פרק כח
א וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, וַיְצַוֵּהוּ, וַיֹּאמֶר לוֹ: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן׃ ב קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ׃
אברהם נשא לאשה את שרה בת אחיו, אליעזר הביא ליצחק מחרן את רבקה, בת בתואל, אחות לבן, ועכשיו שלח יצחק את יעקב לקחת עוד אחת מבנות משפחתו, לאשה.
ג וְאֵל שַׁדַּי
רשי: ה' יברך אותך בממון. יצחק השתמש בשם ה' הנקרא אֵל שַׁדַּי כי משמעות שם זה היא מי שדי בברכתו, כלומר: אדם שה' מברכו, הברכה מתקיימת.
יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים׃ וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם,
רשי: ה' ייתן לך את הברכה בה הוא בירך את אַבְרָהָם, שה' אמר לו שהוא יעשה ממנו גוי גדול וכל עמי הארץ יתברכו בזכותו.
לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹוקִים לְאַבְרָהָם׃
רשבם: ובזכות שאתה לא תתחתן עם אישה מבנות הכנעני שהם עבדים, אתה תזכה לרשת את ארץ ישראל אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹוקִים לְאַבְרָהָם.
ספורנו: כאשר גם זרעו של יעקב יהיה מורה צדק, ברור הדבר שהוא יזכה בארץ ישראל.
אוה"ח: התורה באה להשיב כאן על תמיהה, מדוע שלח יצחק את יעקב לבית לבן, למרות שלבן היה אדם רשע, וכתב שהתורה רצתה לומר שיצחק לא חשש לכך, כי כמו שמבתואל יצאה בת צדיקה, רבקה, כך גם מלבן יצא בת שהיא צדיקה, רחל.
ב. תחילה, לא נולדו לאבות בנות, כי הניצוצות הקדושות של הבנות עוד היו בארץ השבי. האבות הקדושים הקפידו שלא להתחתן עם בנות כנען כי אין בהם כל נשמה, וזהו מה שכתוב בתורה "לא תחיה מהן כל נשמה", אסור להשאירם בחיים, כי אין בהם כלל נשמה.
ה וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו׃ רש"י: יעקב התמיד בלימוד התורה בבית המדרש של עבר במשך ארבע עשרה שנה לפני שיצא לחרן, ועליהם לא נענש בגלל שהיה זה לצורך לימוד תורה.
ו וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה, רשב"ם: עשו חשב שהסיבה שלא זכה בברכה היא בגלל שהוא התחתן עם נשים כנעניות.
בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ, אונקלוס: יגדל אותך (יעקב) ה' בכבוד, וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן׃
רמב"ן: היה ראוי שיצחק יגיד גם לעשו להתחתן עם אחת מבנות לבן, כי לבן היה גם אח אימו של עשו, אבל יצחק ידע שברכת אברהם תהיה ליעקב, לכן ציווה רק את יעקב על כך.
ז וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם׃
ח וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו׃ רמב"ן: עשו שמע שבנות כנען רעות בעיני אביו, ולא התחתן עם אחת מהן, ולא התחתן עם בת לבן, ולא גירש את נשותיו הרעות.
ט וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל (דודו) וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה.
אֲחוֹת נְבָיוֹת רש"י: ישמעאל מת לפני שהספיק לחתן את מחלת ונביות אחיה השיא אותה.
אבן עזרא: אֲחוֹת נְבָיוֹת, נביות היה הנכבד מבני ישמעאל או שהיו לישמעאל מספר נשים.
נראה שבאותה תקופה, הייתה לאח השפעה גדולה על נישואי האחיות. א. לבן היה דומיננטי מאביו, במשא ומתן עם אליעזר על רבקה, אחי דינה נקמו בשכם שעינה את אחותם, וכך נקם גם אבשלום באמנון שעינה את אחותו.
י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; רס"ג: יעקב יצא כדי ללכת לחרן, וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה.
אוה"ח: עשו ראה שיעקב הולך לפדן ארם במצוות אביו ולא רדף אחריו יותר עד לשם. רש"י. וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, יציאת צדיק מהמקום עושה רושם.
כלי יקר: למה אצל אברהם ויצחק לא כתוב לשון יציאה? א. כי למרות שיעקב השאיר 2 צדיקים בבאר שבע: יצחק ורבקה, בכל זאת יציאתו עשתה רושם. ב -ב. טענה הפוכה.
ב. העובדה שנשארו בבאר שבע 2 צדיקים, זה הרושם שעשתה יציאת יעקב, אך אם לא היו שם צדיקים, כולם דווקא היו שמחים שיצא הצדיק מהם.
ג. יעקב יצא מכל וכל ממגורי אביו ואימו, וממחשבת אימו שאמרה שיילך רק לימים מועטים, והוא הלך לזמן רב.
אוה"ח: כאשר יצא יעקב מהעיר חרן, שב חרון אפו של עשיו.
יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, רש"י: וַיִּפְגַּע = לשון תפילה, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, מעידה על קפיצת הארץ עליה כתבו חז"ל. רמב"ן: בבוקר, לאחר הנבואה בחלום, יעקב נשא את רגליו והגיע אל חרן, וזו קפיצת הארץ שנאמרה קודם.
ומזה למדנו שיעקב תיקן תפילת ערבית. הארץ קפצה ליעקב.
אבן עזרא: בַּמָּקוֹם, הכוונה שבזמן כתיבת התורה יודעים לאיזה מָּקוֹם,הגיע יעקב.
רשב"ם: קרה ליעקב שהגיע אל מָּקוֹם,שמחוץ לעיר לוז.
ספורנו: יעקב הגיע אל מָּקוֹם שלא התכוון לישון שם, והכוונה היא ל מָּקוֹם שהיה מתוקן ללינת אורחים.
כלי יקר: הר המוריה נקרא מָּקוֹם,כי עוד לא הוכר מעלתו. או כי הר המוריה הוא מָּקוֹמו של עולם, וממנו יוצא השפע אל כל העולם.
וַיָּלֶן שָׁם, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, רש"י: היה ראוי להיות כתוב שקודם שקעה הַשֶּׁמֶשׁ ואח"כ וַיָּלֶן, אלא התורה כתבה שהשמש שקעה לו פתאום כדי שיישן שם.
אוה"ח: התורה באה לומר שלו לא הייתה שוקעת הַשֶּׁמֶשׁ, היה יעקב ממשיך עד לחרן כמצוות הוריו.
וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, יעקב נאלץ לנטוש את מולדו ולנדוד אל הלא נודע. במקום להתכסות בשמיכה, הניח סביבו אבנים, אולי כדי להגביר את בטחונו העצמי.
יעקב ברח בלי רכוש, בלי חמורים או גמלים כפי שהיו לאליעזר, וכל מה שהיה לו: מטה אחד בידו להגנה, ומשפחה שלא הכיר ולא ידע איך תקבל אותו כשיגיע, אם יגיע אליה, אבל אז, בשיא היאוש חלם חלום, בו הקב"ה הבטיח לו הגנה ושגשוג.
רש"י: לקח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, ולפי שהיו מריבות זו עם זו וכל אחת אמרה שעלי יניח צדיק את ראשו, עשאן ה' אבן אחת, ולכן כתוב אח"כ ויקח את האבן (ביחיד) אשר שם מראשותיו.
ספורנו: יעקב לקח את אחת האבנים שהייתה מוכנה לכך במקום שהיה מתוקן לאורחים לישון.
וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא.
אבן עזרא: לאחר שהתורה ספרה שיעקב הגיע לחרן, היא חזרה לספר מה קרה ליעקב בדרך
יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם, אבן עזרא: רמז שתפילת יעקב עלתה לשמים והישועה ירדה לארץ. וכל דבר שנעשה בארץ נעשה על ידי ה', והמלאכים שלוחיו.
רש"י: הסֻלָּם, עמד על אדמת באר שבע, ואמצע השיפוע שלו הגיע אל בית המקדש, וראשו היה בבית אל. יעקב הלך תחילה לחרן. וכשהגיע לשם, אמר: אפשר שעברתי על מקום בו התפללו אבותיי ולא התפללתי בו? הלך אל הר המוריה, וכשהגיע לבית אל, הגיע ההר אליו.
ספורנו: סֻלָּם, מכאן עולות התפילות לשמים.
רמב"ן: באר שבע הוא שער השמים. יעקב התברך בחברון, ויצא לבאר שבע לפני שברח לחרן כדי לבקש רשות לצאת לחוץ לארץ, כמו שיצחק קיבל שם רשות לצאת מהארץ.
תחילת הסֻלָּם, בבאר שבע ויעקב הבין שבמקום הזה יש מסוגלות לתפילות להתקבל, ובית המקדש הוא בית אלוקים, שם היה ראש הסֻלָּם.
את המצבה הקים יעקב בעיר בית אל שהיא כנראה ירושלים, בהר המוריה (ולא העיר בית אל שנמצאת בסמוך לעי).
מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה;
רמב"ן: הראה ה' ליעקב שה' בעצמו נמצא בראש הסֻלָּם, והוא זה שמבטיח ליעקב, כדי לומר שיעקב לא יהיה בידי המלאכים, אלא יהיה נתון תחת השגחתו הישירה של ה'.
ב. היה זה מעין המראה בברית בין הבתרים.
וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹוקִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.
רש"י: מלאכים שליוו את יעקב בארץ, עלו לרקיע, ומלאכי חוץ לארץ ירדו לארץ כדי ללוות את יעקב לחרן, ולכן כתוב קודם שהמלאכים עלו בסולם, למרות שהיה צריך להיות לכאורה כתוב קודם שהמלאכים ירדו מהשמים לארץ על ידי הסולם.
יג וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, אוה"ח: וְהִנֵּה בנגוד לשאר החלומות שיש בהם דברי הבאי, בחלום זה של יעקב לא היה פרט אחד של הבאי ולכל פרט הייתה משמעות.
רש"י. הכרח לומר שהיה זה כדי לשמור על יעקב כי הרי מלא כל הארץ כבודו.
וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹוקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; רש"י: למרות שאין ה' מייחד שמו על צדיקים בחייהם, מכיוון שיש עדיין אפשרות שיחטאו, אך שבגלל שכהו עיני יצחק והוא היה סגור בבית, הרי שנחשב כמת, ויצר הרע פסק ממנו, ולכן ייחד ה' את שמו עליו.
הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.
רש"י: הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, כל ארץ ישראל. ה' קיפל מתחת ליעקב את כל הארץ, וכך רמז ליעקב שהארץ תהיה נוחה ליכבש ע"י בניו.
ספורנו: הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, מחוז הָאָרֶץ, כל ארֶץ כנען, תהיה של יעקב. ב. משמעות ההבטחה שיעקב יהיה נשיא אלוקים בכנען כמו שהיו אברהם ויצחק.
יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה;
רש"י פָרַצְתָּ = תתחזק.
רשב"ם: אם תחשוב שארץ כנען היא דבר מועט, הרי שאתה תפרוץ לכל כיווני השמים. ספורנו: פָרַצְתָּ = לאחר שצאצאי יעקב יהיו מושפלים כעפר הארץ, יזכה זרעו לפרוץ לכל הכיוונים על הארץ.
כלי יקר: פָרַצְתָּ, בגלות מצרים היו ישראל מבוזים כעפר והתרבו עד שהיו צריכים להתחלק במדבר למחנה שיש לו 4 רוחות.
וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ.
רשב"ם: וְנִבְרְכוּ לשון הברכה, כמו הברכת אילן: כל משפחות האדמה יתברכו עם צאצאי יעקב.
טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ,
ספורנו: פירוש הפסוק הוא שה' לא יעזוב את יעקב לפני שהוא יחזיר אותו לארץ כנען. רשב"ם: וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, ה' לא יעזוב את יעקב בדרכים שבהם הוא צריך שמירה גדולה יותר, לפני שיחזיר אותו לארץ ישראל.
רש"י: ה' הבטיח ליעקב שכל הדברים שהבטיח לאברהם, יחולו גם עליו.
וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ.
הסמלים בחלום יעקב:
| הסמל. | הברכה. |
| והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה | הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך |
| והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו | והיה זרעך כעפר הארץ. ופרצת…ונברכו בך |
| והנה ה' ניצב עליו | והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך |
יעקב גורש מביתו, נרדף בידי איומי עשו אחיו, יצא אל הלא נודע, חלם על סולם המוצב ארצה, שהשריש יסודות ברורים באדמה וראש הסולם נישא לשמים, אל הלא נודע, אך בראש הסולם ניצב הקב"ה שנסך בו בטחון ואמונה שיצליח בדרכו ויצליח לחזור בשלום לבית אביו.
הבכורה והבקשות.
| קנה בכורה תמורת נזיד עדשים | התחפש בבגדי אחיו | נאלץ לגלות |
| בקש: "לחם לאכול". | בקש: "בגד ללבוש". | בקש: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל בֵּית אָבִי |
למרות ההבטחות הנפלאות של ה', יעקב המשיך לפחד ולהרגיש בודד ורדוף. הוא ביקש מה' בקשות צנועות והכרחיות שיעזרו לו לשרוד בדרך, (לחם לאכול ובגד ללבוש).
טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנתוֹ וַיֹּאמֶר: אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה באמת כבוד ה' שוכן פה.
ספורנו: יעקב אמר שמקום זה הוא מקום מוכן לנבואה, ולו היה יודע על כך, היה מכין את עצמו לנבואה לפני כן.
אוה"ח: אם יעקב היה מכין את עצמו לנבואה, היה זוכה להתנבא בהקיץ.
וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי ולו הייתי יודע, לא הייתי ישן כאן.
יז וַיִּירָא כי הבין שישן במקום בו יש שוכן ה', וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, הר המוריה, הוא מקום שגורם ליראה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים זהו המקום בו עתיד להיבנות בית המקדש וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם ממנו יעלו תפילות לשמים
יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה שהיא מעין מזבח, אלא שמזבח עשויה מהרבה אבנים, ואילו המצבה בנויה מאבן אחת,
רמב"ן: עשה מַצֵּבָה כדי ליצוק עליה שמן. ומזבח נעשה כדי להקריב עליו קרבנות.
הכנענים החשיבו יותר מצבות, לכן ה' אסר על הקמת מצבות בעת הכניסה לכנען, והתיר לבנות מזבחות הראויים גם להקרבת קרבן וגם לנסך עליהם יין.
וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ על ידי שפיכת השמן על המצבה, יעקב קידש את האבן להקרבת קרבנות עליה בשעה שיחזור מחרן
יט וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל על שם התגלות ה' אליו שם ומשום שהמקום שער השמים.
רשב"ם: יעקב שכב מחוץ לעיר לוז, ושם ה' התגלה אליו ולכן לוז נקראת גם בשם בית אל. וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה.
וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם יִהְיֶה אֱלֹוקִים עִמָּדִי, אם לא יגרמו חטאיי לביטול הבטחותיו. רמב"ן: אין כאן תנאי, אלא כך לשון התורה לומר על העתיד אִם.
אוה"ח: אִם = כאשר.
וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ,
כלי יקר: ה' הבטיח ליעקב על שמירת הגוף, ועכשיו ביקש יעקב גם על שמירת הנפש.
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל,
רש"י: ה' הבטיח זאת ליעקב כאשר אמר לא אעזבך, ומי שמבקש לֶחֶם נקרא עזוב.
וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כפי שה' הבטיח לי.
יעקב בקש 5 דברים: 1) שמירת הבטחותיו. 2) שמירה עליי בדרך. 3) ייתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. 4) אחזור בשלום אל בית אבי. 5) ה' ידאג שלא יימצא פסול בצאצאיי,
ואז הבטיח לקיים את הנדר.
כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל בֵּית אָבִי;
רש"י: בְשָׁלוֹם, שלם ללא חטא שלא ילמד מדרכי לבן.
ספורנו: יעקב יחזור בְשָׁלוֹם.
רשב"ם: בְשָׁלוֹם, ה' יסייע בידי יעקב בכל מעשיו.
וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹוקִים. צאצאיי יקיימו את מצוות ה'.
כלי יקר: וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹוקִים, יעקב יעבוד את ה' מאהבה ולא מיראה.
ספורנו: ה' ישפוט אותי אם לא אעבוד אותו בכל כוחי.
רמב"ן: וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹוקִים, חלק מהנדר של יעקב.
| ה' הבטיח ליעקב. | יעקב ביקש מה'. |
| הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך | ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש |
| והיה זרעך כעפר הארץ. ופרצת…ונברכו בך | אם יהיה ה' עמדי ושמרני בדרך אשר אני הולך |
| והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך | ושבתי בשלום בית אבי. |
כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹוקִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ, אפריש כדי להקריב לפניך כקרבן.
אבן עזרא: וְהָאֶבֶן תהיה מקום קבוע לתפילה, ושם אפריש גם מעשרות. אוה"ח: הכוונה היא לאֶבֶן השתיה.
ברכות יצחק ויעקב לבניהם:
| יצחק ברך את בניו: יעקב ועשו. | יעקב ברך את בני יוסף: אפרים ומנשה. |
| שני אחים.ראית האב פגומה.יש מחלקת בשאלה מי יתברך.המברך שואל: מי אתה בני?האב מנשק את המתברך. | שני אחים.ראית האב פגומה.יש מחלקת בשאלה מי יתברך.המברך שואל: מי אלה לך?האב מנשק את המתברך. |
ברכת יעקב את בני יוסף היא מעין תיקון לקבלת הברכה מאביו, הוא נישק וחיבק את נכדיו כפי שאביו נשקו בעבר.
יצחק לא ראה את מי הוא בירך, אך יעקב ראה את נכדיו: "והנה הראני ה' גם את זרעך", הוא בירך תחילה את הנכד הצעיר, והרגיע את יוסף שניסה להעמידו על סדר הולדת הבנים.
