליו אלא יעצה לו, אולי כי ראתה מה קרה בעקבות הציווי הקודם. עכשיו ניסתה לשכנע את יעקב שוב לשמוע בקולה ולברוח מהבית:
מג וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי, חָרָנָה.
פעמים מנעה רבקה מעשו,
1. וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי, מנעה מעשו לקבל את ברכות אביו ודאגה שיעקב יקבל אותן.
2. וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי, מנעה מעשו לנקום ביעקב, ושלחה את יעקב לחרן.
הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ אורב כדי להרוג אותך,
אוה"ח: רבקה לא רצתה לומר זאת ליעקב בשל איסור רכילות, אך כן גילתה זאת ליעקב משום מצוות לא תעמוד על דם רעך.
רש"י: א. מִתְנַחֵם ממחשבת האחווה. ב. עשיו כבר עתה מִתְנַחֵם על יעקב, כי יעקב כבר חשוב בעיניו כמת. ג. עשיו מִתְנַחֵם על עניין לקיחת הברכות על ידי הריגת יעקב.
רמב"ן: עשו מִתְנַחֵם בזה שיהרוג את יעקב או שהוא מִתְנַחֵם על יעקב.
מג וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה
רשב"ם: רבקה רצתה להרחיק את יעקב מאחיו, ומצאה תירוץ להרחקתו.
מד וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת מה עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ האם רבקה האשימה את יעקב, שהביא על עצמו את שנאת אחיו?
רבקה עירבה את יעקב בפרשה זו: יזמה את לקיחת הברכות בידי יעקב, הלבישה לבנה את בגדי החמודות שהיו בבית, שמה את העורות על ידיו, עדין האמינה בעצמה ובדרכה, ואמרה: וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ, אולי יעקב הרגיש נבגד ע"י אמו שאמרה זאת, הרי הוא עשה רק את מה שהיא אמרה לו, ועכשיו כשאחיו מתנכל לו, אמרה רבקה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ:
זו שאמרה: עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי, ושכנעה אותו לרמות את אביו, שילחה אותו עכשיו ממנה, מאביו, מביתו, ממשפחתו ומארצו בגלל איומי עשו. יעקב הפך לאבי הגלויות.
יעקב נשאר פוחד וחושש מעשו שנים רבות בשל כך, והפך מעלם צעיר לאדם מבוגר שחשש לחזור למולדתו 22 שנה.
מד וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים, רבקה אולי ניחשה שזו פרידה ארוכה ואולי פרדה לכל החיים, אבל היא רצתה להקל על יעקב את הפרידה עם אשליה של מפגש קרוב.
אבן עזרא: יָמִים אֲחָדִים = מעט שנים, בכל פעם שיש פחות מעשר שנים, הדבר נקרא ימים אחדים.
עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב, חֲמַת אָחִיךָ רבקה נאלצה להבריח מביתה את בנה האהוב אותו לא תראה יותר כל ימי חייה.
למרבה האירוניה, כאשר יעקב שב לכנען, יצחק שרצה לברך את בנו בטרם ימות, היה עדין בחיים, ורבקה שדברה על יָמִים אֲחָדִים, כבר נפטרה.
אבל במשך החיים יעקב ועשו הפכו לרועים וכבר לא נאבקו לרשת את אדמות יצחק. וְשָׁלַחְתִּי, וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם; לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם, יוֹם אֶחָד?
הסכנה ארבה ליעקב לבד, הרי עשו ביקש להמיתו, למה אמרה: שְׁנֵיכֶם?
לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם, יוֹם אֶחָד? 1. אם יקום עליך, ואתה תהרגנו, בניו יהרגוך.
2. אם אחד יהרוג את אחיו, הרוצח לא יחשב לבני, ואהיה כשכולה משניכם, (אם למקרא).
3. חזקוני: עשו אמר: יקרבו ימי אבל אבי, ואני אהיה שכולה ביום אחד מבעלי ובני".
4. רש"י: נזרקה בה רוח הקדש ונתנבאה שיעקב ועשו יקברו באותו יום. ונבואתה נתקימה, אף על פי שלא מתו ביום אחד, אך ביום שנקבר יעקב נהרג גם עשו. (סוטה).
רשב"ם: אם עשו יהרוג את יעקב, גואלי הדם שלו יהרגו אותו.
בן אמוזג: מי מכם שיהרג, אהיה כשכולה משניכם, שכן הרוצח שנוא בעיני כזר ואויב".
שני ימי חיי: החיים של יעקב התחלקו לשתי תקופות, לפני שקיבל את הברכות ואחרי שקיבל את הברכות. תחילה היה איש תם, יושב אוהלים והפך לאיש שהתמודד עם לבן.
יעקב שיצא מחדר אביו, היה שונה מיעקב שנכנס לחדר. כשהתחפש לעשו, הבין, שיצחק הפסיבי, הממושמע, חיפש בן שהוא כל מה שהוא לא ידע להיות, צייד ערמומי ואיש שדה.
יעקב למד מעשו רבות, לכן הצליח להתמודד עם לבן הרמאי, ובעזרת תכונות המשלבות בין האופי של יעקב למעשיות של עשו, הצליח להקים את עם ישראל.
הברכות לא עזרו ליעקב באופן מידי, הוא הפך להיות רדוף, נדד יותר מ- 20 שנה, היה רחוק מהוריו, משפחתו וביתו, הפחד הפך למלווהו הקבוע: 1. ברח מפחד עשו, 2. גלה אל לבן הרמאי, 3. היו תככים וקנאה בין נשותיו, 4. רחל מתה צעירה, 5. דינה נאנסה, 6. יוסף נעלם, 7. בנימין ירד למצרים. לא לחינם אמר לפרעה: "מעט ורעים היו שני ימי חיי".
למה יעקב לא הגיב לדברי אמו שבקשה ממנו לברוח ללבן אחיה, ולמה שמע לאביו?
אולי יעקב רצה לרכוש גם את אהבת אביו, הוא לא רצה לעזוב את ביתו, אבל הוא שמע בקול אביו והלך לחרן למצוא אישה, בתקווה שבזכות הציות, אביו יאהב גם אותו.
כשרבקה ראתה שיעקב לא בורח היא פנתה לבעלה, אל יצחק. בפעם הראשונה והיחידה בתורה פנתה בדברים אל בעלה, רבקה למדה את הלקח. בפעם הראשונה הסירה רבקה את הצעיף מעל פניה ודיברה כאם אל אב הבנים.
אולי פה הבינה לראשונה כי יחסים בין איש לאשתו חייבים להתבסס על הדדיות ושיתוף המאפשרים לבנות בית נאמן בישראל.
אבל בעוד ליעקב אמרה בחכמה: ברח ליָמִים אֲחָדִים מעשו, ליצחק, גם זה בחכמה, לא סיפרה על האיומים.
קַצְתִּי בְחַיַּי, מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת; בנות חת הן הנשים שלקח עשו ושהיו "מורת רוח ליצחק ורבקה".
אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים, (בר' כ"ז, מ"ו). 3 פעמים שאלה רבקה שאלה לָמָּה בקשר לבניה, בהריון "למה זה אנכי"? אחרי ששמעה שעשו רוצה להרוג את יעקב, "למה אשכל שניכם ביום אחד". וכשבקשה מיצחק לצוות על יעקב ללכת לאחיה, "לָמָּה לִּי חַיִּים", כי רבקה הבינה שאחד מבניה יהיה ממשיך בית אברהם ויצחק.
בפעם הזאת רבקה לא סיפרה ליצחק על איומי עשו ותלתה את רצונה שיעקב ילך חרנה כי קַצְתִּי בְחַיַּי, מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת.
למה לא אמרה ליצחק כי היא מבקשת להרחיק את יעקב מהבית בגלל איומי עשו? יתכן שיצחק היה ממעיט בחשיבות האיומים, או מצדד בעשו ובכך יעקב היה עומד בסכנה,
אולי רבקה רצתה לגונן על בעלה, ודאגה שלא ישמע על איומי הרצח שהשמיע בנו אהובו.
העדיפה להשתמש בתירוץ במרמה, ורק ליעקב גילתה את חששה האמיתי מפני עשו. ואולי משום שחזרה לערמה היו מילים אלו היו מלות רבקה האחרונות בתנ"ך.