22 שנה לאחר שברח מפני עשו, חזר יעקב למולדתו, ורבקה שחששה לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם, יוֹם אֶחָד? כבר לא הייתה בחיים.
רבקה הבטיחה ליעקב שתשלח להחזירו מבית לבן, כשעשו לא יאים עליו עוד. כל השנים בגלות יעקב חיכה בכליון עינים שאמו תודיע לו שהסכנה חלפה ותקרא לו לחזור, כמו שהבטיחה: ושלחתי ולקחתיך משם".
אחרי 22 שנים, כשיעקב חזר עם משפחתו לכנען, ליד בית אל הוא ראה מרחוק את דמותה המוכרת של דבורה הזקנה, מנקת אמו מתקרבת אליהם. רבקה אכן שלחה את מניקתה לקרוא ליעקב כפי שהבטיחה.
הוא רץ מהר לקראתה, מקווה שהיא באה לבשר לו שאמו מחכה לו. והיא בשארית כוחותיה ספרה לו על מות אמו ומיד אחר כך מתה גם היא וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה, וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, אַלּוֹן בָּכוּת. (ע"פ רש"י).
ג וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ. ד וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. ה וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן-נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ. ו וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם הַצֹּאן. ז וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ. ח וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן. ט עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה, הִוא. י וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. יא וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ. יב וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ. יג וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. יד וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים. טו וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ. טז וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. יז וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה. יח וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. יט וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי. כ וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. כא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה, אֵלֶיהָ. כב וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. כג וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ. כד וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ-לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה. כה וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. כו וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. כז מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. כח וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן, וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת; וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה. כט וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ, אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ, לְשִׁפְחָה. ל וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה; וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ, עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. לא וַיַּרְא ה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ; וְרָחֵל, עֲקָרָה.
רחל ולאה: פרק כט א 1. חרן: וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו;
ספורנו: כאשר אדם יודע להיכן הוא הולך נקרא הדבר שהוא נושא את רַגְלָיו, וכאשר אינו יודע להיכן הוא הולך, נקרא הדבר שרגליו נושאות אותו.
אוה"ח: בגלל שיעקב היה עני, כל מה שהיה לו לשאת. היו רק רַגְלָיו.
וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם.
אוה"ח: ארץ בְנֵי קֶדֶם היא הארץ בה נמצאת חרן, וה' זימן את סדר הדברים כך שיעקב פגש ברחל עוד לפני שהגיע לחרן, וכך ידע את כל מה ששאל אותה.
עיף, יגע, רעב וצמא הגיע יעקב לחרן, ב וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, בְאֵר מים זה וודאי הדבר הכי חשוב, שמבקש לראות כל מי שבא מדרך רחוקה.
בְאֵר היא סמל לפוריות וחיים.
טכסי אירוסין (כמו מפגש אליעזר ורבקה, גם עקב ורחל נפגשו ליד בְאֵר, וגם משה פגש את ציפורה ליד בְאֵר).
1. ארץ זרה: החתן מגיע לארץ זרה.
2. בְאֵר: פגש נערה ליד באר,
3. מושיע נערה: (משה הגן על צפורה ואחיותיה מהרועים).
4. שאיבת מים, (לנערה או היא שואבת לו).
5. הנערה רצה לביתה ומספרת על הזר,
6. הזר מוזמן לסעודה.
7. מחליטים על נישואים בין האורח והנערה.
(יעקב היה צריך להתגבר על מכשול האבן, סמל לחיי המאבק שלו, ולמרות עיפותו מהדרך השקה את עדר רחל),
וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים;
וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל פִּי הַבְּאֵר"
1. המים יקרים מאד, וכדי שלא יתאיידו ולא יזדהמו הייתה הבאר סתומה באבן. 2. כדי שאף אחד לא ייקח לעצמו יותר מים ממה שמגיע לו, המים חולקו בנוכחות כל הרועים.
ג וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ. 3. האבן הייתה כבדה מאד ורק בכוחות משותפים הרימוה.
ד וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר? , הרי לבן היה בן בתואל, למה שאל עלבֶּן נָחוֹר כי נָחוֹר היה צדיק, ורצה לדעת אם לבן דומה לאביו הרשע, או לזקנו הצדיק.
כלי יקר: השאלה לא הייתה אם הם מכירים את לבן, אלא מהם מעשיו, והאם הוא מיוחס לנָחוֹר שהיה אדם תמים, או שהוא מיוחס לבתואל שהיה רמאי.
רמב"ן: בית בתואל היה מתייחס לנָחוֹר כי נָחוֹר היה המכובד ביניהם. ייתכן שבתואל היה אדם פחות מעלה ולכן רצה שכולם יתייחסו לאביו.
או שהיה זה בגלל מעלת אברהם שכולם התייחסו לאחיו נחור.
ספורנו: יעקב רצה לברר מה קורה עם לבן, כיוון שאין זה דרך ארץ שהוא יופיע אל לבן כאשר לבן בשמחה או באבל.
וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ. (4), וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם,(5), וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם הַצֹּאן. אילו לא היה שלום לא היה שולח את בתו בין הרועים.
ז וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ.
אוה"ח: יעקב הוכיח אותם על צער בעלי חיים. ב. יעקב רצה לדעת אם אספו את המקנה כי הדרך ארוכה להיכנס אל העיר, ולכן היו צריכים להפסיק לרעות את הצאן באמצע היום.
ח וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן. (7),
סיפור הטרם, כדי להדגיש את ייחוד פועלו של יעקב.
ט עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ.(6), בני לבן היו עוד קטנים, ואולי לכן רחל הייתה רועה את צאן אביה.
וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, אולי הביעו רוך? עדינות? אולי רגישות לשמש, לאבק ולצמחיה? פוזלות? אולי לכן נשלחה רחל "הקטנה", עם הצאן.
כִּי רֹעָה, הִוא: רחל הייתה רועה צאן, וידעה לדאוג לצאנה, להשקותם במים, להפוך לעצמאית.
רמב"ן: התורה באה לומר שרק רחל הייתה רועה את הצאן, בניגוד לבנות יתרו שרעו יחד את הצאן.
שיא ההצלחה לאדם להגיע לדרגת: כִּי רֹעָה, הִוא. גם אברהם, יעקב, משה, דוד ממנהיגי ישראל היו רועים.
על הרועה לוותר על רצונותיה, ללכת אחרי הצאן ולדאוג לו. נהפכה לרועת העם. "הן דמה בדמי זורם, הן קולה בי רן, רחל הרועה צאן לבן, רחל אם העם".
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; 10),
3 פעמים כתוב "אֲחִי אִמּוֹ". יעקב חיפש אישה דומה לרבקה אמו, זו שאהבה והעריכה אותו, בנגוד לאביו שאהב את אחיו.
יעקב היה מאד קשור לאמו, ומי שהזכירה אותה, היה יקר לליבו. הוא הלך זמן רב מכנען וכַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל מיד ידע שזו בת דודו.
איך ידע? רחל הייתה דומה לאמו, שהייתה גם דודתה, אחות של אביה. מה ראה כשראה את רחל? ראה פנים דומות לפני רבקה אמו.
הרש"ר הירש: כשראה את רחל, דמות אמו התגברה בליבו, עד לידי בכי.
רחוק מאמו האהובה, חיפש ומצא ברחל תחליף לאמו.
יעקב התאהב ברחל. נוצר בינהם קשר מידי. היום קוראים לזה "אהבה ממבט ראשון". הרגשה של נשמה הנפגשת עם נשמה תואמת לה. אהבה זו ליוותה אותו עד יום מותו.
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, החזיר חוב לרבקה שהשקתה את גמלי אליעזר שהלךלהביא אשה לאביו.
מתי התחיל יעקב לעבוד עבור לבן? רמב"ן: ייתכן שמרגע שיעקב השקה את צאן לבן, היה הצאן תחת ידו כיוון שחמל על רחל שלא תרעה לבד את הצאן.
נראה שמיד כשראה את רחל לראשונה, ריחם עליה ועבד במקומה.
למראה רחל התמלא יעקב בכוח אדיר וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר. יעקב היה צריך להתגבר על מכשול הָאֶבֶן, סמל לחיי המאבק שלו.
רצה להוכיח שהוא ראוי לרחל. גם רבקה הוכיחה לאליעזר שהיא הנבחרת.
רש"י: וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, הגלילה הייתה כמו אדם שמסיר את הפקק מעל פי צלוחית והתורה הודיעה את כוחו הגדול של יעקב.
התם, יושב האהלים, הצליח לבד לגלול אבן שרק רועים רבים יכלו ביחד להסירה. למרות שהיה עייף מהדרך, עשה לבד מה שהרועים המעטים שהגיעו לא יכלו לעשות.
וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר,
ספורנו: למה יעקב לא גלל את האבן לפני כן? כי לא רצה לחייב את האחרים על ידי שאותם שלושה רועים ישקו את המקנה שלהם ולא ימתינו לעזור לאנשים אחרים.
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. רחל הגיעה אחרי הרועים, אבל יעקב השקה את צאנה לפני האחרים.
התרגשות: (10) עד עתה היה יעקב פסיבי ופעל בעיקר בשליחות אמו, פה התחיל לפעול ע"פ רצונו. התלהב מרחל כ"כ עד שמרוב התרגשות קיבל עוצמה ועשה 2 פעולות: מה עשה דבר ראשון?
וַיַּשְׁקְ, אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.
וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל (11),
לכאורה יעקב לא היה צנוע, חרג מהמסורת, נשק לנערה זרה בפני זרים, הפרשנים טענו שזו הייתה סתם נשיקת תמימה בין דודים. שכל טוב: שהיא בת דודו.
וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ. למה בכה?
1. "והיו הרועים מתלחשים אלו לאלו מפני שנשקה. אמרו מה בא זה לחדש לנו דבר של ערוה?…כיון ששמע יעקב את לחש הרועים "וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ". (11). חז"ל אמרו שיעקב בכה, כי אנשים ריננו על מעשהו ולא הבינוהו, ניחם על לעז הבריות.
2. בראשית רבה: בכה כי ראה ברוח הקודש שלא תיכנס איתו לארץ ולא לקבורה. אולי נענש על בכיו של עשו, שאילץ אותו להתרחק מאביו ומאמו.
3. בכה בכי של הקלה, על שהגיע אל משפחתו, קץ לנדודיו קץ לתלאות הדרך וסכנותיה.
4. רש"י: למה בכה: כי לא היו לו מתנות לתת לרחל. יעקב בא בידיים ריקות בניגוד לאליעזר שהגיע עם הרבה תכשיטים. אליפז רדף אחרי יעקב כדי להורגו בציווי של עשיו ובגלל שאליפז גדל בביתו של יצחק, לא רצה אליפז להרוג את יעקב, ושאל את יעקב מה לעשות. אמר לו יעקב: קח את כל המתנות ממני, ועני חשוב כמת.
5. ספורנו: יעקב בכה על שלא התחתן איתה עד עכשיו.
סדר פעולות יעקב: 1. יעקב זיהה את רחל כבת דודו, 2. גולל את האבן מעל הבאר, 3. השקה את העדר, 4. נשק לרחל, 5. פרץ בבכי, 6. ורק אז הציג עצמו לפני רחל.
מבחינת רחל, היא ראתה גבר זר שהטיב עמה, 1. גלל את האבן, 2. השקה צאנה, 3. נישק אותה בהפתעה, 4. פרץ בבכי, 5. רק אז ספר לה כי הוא "בן רבקה", בן דודה.
נראה שסדר זה נגע לליבה וגרם גם לה להתאהב בו. איזו אישה יכולה לעמוד בפני גבר שפורץ בבכי של אהבה רק למראה?
יב וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, ספורנו: כך יעקב הסביר שלא חטא בכך שנישק את רחל.
וְכִי בֶן רִבְקָה, הוּא; רש"י: אם לבן בא לרמות אותו, הרי שיעקב יהיה אחיו לרמאות, ואם לבן אדם כשר, הרי שיעקב הוא בן רבקה אחותו הכשרה.
אוה"ח: יעקב אמר לרחל שאם יצטרך לרמות את לבן חזרה, הרי שלא יעשה זאת בדרך רשע ומיאוס, אלא כבן רבקה הצדקת.
וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ למה לא רצה לאמה?
1. רש"י: רבקה רצה להראות התכשיטים לאמה, אבל אמא של רחל מתה, ולא היה לרחל למי לומר חוץ מללבן,
2. רמב"ן: יעקב היה קרוב משפחה של לבן ולא של אמה, ואולי רצה להגיד לאביה שהבחור חסר כל ויש לדאוג לו לבית ועבודה, עניינים הקשורים לגבר.
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ, למה לבן רץ החוצה?
רש"י: "כסבור ממון הוא טעון". לבן היה רודף כסף. כשראה את הצמידים והנזם שקבלה רבקה, רץ אל אליעזר לבאר, עכשיו חשב שיעקב הביא אתו רכוש רב יותר ממה שהביא אז העבד, האמין שיעקב הגיע כשהוא טעון בממון, כי אליעזר העבד בא עם 10 גמלים טעונים.
וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ, רש"י: לבן רצה לבדוק כך אולי יעקב מחביא את הממון שהביא איתו. וַיְבִיאֵהוּ, אֶל בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
אוה"ח: יעקב סיפר ללבן איך שהתחכם לגנוב את הברכות כדי שלבן יפחד לרמות אותו. רש"י: יעקב סיפר שאליפז לקח ממנו את כל הממון שהביא איתו.
וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה,
רש"י: לבן: הואיל ואין בידך כלום…הסיבה היחידה שאאסוף אותך היא כי אתה קרוב משפחתי. ובכל זאת לא אירח לבן את יעקב בחינם, אלא תמורת רעיית הצאן.
ספורנו: לבן אמר ליעקב שלמרות שהוא יכול למצוא עבודה אצל מישהו אחר, ראוי הדבר שיעבוד אצלו כי הוא קרוב משפחתו.
וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים, רש"י: אטפל בך חודש…ואף זו לא לחינם, שהיה רועה צאנו. וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ?
רמב"ן: ייתכן שלבן נקט בתכסיס כשראה שיעקב יושב אצלו ללא עבודה, אמר ליעקב שהוא בוודאי רוצה לעבוד ולא להתפרנס ממנו (מלבן) בחינם, ולכן שיאמר לו מה משכורתו?
אוה"ח: לבן רצה להמעיט את שכר יעקב ולו לא היה פונה כך אל יעקב, היה שכרו של יעקב גדול יותר עפ"י ההלכה ממה שסיכמו ביניהם.
תשובת יעקב עלתה לו עצמו ביוקר: אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל. סבור אתה בשביל ממון באתי? לא באתי אלא בשביל הנערות לזיווגי.
כמו עבד עברי, קיווה בשנה השביעית לצאת לחופשי ולקבל את רחל. וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת = 2 בונות, שוות בערכן ומשלימות זו את זו.
זו העמידה מלכים (בית דוד) וזו העמידה מלכים (מלכות ישראל), זו העמידה נביאים וזו העמידה נביאים, זו העמידה שופטים וזו העמידה שופטים, זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים.
"וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל" כשילדה רבקה את עשו ויעקב, נולדו ללבן: לֵאָה ורָחֵל. שלחו אגרות אלו לאלו והתנו ביניהם שיטול הבכור את הבכורה והצעיר את הצעירה.
כאשר יעקב ביקש לקנות את הבכורה, ענה עשו: אני הולך למות ולמה לי הבכורה (הבת)? "ויבז עשו את (הבת) הבכורה", וכך הפכה גם לאה מיועדת ליעקב.
אוה"ח: שְׁתֵּי בָנוֹת הבנות היו ניכרות (שונות) והתורה רצתה להדגיש שלא היה ניתן לטעות בין לאה לרחל, בגלל שללאה היו עיניים מכוערות.
יעקב הלך אל זיווגו (אבל לאה באה אליו) ויצחק, זיווגו בא אליו.
רמב"ן: וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת והשמש הזיקה לעיניה, ולכן לא יצאה לרעות את הצאן עם רחל, ב. אולי לאה הייתה מבוגרת יותר, ולבן חשש עליה משום עניני צניעות.
יתכן שיתרו היה מאד מכובד במדין ולא היו מעיזים להתקרב לבנותיו, או שהיה לבן צנוע מיתרו בגלל שהיה ממשפחת אברהם.
אבן עזרא: אנשים שואלים מדוע היו עיני לאה רכות, כי הם חושבים שכל בני האדם צריכים להיברא שווים.
יז וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת אין דרכו של הכתוב לספר גנאי. הרי כתוב: "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא", כדי לא לכתוב: טמאה! אז למה כתוב רַכּוֹת? אולי כי עיניה הביעו רוך, צדיקות ועדינות.
וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת: והייתה לאה יושבת בפרשת דרכים ושואלת: "גדול מה מעשיו"? "איש יודע ציד". "קטן מה מעשיו"? איש תם יושב אוהלים". לא רצתה להינשא לעשו, והייתה לאה בוכה על זה, עד שנשרו ריסי עיניה: ועיניה הפכו לרכות, (ב"ב קכג). "בכתה ועשתה עצמה מכוערת כדי שלא תיפול לידי הרשע" (בבבא בתרא). ואולי הייתה פוזלת, או אלרגית.
שבח ללאה שנעשו עיניה רכות מבכי, מתוך צדקותה, כי השתוקקה לקבל את מי שהיה מיועד להיות בעל אחותה, כי חשקה בבן הצדיק ולא ברשע.
בחרה בחלש הצדיק: הרי באותו זמן היה עשו מלך חשוב, זרעו התפשט בכל העולם ומלכים רבים יצאו ממנו. ואילו יעקב היה אז חלש, רועה הבורח מאימת אחיו, והיא בחרה בחלש הצדיק.
עוד בטרם ראתה לאה את יעקב, היא כבר רצתה בו.
וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת, אך רואות למרחוק. לאה לא הייתה דמות כנועה, שרק בכתה, היא הייתה אחראית ותקיפה. כאשר יש לפעול, פעלה בכל תוקף. החליטה שהיא חייבת להתחתן עם יעקב. היא ידעה להלחם על שינוי גזירת נישואיה לעשו, ועל השגת ואהבת בעלה.
אהבה: לאה אהבה את יעקב, אולי יותר מאשר רחל. ורחל ידעה זאת, עובדה שגלתה לה את הסמנים. לאה וודאי ידעה, שלא אותה מבקש יעקב לשאת לאישה ולא עליה חלם. וודאי עמדה על גודל אהבתו לרחל. אך נלחמה על אהבת בעלה מלפני החתונה ועד סוף ימיה.
איך הסכימה לאה להיות שותפה לתרמית? איך הסכימה להכנס בברית הנישואין במקום האישה האהובה? הרי המעשה קיפח את אחותה וכפה אותה עצמה על יעקב? וודאי חששה ממה שירגיש כלפיה בבוקר כשיווכח שבאה אליו במרמה.
בגידה ביעקב: ברגע האמת לאה לא פעלה לטובת יעקב, הייתה מוכנה להשתתף בקנוניה המיועדת לתת לה את המיועד להיות בעל אחותה. עשתה כמעשה השנואים, להתחזות לרחל ובלבד להינשא לו. כנראה שלאה כ"כ רצתה להינשא ליעקב עד שהייתה מוכנה לסבול את הגינוי שלו, ואפילו לעמוד בפני סכנה שיגרש אותה, ובלבד שתגיד לעצמה "עשיתי כל מה שיכלתי כדי לקבל אותו."
דווקא משום שהמעשה נועז כל כך, הייתה לאה צריכה להיות חמושה בביטחון עצמי אדיר, ובהחלטה תקיפה כדי להחליף בלילה את אחותה.
"היו הכול סונטים בה: לאה זו אין סתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת, אלו הייתה צדקת לא הייתה מרמה באחותה, (ב"ר עא).
וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה. רש"י: תֹּאַר = צורת הפרצוף ומַרְאֶה = קלסתרה של רחל. אבן עזרא: תֹּאַר היינו על כל אחד מהאברים ומַרְאֶה הגוף או מַרְאֶה הפנים.
וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת רָחֵל;
וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, רש"י: 7 השנים הם "ימים אחדים" שאמרה לו אימו. בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. היה כל כך מאוהב ברחל, עד שהסכים לשלם שכר מופרז.
"במקלי עברתי את הירדן", מכיוון שבא לחרן כפליט חסר כל, יכל לשלם את המוהר רק בעבודה.
אולי לבן לא כל כך התלהב מהחתן, אבל ברור שהמוהר שהוא שהציע היה גבוה, כך שלא נותר ללבן, אלא להסכים לעיסקה.
ספורנו: ברור שהיה ליעקב איך לפרנס את רחל, אחרת לא היה מתחתן איתה. וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי.
"למה נקרא שמו לבן? שהיה מלבין את הדין". באותו רגע התחילה מזימת לבן להרוויח עוד 7 שנים מהחלפת הבנות.
לבן חש באהבת יעקב לרחל, וטמן לו מלכודת. החליט למכור את אותה בת פעמים ברווח כפול, להרויח 14 שנות עבודה מיעקב, ולאלץ אותו לעבוד עבורו 14 שנה, במקום 7.
יעקב הסכים לשלם שכר מופרז: הסכים לעבוד עוד 7 שנים, כדי לקבל גם את רחל. למה לבן התעקש להשיא ליעקב קודם את לאה?
לבן היה מוכן להתעלל בנשמת 2 בנותיו ובנשמת בן אחותו, כדי להשיג פועל חינם לעוד 7 שנים. ידע אותו רמאי שיתרצה יעקב לעבוד אתו עוד 7 שנים אחרות ברחל באהבתו אותה.
לבן רימה את יעקב: רש"י: כדי שלבן לא ירמה אותו, לכן אמר לו יעקב: רָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה, יעקב חשש מפני לבן הרשע, ולכן אמר: אני יודע שאנשי מקומך רמאים,
לכן ברחל: ולא בלאה,
רָחֵל כדי שלא יביא רָחֵל מהשוק
בִּתְּךָ, כדי שלא יחליף את שמה של לאה
לרחל אמר הַקְּטַנָּה. ואם היה אומר כך היה לבן נותן לו את זלפה. בראשית רבא קכ"ג.
המזימה: תשובת לבן הייתה מעורפלת: טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי. לבן התעשר בשל עבודת יעקב.
"אמר יעקב לרחל: "הנשאי לי", אמרה לו: "הן", אבל אבי רמאי ואחותי גדולה ממני, (יש אומרים שלאה הייתה אחות תאומה שנולדה לפני רחל.
אבי לא ישיא אותי לפניה, אמר לה אם רמאי הוא, אחיו אני ברמאות ואוכל לו. אמרה לו: "וכי מותר לצדיקים להתנהג ברמאות"? אמר לה: "הן עם נבר תתבר ועם עיקש תתפל".
מסר לה סימנים להכירה שלא יוכל לבן להחליפה באחותה הקשישה.
תנאי עבודתו היו קשים מאד, כאשר לבן רדף אחריו, אמר לו יעקב: בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי, מֵעֵינָי. ואיך הגיב יעקב לעבודת פרך זו? לא יאומן! וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. המשפט הכי רומנטי בתנ"ך. כשנהנים הזמן עובר מהר, וכשסובלים הזמן עובר לאט.
ספורנו: יעקב חשב שרחל שווה יותר מעבודת שבע שנים. ריב"ש: כל שנות עבודתו הקשה היו כאין בעיניו באהבתו אותה. כ"כ אהב את רחל, עד שלמרות שעבד עבורה 7 שנים, עדין היה נראה לו שהוא הונה את לבן, שנתן לו אישה כ"כ יפה בשביל עבודה כה מועטה.
אוה"ח: יעקב היה מפרסם לכולם שהוא עובד בעבור רחל.
וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. כאשר רבקה שלחה את יעקב לחרן, אמרה: וישבת שם יָמִים אֲחָדִים, עד שוך חמת אחיך", 7 השנים הראשונות שעבד ברחל הם הימים שאמרה אמו. רבקה התכוונה לימים, אבל בעיני יעקב השנים, עברו מהר כמו ימים.
הרמאות: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי, רש"י: מָלְאוּ יָמָי = הימים שרבקה אמרה ליעקב שיישאר אצל לבן.
רמב"ן: יעקב סיים את ימי העבודה שהתחייב ללבן, ולכן אמר לו לבן לאחר שחיתן את יעקב עם לאה, לחכות עוד שבעה ימים כדי שייתן לו גם את רחל, ולא הייתה ללבן שום טענה על כך שיעקב סיים את השנים שהיה צריך לעבוד.
ב. לבן אמר ליעקב שעוד לא הושלמו השנים בהם היה צריך לעבוד בשביל רחל זמן נוסף וליעקב לא היה מה לומר בעניין למרות שלבן רימה אותו.
ג. יעקב פנה אל לבן כשעוד לא סיים לעבוד את 7 השנים, ופנה אליו באמצע השנה השביעית, ועוד נותר לו זמן שהיה צריך לעבוד כדי להתחתן עם רחל.
ד. יעקב כמעט סיים את 7 השנים שהיה צריך לעבוד ואמר "מלאו ימיי", היות וכבר כמעט מילא את מכסת השנים שהיה צריך לעבוד בשבילם.
כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ. רש"י: הטעם שיעקב השתמש בלשון ביאה כי רצה להעמיד את שנים עשר השבטים.
אוה"ח: יעקב אמר שלפי ההלכה רחל לא מקודשת בעבודה שעבד בשביל לבן, ולכן הוא צריך לקדש את רחל בביאה.
ב. הפוך, רחל כבר הייתה קנויה לו והוא רק צריך לבוא עליה. ספורנו: ביאה היא לשם נישואין ולא לשם אירוסין בלבד.
כב וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. כינס אנשי מקומו ואמר להם: "יודעים אתם שהיינו דחוקים במים? וכיון שבא צדיק הזה לכאן נתברכנו במים." אמרו לו: "ומה רצונך"? ענה: אני מרמה אותו, ואתן לו את לאה, שהוא אוהב הרבה את רחל, ויעשה אצלנו עוד 7 שנים. תנו לי משכונות, שאין אחד מכם מפרסם אותי." נתנו לו משכונות.
כג וַיְהִי בָעֶרֶב, וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ.
"וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ" האם לקח בכוח את לאה, בעל כורחה, וכלא בכוח את רחל, כדי שלא תגיע ליעקב?
או האם האחיות היו שותפות לאביהן? האם שתפו פעולה עמו כי פחדו ממנו?
כג וַיְהִי בָעֶרֶב: לערב באו בחורים וכיבו את הנרות. אמר יעקב: "זו מה היא? אמרו לו: "מה אתה סבור שאנו פרוצים כמוכם? (ב"ר ע, ילקוט שמעוני ויצא).