הרב הירש: אילו הייתה רבקה אישה ככל הנשים הייתה מנצלת את ההזדמנות לגלות ליצחק את מזימות עשו ולהוכיח לו שצדקה בדאגתה שיעקב יקבל את הברכות, אבל היא לא עשתה כן ונימקה את רצונה בנסיעת יעקב בנימוקים צודקים בעצמם.
כך השיגה רבקה את כל מה שרצתה: 1. יעקב קיבל את הברכות מיצחק. 2. מילטה את נפש יעקב כאשר יצא לשאת אישה ממשפחתה. 3. קיוותה שבקרוב עשו ירגע מכעסו.
ואז הצטרף יצחק לבקשה וביקש מיעקב: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. (כ"ח, ג).
לא תמיד זוכרים שבאותו מעמד יצחק ברך את יעקב בברכה נכבדה הרבה יותר, מאשר ברך אותו בברכות עשו. וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים. ד וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹוקִים לְאַבְרָהָם
השווה את הברכה שיעקב קיבל והייתה מיועדת לעשו, לברכה שיצחק ברך את יעקב לפני עזיבתו, ומראה שעשו בורך בפעם הראשונה ב: משמני הארץ, דגן, תירוש: שלטון וכוח.
בפעם השנייה ב: יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים: שלטון וכוח.
רק בברכה ליעקב השתמש יצחק בברכת אברהם, ונתן את הברכה היקרה הזאת לבן הצעיר, ובשתי הברכות הראשונות בהן ברך הן את יעקב והן את עשו, ברך ברכות סתמיות.
יצחק בירך את יעקב בברכת אברהם: זרע: "יפרך וירבך", וארץ ישראל: "לרשתך את ארץ מגוריך, אשר נתן ה' לאברהם", (נ., ליבוביץ, עיונים בבראשית 195).
ונראה יצחק כל הזמן תכנן להעביר את הברכה האמיתית ליעקב, ורבקה לא הבינה זאת.
אם כן יצחק ידע יפה מה הוא עושה, רק לא שיתף את רבקה בתוכניותיו בגלל הקצר בתקשורת בינהם.
יצחק שלח את בנו לחרן, אך עשה זאת בעצת רבקה, לפי שיקולה והודות לתבונתה. ויעקב שמע בקול הוריו והלך לחרן למצוא אישה.
מדרש רבא עה ה: רבקה ברכה את יעקב: כי מלאכיו יצוה לך" ואכן מלאכי ה' לוו אותו בצאתו וגם בחזרתו כשנאבק עם המלאך, ובכל ההיסטוריה שלנו מלאכי ישראל שומרים על עמו, מכח זכותה וברכתה של רבקה אמו.
| יצחק | יעקב |
| אברהם מתבשר שיצחק עומד להיוולדמציע לאורחיו אוכל אל הבקר רץ אברהם וייקח בן בקראברהם מצווה על שרה לסייע לוושרה שומעתשרה צוחקתהמלאכים מתחפשים לעוברי אורח | יצחק מבשר לעשו שהוא עומד לברך אותו, מבקש מבנו להכין לו אוכל.רבקה שומעתרבקה מצווה על יעקב לסייע לה, רבקה: לך אל הצאן וקח לי משם 2 גדיי עזיםרבקה מנסה לסכל את כוונת יצחקיעקב מתחפש לעשו |
הצעיר זכה בברכה. יצחק הבן הצעיר של אברהם זכה בברכה ובירושה שלא זכה להן ישמעאל הבכור, ובלי כוונה ברך את יעקב הצעיר ולא את עשו הבכור. גם יעקב שיכל ידיו וניבא ליוסף שבנו הצעיר יהיה גדול מהבכור.
יעקב נענש בכמה עונשים על קבלת הברכות מאביו:
1. נרדף ע"י עשו במשך 20 שנה.
2. סבל מידי לבן הרמאי, (יצחק: בא אחיך במרמה. יעקב שאל: למה זה רמתני?)
3. 22 שנה גלה מבית אביו העיוור הזקן והחולה ומאימו שאהבה אותו ולא זכה לראותה שנית.
4. 22 שנה היה רחוק מבנו. קיבל את לאה הבכורה, במקום את רחל, (עשו אמר: את בכורתי לקח).