לבן סירסר בבנותיו, וכמו ששאול חיתן את בתו עם דוד כדי שבגללה יהרג, כך גם לבן היה אדיש לרגשותיהן, להעדפותיהן ולאהבתן.
ברגע האמת לאה לא פעלה לטובת יעקב. וגם רחל לא גילתה את אוזנו של יעקב על בגידת אביה.
דוגמה קיצונית של מסירות נפש והקרבה של רחל:
1. מתנות: יעקב שלח לרחל מתנות, ולבן היה נותנן ללאה, ורחל רואה ושותקת (מדרש תנחומא).
2. רחל חששה שאחותה תתבזה. חשבה: עכשיו תתבייש אחותי, ומסרה לה את הסימנים, (מגילה יג).
3. וכל אותו הלילה ידעה רחל שהיא מחמיצה את ליל כלולותיה. צדיקה, והכניסה צרתה לביתה (פתיחתא איכה).
4. חששה שאביה יכעס על גילויה, ויפגע באחותה, "אם אין אני כדאית, שיבנה העולם ממני, שיבנה מאחותי, (בראשית רבה ע"א ח).
5. שכבה מתחת למיטת הכלולות, וכשיעקב דיבר עם לאה, רחל ענתה לו כדי שלא יבחין שאין זה קולה של רחל, ולא תגרם חרפה לאחותה (האגדה).
בגידה ביעקב: בפעולה נשגבה זו למען אחותה, "בגדה" רחל ביעקב שעבד בשבילה 7 שנים. ולאה קיבלה בעל בזכות הרמאות שרימה אביה את בעלה.
רחל ראתה במעשה זה בגידה ביעקב, וקראה לבן אמתה: "גד" מלשון בגידה. במה רחל הסתכנה?
1. יעקב יכל להגיד: יש לי כבר אישה, ואינני מוכן לעבוד עוד 7 שנים בשביל עוד אישה.
2. בגלל ויתורה הייתה רק לאשתו השנייה של יעקב. יש קשר מיוחד של אדם עם אשתו הראשונה, ורחל הסכימה לוותר על קשר זה כדי לא לפגוע באחותה.
אדם אוהב את אשתו הראשונה יותר מן האחרונה (הריב"א, סנהדרין כב 1). הסתכנה שיעקב לא יאהב אותה כשתינשא לו, כפי שאהב אותה לפני הנישואים.
3. "והלא הייתה רחל צריכה לחשוש פן תיפול היא בידי עשו? אך יעקב ראה את גודל צדקתה ומסירות נפשה, עד כדי הפקרת עצמה למען אחותה, והתגברה בו אהבתו אליה.
במה לאה הסתכנה? יעקב יכל לגרש אותה.
וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ, אפילו אתה נותן את הרשע בחמור אין אתה מועיל כלום, (בראשית רבא ע).
איך יעקב טעה? 1. החושך, 2. שתית היין במשתה החתונה, 3. הצעיף שלובשת אישה נשואה, הטעו את יעקב.
לאה זכתה לליל אהבה הכי נפלא שאישה יכולה לחלום עליו, אבל לכל אורך הלילה ידעה כנראה שאהבה זו לא מיועדת לה.
למה קיבל קודם את לאה? בניגוד לאביו שהתחתן ואח"כ התאהב, יעקב קודם נישק ואח"כ הציג עצמו. אולי לכן קיבל קודם את לאה, כדי ללמד אותו להתאפק.
כד וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה.
אוה"ח: התורה חזרה על זה שלבן נתן ללאה את זִלְפָּה לשִׁפְחָה, כדי לומר שלבן חשב שהוא נותן ללאה את זלפה במתנה, אך באמת זלפה הייתה שייכת ללאה משום שהיה כתוב בכתובה של אמא של לאה שזלפה שייכת לה.
אכזבה נוראה: "וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה הִוא לֵאָה", כה: רק בלילה הראשון עם לאה חשב שזו רחל, היה לילה מאושר בשבילו, אחר כך כל חייו נאלץ לחיות עם 4 נשים, מהן אהב רק אחת.
"ויהי בבוקר והנה היא לאה," (תנחומא ע כט) אמר לה יעקב ללאה: "כל הלילה היית עושה עצמך כרחל". (תנחומא הישן, ויצא, יא). אמר לה: "מה זאת עשית?..רמאית בת רמאי, בלילה הייתי קורא לרחל ואת ענית לי.
אמרה: וכי יש מורה בלי תלמידים? וכי לא כך היה קורא לך אביך: "אתה זה בני עשו"? ועתה עונה לו: "אני", (תנחומא בובר ויצא 11).
ואביך לא אמר עליך: בא אחיך במרמה וייקח ברכתך"? וממך למדתי לרמותך.. וכשם שאתה עשית במצוות אמך, כן עשיתי במצוות אבי, כדי להעמיד ממך שבטים לישראל.
וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה: ועד עכשיו לא לאה? אלא בגלל הסימנים שמסרה רחל לאחותה לא ידע יעקב עד עתה כי היא לאה, (מגילה י"ג).
רש"י: למה רק בבוקר גילה יעקב שהִוא לֵאָה? כי יעקב מסר לרחל סימנים, וכאשר ראתה שמכניסים את לאה לחופה במקומה, היא מסרה לה את הסימנים, כדי שלאה לא תתבייש.
אוה"ח: וַיְהִי בלשון צער, זה הצער שהרגיש יעקב על שלא נתנו לו את רחל.
ב. בגלל רמאות לבן שנתן את לאה ליעקב, זה גרם למאבק הבכורה אצל בני יעקב. ג. אנשי המקום היו מרננים במשך הלילה שיעקב קיבל את לאה, ובַבֹּקֶר התברר שהם צדקו.
השפת אמת: כמו שזכה יעקב לחלק של עשו בברכות, כך זכה לקבל גם את לאה, למרות שהייתה מיועדת לעשו.
יכול להיות שיעקב הבחין מיד שהיא לאה, אבל אז נזכר שגם הוא נאלץ ללבוש את בגדי אחיו החמודות, כדי לזכות באהבת אביו, ולא רק באהבת אמו. אולי יעקב הבין שלאה עשתה בדיוק את מה שהוא עשה בעבר.
יעקב נאלץ להתחפש לעשו אחיו כדי לקבל אהבה מאביו.
לאה נאלצה להתחפש לאחותה כדי לקבל אהבה מיעקב.
וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה הִוא לֵאָה: ולמרות שגם אחרי שבילה לילה ארוך עם לאה, ולא הבין שאין היא רחל, עדין השתוקק לרחל.
רחל זכתה באהבתו הרומנטית, ולאה לא תפשה את מקומה בליבו.
יעקב ראה בלאה מעין תחליף, הפתעה: ולא אותה רצה. רחל נשארה אצלו כחלום נכסף, כפנטזיה, והוא לא הפסיק לאהוב אותה, לא בחייה ולא אחרי מותה. (מדרש רבא ע כט).
חשש מעשו: לקחת את בכורתי ואת ברכתי אלא עוד לקחת את ארוסתי?"
אמר: בשביל הבכורה ובשביל הברכות עשו מבקש להרגני, עכשיו אם אטול את לאה מיועדתו.. יטען: לא דייך שלקחת את בכורתי ואת ברכתי, עוד לקחת את ארוסתי? יעקב לא יכל לחזור לבית אביו מפחד עשו, ונאלץ להמשיך לעבוד אצל מי שניצל את אהבתו לבתו רחל.
"למה נענש יעקב בעת נשואיו? "מידה כנגד מידה". חז"ל: אמנם עשו מכר הבכורה אך רשב"ם סבר שהתחרט על כך: "ויעקבני זה פעמים".
וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?
אוה"ח: 1. הרי יעקב עבד במשך 7 שנים כדי לקבל את רחל.
2. וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?
אוה"ח: יעקב התחכם כדי שלבן לא יעלה את המחיר של רחל, ואמר שבשבילו אין כ"כ הבדל בין רחל ללאה, ולו היה לבן מבקש שלא בדרך רמאות שיתחתן עם לאה, היה מסכים.
ב. יעקב חשב שאין זה הוגן כלפי לאה שהיא תנשא בעזרת רמאות.
ג. יעקב כעס יותר על הרמאות מאשר על זה שקיבל את לאה, אך כיוון שהדבר נעשה בדרך רמאות, יש פה פגיעה גדולה מאוד, כי בשל כך נפגע עניין הבכורה.
כו וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. רמז אירוני כלפי יעקב:
"אף על פי שאתה שאלת את הקטנה, כנראה שבמקומך לא מקפידים, אבל במקומותינו לא יתכן לעשות כך. שתיהן אתן לך, אלא שראוי להקדים את הבכירה, (רדק).
לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה, אולי אצלכם הצעיר תופס את מקום הבכור, אבל במקומנו אין מעבירים את הבכורה מהגדול לצעיר, כפי שנהוג אצלכם. נענש על שקיבל את ברכת אחיו הבכור.
| – יעקב ניצל את עיוורונו של אביו, העמיד פנים שהוא עשו אחיו, וקיבל את הברכות.- חוש המישוש לא הועיל ליצחק לגלות מי הבן שבא אליו.- יעקב קנה בנזיד עדשים את הבכורה מעשו.- יצחק אמר לעשו: "בא אחיך במרמה." | – לבן ניצל את "עיוורונו" של יעקב ובחסות החשכה החליף בין הבנות. לאה, בהשפעת אביה, שיחקה כאילו היא רחל, – יעקב לא הבחין, שלבן החליף את רחל.- לבן טען שלא מחתנים בכורה לפני צעירה.- יעקב שאל "למה רימתני"? |
לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה, יעקב הבין שלבן רומז לו על הפגיעה בעשו, ואולי ניחם בליבו: "הרי אני עשיתי כן לאחי התאום – מגיע לי". נ., ליבוביץ
| יעקב קבל את ברכות עשו. | לבן החליף את לאה ברחל. |
| 1. רבקה עזרה לבנה להקדים את אחיו.2. יצחק אהב את עשו וקיבל את יעקב.3. יצחק עיוור ואינו רואה מי שלפניו.4. עשו המרומה, גילה שאחיו לקח ברכתו.5. רבקה סייעה לצעיר לתפוס מקום הבכור.6. רבקה הלבישה ליעקב את בגדי עשו, כדי שיצחק לא יעמוד על התרמית.7. יעקב גנב הבכורה מאחיו,8. . רבקה רמתה את יצחק, | 1. לבן עזר ללאה להקדים את אחותה.2. יעקב אהב את רחל וקיבל את לאה.3. החושך מונע מיעקב לראות מי שלפניו.4. יעקב המרומה קיבל אישה שלא ביקש.5. לבן סייע לבכורה לתפוס מקום הצעירה.6. רחל מסרה את הסימנים ללאה, כדי שיעקב לא יעמוד על התרמית.7. לאה גנבה את יעקב מאחותה.8. לבן רימה את בנה. |
עשו צעק צעקה גדולה ומרה, ויעקב זעק ללבן: "מה זאת עשית לי"?
| המעשה | העונש |
| קנה מאחיו את הבכורה בנזיד עדשיםעשו: את בכורתי לקח,הוא ניצל את עיוורון אביויצחק אמר: בא אחיך במרמה | לבן: לא יעשה כן.. לתת הצעירה לפני הבכירהלבן: "במקומותינו", אולי אצלכם זה נהוג,בניו אמרו לו: הכר נא",יעקב ללבן: למה רימיתיני? |
אוה"ח: לבן טען שהוא רצה לחתן את יעקב עם רחל, אך אנשי המקום מנעו זאת ממנו.
ב. לבן תיכנן שאם לאה תתחתן לפני תום 7 השנים, יעקב יוכל להתחתן עם רחל, אך אם לאה לא תתחתן לפני שיסתיימו 7 השנים, הרי שיעקב יצטרך להתחתן עם לאה לפני רחל.
כז מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת;
רש"י: עוד לפני מתן תורה היה נוהג 7 ימי משתה אצל האומות, כך גם מנהגי האבלות. רמב"ן: א. שְׁבֻעַ = לשבוע, כדי שיסתיימו שבע השנים שיעקב היה צריך לעבוד בשביל רחל. ב. הכוונה היא שימלאו שְׁבֻעַ השנים הנוספות שיעקב יעבוד בשביל רחל.
וְנִתְּנָה לְךָ גַּם ספורנו: גַּם מכוון כלפי הסיבה שיעקב אהב את רחל גַּם בשל אופיה ואישיותה.
אֶת זֹאת, רשב"ם: רחל תינתן לו, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. כח וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן, וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת; וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה.
וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה", הריב"א: אע"פ שלא הייתה אשתו הראשונה, וידוע שאדם אוהב את אשתו הראשונה יותר מן האחרונה (סנהדרין כב 1), למרות זאת אהב יותר את רחל.
רמב"ן: בניגוד לטבע שאדם אוהב יותר את אשתו הראשונה, יעקב אהב יותר את רחל. אוה"ח: יעקב היה בא קבוע יותר לרחל, אך הוא אהב אותה יותר, למרות שבדרך כלל מים גנובים ימתקו.
כלי יקר: יעקב אהב יותר את רחל כי בהשוואה ללאה, הבין את מעלת רחל.
וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה", לא יותר מלאה, אלא בשל המעשה שעשתה למען לאה (בעל קדושת לוי).
כיון שראה יעקב שרמתה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה. ומדוע לא גרש אותה? נראה שגם יעקב הבין שלאה רימתה אותו מתוך אהבתה אליו, עובדה שהוא לא אמר לה אפילו מלה אחת קשה.
נחישות לאה ניצחה אותו. הוא לא גרש אותה, והיא הפכה לאשתו הראשונה וגם זכתה ללדת את בנו הבכור.
א וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה; יתכן שלא סלח לה במשך שנים על התרמית שכן כתוב: שְׂנוּאָה:
בתחילה יעקב אהב את לאה ואחר כך שנאה על שהוכיחה אותו (לקח טוב).
אומללה: לאה חשה היטב ביחסו של יעקב אליה על כך שרמתה אותו, והרגישה שנואה, ולעיתים הייתה אומללה לראות את האיש שאהבה, מעניק את כל אהבתו לאחותה. אך הייתה לאה הייתה אישה אוהבת שנאבקה כל חייה, כדי לרכוש את אהבת בעלה.
וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה, וגם את בני רחל הוא אהב יותר מאשר את בניו האחרים. אהבה כל כך מלאה אהב את רחל, עד שלא היה בליבו מקום לאהוב גם את נשיו האחרות.
העקרה האהובה נאבקה בפוריה בהשגת אהבת יעקב: למרות שיעקב נשא את לאה ראשונה, עדין אהב בעיקר את רחל. וכאן התחיל מאבק בין העקרה האהובה לבין הפוריה הנאבקת לזכות באהבת בעלה.
יתכן שהתרמית של לאה, הזכירה לו את התרמית בה הוא היה שותף, והדבר גרם לו לבקש דוקא את קרבת האחות השניה.
רמב"ן: יעקב שנא את לאה כי היא הייתה שותפה ללבן ברמאות, אך ה' ידע שכוונתה הייתה רק להתחתן עם יעקב, ולכן, ריחם עליה וכדי שיעקב לא יגרשנה, ה' פקד אותה בבנים.
וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, יעקב לא שנא את לאה, הרי כתוב וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה רק אהב יותר את רחל, ובעקבות כך הרגישה לאה שנואה, הרב אבינרי.
יעקב לא שנא אף אחת מנשותיו, עובדה שילד עם לאה 6 ילדים.
וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ, אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה, ועם כל אחת מהשפחות ילד 2 בנים, אבל אהב יותר את רחל מאשר את לאה אחותה.
ספורנו: שְׂנוּאָה כי היא הייתה עקרה, ועכשיו ה' פתח את רחמה, ורחל המשיכה לא ללדת. אוה"ח: רק ה' ידע שלאה שְׂנוּאָה, אך לאה עצמה לא הרגישה שהיא שנואה.
אמרה לאה בליבה: "עכשיו יעקב מגרשני, מפני שרימיתי בו, והייתה נכפפת בתפילתה, לפני הקב"ה שלא תבוא לידי בושה. לאה לא דברה, אלא ה' ראה בעונייה.
5. עקרות: ה' התערב בריב בין 2 האחיות: לא וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, כיוון שראה הקב"ה ללאה שהיא שנואה, אמר: האיך אני מחבבה על בעלה? וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ; הריני נותן לה בנים כדי שתתנאה בהם".
נס בתוך נס קרה ללאה. לאה הייתה עקרה כמו רחל אחותה, גם שרה ורבקה היו עקרות, וכולן היו יפות מאד. גם אצל רחל וגם אצל לאה כתוב: וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ; לאה הייתה עקרה והיה ליבה נופל.
ויזכור אלוקים ללאה דמעותיה שהייתה בוכה ואומרת: יהי רצון שלא אפול בגורלו של עשו הרשע". וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח רַחְמָהּ; הקב"ה ה' "עושה משפט לעשוקים" תבע את עלבונה, ריחם עליה בעל הרחמים פתח רחמה, וסמכה בבנים. עשה למענה נס אחרי נס, כדי שתוכל ללדת. ה' פקד אותה ומנע ילדים מרחל. וְרָחֵל, עֲקָרָה.
וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: אלו הילדים. הילדים מעלים את האהבה לדרגה עליונה שהיא מעל לאהבה.
תפילתה הועילה לה 1. שבטלה הגזרה, 2. ולא עוד שקדמה להינשא לפני אחותה, 3. וקדמה בלדת בנים ליעקב.
בבא בתרא: "ראויה הייתה בכורה לצאת מרחל.. אלא שקדמתה לאה ברחמים, (מגילה י"ג, ב"ב קכ"ג, רש"י)." ולכן זכתה להינשא ראשונה וללדת ראשונה. (אגדות היהודים: ראה הקב"ה בצרת לאה ונתן לה הריון וילדה לשבעה חודשים לנשואיה)."
כיוון שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים, אמר יעקב: לאם של אלו אני מגרש? (ב"ר ע"א).
הרי כל האמהות היו עקרות. מדוע לאה הייתה היחידה מהאמהות שאינה עקרה. כי כל האמהות היו יפות, חכמות ואהובות, וה' מנע מהן בנים כי התאווה לתפילתן הרב אבינרי.
אבל לאה הייתה שנואה, וזה היה חוסר קשה שהביאה לתפילה.
אין אהבה: יעקב לא רצה בלאה ולמרות שהייתה אשתו, הוא לא נתן לה את אהבתו, והבנים היו המכשיר שלה להשגת מטרתה – לזכות באהבת בעלה. לחמה להשיג את אהבתו, לפחות בזכות הבנים הרבים שילדה לו.
ה' נתן ללאה את רוב הבנים שנולדו ליעקב, כפיצוי על חוסר אהבת בעלה. ה' נתן לה יותר בנים מאשר לנשות יעקב האחרות.
וְרָחֵל, עֲקָרָה: לפתע נתהפכו היוצרות: לאה זו: אתמול – "נראית צדקת ואינה צדקת, " והיום (כשהתעברה) "אילולי הייתה צדקת, לא הייתה יולדה".
לא וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, יעקב שנאה! העונש על "שנואה לאה", שבניה ובני השפחות שנאו את יוסף בן רחל "וישנאו אותו, ולא יכלו דברו לשלום".
וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ; וְרָחֵל, עֲקָרָה. רחל הייתה עיקר הבית: אבן פינה, שורש ויסוד, ולאה המשך הבניין, (בראשית רבא ע"א ב).
לב וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמו: רְאוּבֵן: הרבה נשים נתנו שמות לבנים: חוה, רחל, אם שמשון, וגם חנה.
כִּי אָמְרָה, כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי, גלוי לפני ה' עלבוני, על שיעקב אוהב יותר את רחל.
רש"י: אמרה ראו בני בין הבנים.. שעשיו מכר את הבכורה ליעקב, ואחר שטם את יעקב, ואילו בני, אף שנטל יעקב הבכורה ממנו, ונתנה ליוסף, ראובן לא התקנא ולא נטר, ולא עוד, אלא שביקש להציל את יוסף מהבור.
ספורנו: בְּעָנְיִי, = יעקב חשד בה שהסכימה להטעות אותו, וכפיצוי על החשד ה' נתן לה בן, כמו אצל אישה סוטה.
כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי.
קיבלה את ראובן, כדי להפחית את צערה על חוסר אהבת הבעל, אבל כשעמדה לבחור את השם לבן הבכור, נראה שעדין חיכתה לאהבת בעלה.
עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי. בנה הבכור הפך לסמל במאבקה על אהבת בעלה. לא האמינה שיעקב יאהב אתה בזכות עצמה, וקיוותה שיאהב אותה בזכות בנה.
רְאוּ בֵן: כאילו אמרה ליעקב, הסתכל ביצירה שיצרתי, הבט במשהו משלי ולא רק ברחל. שמות הבנים: גם רחל ביטאה את כאבה, בזעקה: הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.
לאה ביטאה את צערה שוב ושוב בשמות הבנים שילדה. בשמות בניה ציינה דבקות בה' וצפיה לישועה:לג וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, שִׁמְעוֹן – וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי
כדי לנחמה קיבלה את שמעון, אבל השם שבחרה לו מעיד שעדין השתוקקה לבעלה, גם אחרי לידת ראובן, ותפילתה לא נענתה.
שִׁמְעוֹן, על שם כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי, קיוותה שהתינוק יקרב בינה, השנואה, לאביו. כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי, איזו אישה מתפארת שהיא שנואה? אלא לאה פירסמה את הדבר, כדי שתלמדנה בנות ישראל שיש לעשות הכול כדי לא לפול בידי רשע, גם אם בכתה עד שעיניה הפכו רכות ונישאה לגבר שאהב את אחותה.
כפיצוי על חוסר זה קיבלה בן, וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן.
אוה"ח: קודם עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי ואח"כ כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי, אך סדר הדברים אמור להיות הפוך. כי תחילה לא הרגישה לאה שהיא שנואה, כי צדיקים אינם מרגישים שמישהו שונא אותם, ולאחר שנולד שמעון, אמרה שכן היה בלב יעקב שנאה אליה, ולכן נתן לה ה' בן נוסף כדי לנטרל את השנאה.
בפעם השלישית שילדה, אמרה שעכשיו מוכח שנישואיה לא היו טעות, אלא היא ילדה את בני יעקב כשאר נשותיו שהיו אמורות ללדת, והבן ניתן לה לא בגלל שנאה ולא בגלל אהבת יעקב.
כלי יקר: תחילה חשבה לאה שהולדת הבן תנטרל את שנאת יעקב, אח"כ כשילדה בן שני אמרה, שהיה באמת ראוי שרחל תלד את הבן השני, אך הסיבה שה' נתן לה בן כי ה' ראה שהיא עדיין שנואה והולדת ראובן לא נטרלה את שנאת יעקב אליה.
ב. יעקב באמת אהב את לאה לאחר הולדת ראובן, כדרך הבעלים שאוהבים את נשותיהם בשעת לידה, אך לאחר שעבר זמן, התקלקלה האהבה.
לד וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ, לֵוִי.
רש"י: כל אחד מהשבטים שכתוב אצלו עַל כֵּן, היה מרובה באוכלוסין, חוץ מלוי כי ארון הברית היה הורג בהם.
קָרָא שְׁמוֹ, ה' שלח את המלאך גבריאל לקרוא ללוי כך, וללוות אותו ב 24 מתנות כהונה.
לֵוִי – הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כי היו לה 3 ילדים ורק 2 ידים, ונזקקה לעזרת בעלה כדי לשאת את כולם. לאה השתוקקה לאהבת בעלה.
הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי. ניסתה להצדיק את קיומה בעיני בעלה, בעזרת הילדים. אוה"ח: יִלָּוֶה אִישִׁי גם בזמן יציאתה מהעוה"ז, לאה לא תיפרד מיעקב.
לאה ילדה בן אחרי בן, ובכל לידה האמינה שבן זה יביא לה את אהבת בעלה, ממדרשי השמות שנתנה לבנים, נראה שתקוותיה לא התגשמו. וכאבה על היותה אישה סוג ב', גבר מלידה ללידה. וכשאהבה לא באה, שאפה לבן הבא.
לכן התרחש לה נס רביעי, בו קיבלה את יהודה. לה וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה', אולי הפעם, הרגישה, שינוי ביחסו של יעקב כלפיה.
רש"י: האימהות היו נביאות וידעו שיעקב עתיד להוליד 12 שבטים, וכל אחת מ 4 נשות יעקב הייתה אמורה ללדת 3 בנים.
עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה; וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת. אודה לה', כי הוא נתן לי 4 בנים.
כיון שילדה בן רביעי אמרה: "מעתה אין לו פתחון פה עלי, שנטלתי יתר על חלקי בבנים. אמנם הרגישה שנואה, אבל הודתה לה' בהתפרצות של תפילת הודיה על ברכת הבנים. יְהוּדָה, הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'. אחרי לידת יהודה הפסיקה לאה להתלונן והתחילה להודות. ספורנו: יש בשם יְהוּדָה גם אותיות ה' וגם לשון הודאה, ולכן בחרה לאה דווקא בשם זה.
יְהוּדָה – תודה. ברכות ז: מיום שנברא העולם לא היה אדם שהודה לה', עד שבאה לאה. אמר הקב"ה: את תפשת פרק של הודיה, חייך שההודיה מצויה בו ביהודה בנך לעולם. יהודה, אתה יודוך אחיך, דוד (מצאצאי יהודה) אמר: הודו לה' כי טוב.
יהודה ירש מאמו את סגולת ההודאה: "צדקה ממני" וגם דוד מצאצאיה הודה "חטאתי".
למרות שהודתה על כל בן ובן, לא בטוח ששמחה בילדים, אלא שמחה על התקווה שבואם יגרום לבעלה לאהוב אותה.
עמנו נקרא "העם היהודי" וכולנו "יהודים" מלשון הודיה לה'". שהודתה לאה לה' (יהונתן בן עוזיאל בראשית מט 8).
לאה קראה את בניה בשם ה': רְאוּבֵן: ראה ה', שִׁמְעוֹן – שמע ה', לֵוִי – קיבל מה' את שמו: קרא שמו לוי, יְהוּדָה: אודה את ה'.
אחרי לידת יהודה לאה לא בקשה עוד בן. אולי לידת 4 בנים שינתה את גישת יעקב כלפיה והחל להעריך את האישה שמעניקה לו בנים.
היהדות מלמדת אותנו להודות, אך גם להתפלל להמשך. לאה לא ידעה לנזוף, לקנא, לצעוק, או לדרוש, היא ידעה רק להתפלל, להודות או לפעול.
